א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
209206-02
09/08/2006
|
בפני השופט:
קידר אליהו
|
| - נגד - |
התובע:
1. עזבון היתם ואקד סמהדאן
2. סמהדאן ואקד
3. סמהדנה נאיפה
עו"ד אברהם אבנת
|
הנתבע:
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
עו"ד ליפא ליאור
|
| פסק-דין |
- לפניי תביעת עיזבון לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו עקב תאונת דרכים עת נסע מר היתם ואקד סמהדאן, יליד 11.11.78 (להלן: "המנוח") ברכב מנועי מ.ר. 8049009 (להלן: "הרכב").
- תובע 1 הנו העיזבון, תובעים 2-3 הם הורי המנוח ויורשיו החוקיים.
- הנתבעת הנה תאגיד שהוקם על פי חוק הפיצויים המחויב בין השאר לפצות נפגעים אשר אין בידם לתבוע פיצויים מאת מבטח מהסיבות המנויות בחוק.
- המנוח נפטר ביום 26.10.01 במהלך אירוע ירי, שאינו קשור לתאונה הנוכחית, ועקב מותו תוקן כתב התביעה.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
:
- התאונה אירעה ביום 18.2.96 בין צומת תל ערד לצומת תל שוקת שבנגב. בעת התאונה נהג ברכב מר טארק אלסאנע אשר נהרג עקב התאונה.
- אין חולק גם לעניין העובדה כי הרכב נגנב מספר שעות קודם לתאונה מבעליו- מר רחמים אלאלוף.
המחלוקת
:
- הסוגיה העיקרית לה אנו נדרשים הנה
האם חל במקרה דנן סעיף 7 (2) סיפא, לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה 1975. סעיף 7 לחוק מונה, כרשימה סגורה, סוגי נפגעים שאינם זכאים לפיצויים,ומסייג את הזכאות לפיצויים, כאשר הסעיף הרלבנטי בענייננו מנוסח בזו הלשון-
"(2) מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) תשכ"ד -1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגים בו כאמור".
- אם כן, המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא
האם ידע המנוח כי הרכב היה גנוב.
טענות הצדדים
:
- טוען ב"כ התובעים בסיכומיו כי נטל ההוכחה להוכחת הידיעה הנדרשת בסעיף הנה על כתפי הנתבעת, אשר לא הצליחה לעשות כן.
- בנוסף, טוען ב"כ התובעים כי למנוח לא היה עבר פלילי, לא הוגש כתב אישום נגדו בגין התאונה, לא היה כל קשר בין הנהג ביום התאונה לבין המנוח ועל כן אין לקבוע כי המנוח ידע כי הרכב הנו גנוב.
- כמו כן, לשיטת ב"כ התובעים העדר טביעת האצבע של המנוח ברכב מלמדים כי כלל לא היה שותף לביצוע עבירת הגניבה אלא עלה על הרכב בהיותו נוסע תמים. ב"כ התובעים חיזק עמדתו גם לאור שעת ביצוע העבירה ועצם העובדה כי בזמן זה שהה המנוח בבית דודתו. על כן מבקש ב"כ התובעים לקבוע כי המנוח לא ידע ולא היה סביר שידע שהרכב גנוב.
- מנגד, טוענת הנתבעת בסיכומיה כי נטל הוכחת רכיב הידיעה מונח על כתפי התובעים וזאת מן הטעמים הבאים:
ראשית, על התובעים להוכיח את כל העובדות המרכיבות את עילת התביעה לרבות עצם הידיעה,
שנית, מדובר בעובדה המצויה כולה בידיעתם הבלעדית, ומשלא הוכח כי לא ידע המנוח היות הרכב גנוב לא עלה בידי התובעים להוכיח תביעתם.
- יתירה מזו, טוענת הנתבעת כי נסיבות המקרה מעידות בעליל כי המנוח ידע היות הרכב גנוב ואף נטל חלק בביצוע העבירה ומטעם זה בלבד יש לדחות התביעה.
הראיות
:
- בפני בית המשפט העידו עשרה עדים: מר אלאלוף רחמים בעל הרכב הגנוב, מר חאלד אבו עגאג, בן דודו של המנוח, מר ז'אסל אבו סול- מנהל בית הספר בו למד המנוח, מר סמהדאן ואקד- אביו של המנוח, ד"ר קראוס אגי, מר ג'סי גבאי- בוחן בלשכת התעסוקה, ד"ר יהודה היס- מי שניתח את גופת המנוח לאחר הירי, מר עמיר גולן, מר דורון אולניק ומר גיא ברגר.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת