בפני תביעה לתשלום דמי נזק שנגרמו בדירה המצויה בבית משותף ברח' השומר 2, ת"א, אשר נרכשה על ידי התובע ורשומה ע"ש בנו בטאבו.
עסקינן בנזקי מים שמקורם לטענת התביעה בדירה שבבעלות הנתבעת (1) המצויה מעל דירת התובע, אשר נבנתה כתוספת לבניין הקיים.
לטענת התובע, בשנת 2002 ארעה חדירת מים מדירת הנתבעת לדירתו ומקורה בשני מוקדים: האחד בסמוך למרפסת החיצונית והשניה במרכז הדירה מתחת לחדר המקלחת של דירת הנתבעת.
עקב חדירת המים נגרמו בדירת התובע כתמי רטיבות ועובש נרחבים אשר לטענת התובע מנעו ממנו להנות מפירותיה, שכן הדירה נרכשה למטרת השכרה, כאשר הדיירים שגרו בה עזבו ודיירים פוטנציאליים נמנעו מלהכנס לגור בה.
עלי לציין כבר בשלב זה, כי במהלך הראיות והסיכומים התפרשה פרשת התביעה לארועים נוספים שחרגו מזה המפורט בכתב התביעה המתייחס לשנת 2002 בלבד ועם כל הסימפטיה לתובע אין בידי ליתן מענה לארועים אלה. (לדוגמא: הטענה בדבר כתם רטיבות המתפשט על תקרת דירתו).
אשר לאירוע משנת 2002, נשוא כתב התביעה.
אין חולקין כי בדירת התובע נתגלו מוקדי רטיבות קשים. האחד מקורו במקלחת דירת הנתבעת והשני מקורו במרפסת דירת הנתבעת שלא היתה אטומה.
אמנם, לדברי המומחה אשר מונה מטעם ביהמ"ש וביקר בנכס קיימים סדקים בקירות החיצוניים, אותם על ועד הבית המשותף לתקן, אולם יחד עם אלה נמצא כי מרפסת דירת הנתבעת אינה אטומה ולראיה, משבוצע איטום המרפסת נסוגה הרטיבות מכיוון הקיר החיצוני פנימה.
טוען ב"כ הנתבעות כי דין התביעה כנגד הנתבעות להדחות מן הנימוקים המפורטים בסיכומיו. אולם אין דעתו כדעתי.
עסקינן בנזקי מים שחדרו מדירת הנתבעת (1) המצויה מעל דירת התובע, ולפיכך במקרה שבנדון נטל הראיה הוא דווקא על הנתבעים להוכיח כי לא התרשלו.
בפני מונחות שלוש חוות דעת לעניין זה. האחת אשר הוגשה ע"י מומחה התובע, שלא ביקר בדירת הנתבעת, השניה חוו"ד מומחה הנתבעים המגמד כמותית את הוצאות שיקום דירת התובע והשלישית של המומחה מטעם ביהמ"ש אשר אינו קובע סכומים לשיקום הנזק, אולם בוחן את מקורו וממנה עולה כי מקור הנזק בדירת הנתבעת.
אמנם אין המומחים מגיעים לכדי תמימות דעים, באשר לסיבת הדליפה - בעיקר בשטח המקלחת שכנראה מקרה באיטום לקוי, בניגוד למרפסת שם נמצא כי אכן האיטום לקוי . מכל מקום אין ספק כי לדירת התובע נגרם נזק שמקורו בדירת הנתבעת ויש לפצותו בגין נזק זה.
לציין כי עסקינן בנזק נמשך, אולם כאמור התביעה שבפני הינה תביעה כספית בלבד המתייחסת לשנת 2002 ותו לא.
על פי חוו"ד המומחה מטעם התובע עלות התיקון בדירת התובע הינה 17,242 ש"ח ללא מע"מ ו-20,346 ש"ח כולל מע"מ, אם כי סכומים אלה כוללים הערכה גלובלית של נזק עתידי בסך 5,000 ש"ח, כך שהנזק הריאלי הינו למעשה 12,242 ש"ח ללא מע"מ הכולל פירוק וישום טיח חדש, צבע, החלפת משקוף וצביעתו ונקיון.
מאידך, סבור מומחה הנתבעות, כי ערך התיקון עומד על הסך של 5,148 ש"ח בלבד בגין תיקוני טיח וצבע ותו לא, כאשר מומחה הנתבעת טוען חוו"ד מומחה התובע כוללת תיקון ושיפוץ כל התקרות בדירה, מחד ומאידך עבודה מסוג זה אינה דורשת ואינה מצדיקה פיקוח הנדסי. כאמור המומחה מטעם ביהמ"ש בדק את הסיבות לנזק אולם לא שם את כמותו.
סבורתני כי במקרה שבנדון בחישוב הפיצוי לתובע יש לאזן בין שתי חוות הדעת בפן הכספי של התביעה, כאשר הנזק עפ"י חוו"ד מומחה התובע, ללא פיקוח הנדסי, שכן סבורתני גם אני כי אין צורך בפיקוח הנדסי בביצוע עבודות אלה, עומדת ע"ס של 10,675 ש"ח (ללא מע"מ) וזו של מומחה הנתבעת ע"ס 5,148 ש"ח, ובהעדר חישוב והערכת התיקון ע"י מומחה ביהמ"ש מצאתי לקבוע כי יש לפצות את התובע בממוצע שבין חוות הדעת בסך של 7,912 ש"ח כשלסכום זה יש להוסיף מע"מ בשעור 18% (כשיעורו דאז) סה"כ סך של 9,336 ש"ח.
אשר לשאר רכיבי הנזק המפורטים בכתב התביעה, אלה לא הוכחו לטעמי. אמנם עסקינן בדירה המיועדת להשכרה, אולם התובע, למעט עדותו בע"פ שהינה עדות עד יחיד של בעל דין, לא צרף כל מסמך התומך בטענתו בדבר חסרון הכיס שנגרם לו בגין אי היכולת להשכיר הדירה. ההפך הוא הנכון. התרשמתי כי בכל אותה עת וגם במצבה הושכרה הדירה, כאשר פרק זמן התגוררו בה פועלים זרים ולאחר מכן וכיום מתגורר בה עורך דין. התובע לא צרף כל חוזה שכירות ממנו ניתן ללמוד כי הופחת סכום שכר הדירה בגין מצבה של הדירה, בוודאי לא לתקופה נשוא כתב התביעה ולפיכך לא מצאתי כי יש בידי לפסוק לתובע סכום כלשהו בגין ראש נזק זה. ובאשר לנזקים העתידיים, משלא הוגשה בקשה לפיצול סעדים, לא ניתן לתבוע ולפסוק בגין נזקים אלה.