פסק-דין בתיק א 212240/02

א.        עיקר העובדות וטענות בעלי הדין

1.         התובעות בתביעה שבפני הינן הזוכות עפ"י צוואתה של המנוחה חיה ברילנט ז"ל (להלן: "המנוחה").

אין חולק בפני כי ביום 10.4.62 רכשה המנוחה מרשות הפיתוח ומינהל מקרקעי ישראל (להלן יחדיו: "ממ"י") מחצית מזכויות החכירה במגרש הידוע  כחלקה 540 בגוש 6638 (להלן: "החלקה").

הנתבעים רשומים כבעלי זכות החכירה במחצית האחרת של החלקה.

2.         בכתב התביעה שבפניי, טוענות התובעות כי בעקבות חלוקה בלתי שוויונית של החלקה, הוכן ע"י ממ"י, באוגוסט 1991 או בסמוך לכך, תשריט רישום בית משותף לפיו לדירת הנתבעים יוחס שטח של 282.40 ממ"ר בעוד שלדירת המנוחה יוחס שטח של 259.60 ממ"ר, דהיינו, משטחה של המנוחה נגרע שטח של 11.4 ממ"ר שנספח לשטחם של הנתבעים (להלן: "השטח הנגרע").

לגרסת התובעים, מקורה של חלוקה בלתי שוויונית זו נובע מהשתלטות בלתי חוקית של הנתבעים על השטח הנגרע.

3.         המנוחה, אשר, מן הסתם, לא השלימה עם מצב הדברים עתרה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 1323/92) למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא הבעלים של מחצית החלקה וכן, עתרה לסעד לפיו יחויבו הנתבעים להרוס את הגדר המפרידה בין חלקי החלקה ולהקים גדר חלופית אשר תבטא חלוקה חציונית של החלקה.

במסגרת התביעה הנ"ל (להלן: "התביעה הראשונה") נתבעו בנוסף על הנתבעים דכאן ממ"י, אשר הודיעו כי יכבדו כל החלטה שתינתן ע"י בית המשפט.

בפסק הדין שניתן בתביעה הראשונה נקבע כממצא כי המנוחה מזה  והבעלים הקודם לנתבעים (להלן:"מסינגר") מזה רכשו כ"א מחצית מן החלקה, דהיינו, החלקה חולקה בחלקים שווים.

על יסוד ממצא זה העניק בית המשפט למנוחה פסק דין הצהרתי לפיו היא בעלת הזכויות במחצית החלקה, דהיינו, שטח בן 271 ממ"ר.

לעומת זאת, דחה בית המשפט את עתירתה של המנוחה לסילוק ידם של הנתבעים והריסת שטח בנוי בחלקה.

בצד דחייה זו, נעתר בית המשפט לבקשתה של המנוחה לפיצול סעדים באופן שיאפשר לה להגיש תביעה כספית לתשלום השווי של 11.4 ממ"ר החסרים ו/או דמי שימוש בגינם.

עד כאן הממצאים וההכרעה בתביעה הראשונה.

4.         בכתב התביעה המקורי שפניי (אשר הוגש ביום 13.11.02), עתרו התובעות לחיוב הנתבעים בדמי שימוש שנתיים בסכום של 64,800 ש"ח וזאת בעבור תקופת 15 השנים האחרונות שנמנו עד יום הגשת התביעה.

בנוסף לכך, התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים גם בתשלום שווי של השטח הנגרע בסכום של 15,000 דולר (שווה ערך לסך של 72,000 ש"ח.).

התובעות אף עתרו לסעדים הצהרתיים נוספים.

5.         עפ"י רשות שנטלו במסגרת ההחלטה מיום 26.10.04 בבר"ע 1852/04, לפיה הותר לתובעות לתקן את כתב תביעתם לאור שינוי נסיבות מהותי שנוצר לגרסתם ע"י הנתבעים ובמוקדו טענתן של התובעות כי הנתבעים הגישו לועדות התכנון בקשה להריסת ביתם הקיים ובניית "בית מידות" אחר תחתיו.

בכתב התביעה המתוקן, זנחו התובעות מקצת הסעדים שביקשו בכתב התביעה המקורי ומנגד הוסיפו סעדים אחרים.

ככללו של דבר, עתרו התובעות בכתב התביעה המתוקן לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש שנתיים עד ליום הגשת התביעה בסכום של 68,850 ש"ח בתוספת ריבית וכן, עתרו למתן צו מניעה לפיו ייאסר על הנתבעים לבנות על השטח הנגרע ואף כי יקבע כי הנתבעים זכאים לניצול מחצית בלבד מזכויות הבניה בחלקה כולה.