פסק-דין בתיק א 2089/01

רקע כללי

לפני תביעה חוזית בגין מתן שירותי הסעדה, על סך 2,653,467 ש"ח.

התביעה הוגשה ביום 12.7.01 ונדונה בתחילה בפני ס.נ. ד"ר גבריאל קלינג; בראשית 2004 הועברה התביעה לדון בפני.

לאחר ההליכים המקדמיים, החלה שמיעת ההוכחות ביום 1.11.04.

התביעה  

על-פי התביעה, חברת תדיראן, אשר נתמזגה ביום 9.3.99 עם חברת אי.סי.איי טלקום בע"מ (הנתבעת), חתמה על הסכמים עם התובעת: ביום 1.2.93 הסכם 1/93, ביום 1.4.95 הסכם 4/95 וביום 3.7.98 הסכם 4/98, לפיהם התובעת התחייבה לספק לתדיראן ארוחות בוקר, צהרים וערב (עניננו דן בארוחות בוקר וצהריים בלבד), בעמדות חלוקה כנגד תשלום. (להלן: "ההסכם" או "הסכם ההסעדה").

לטענת התובעת, לאחר המיזוג היא נתבקשה על-ידי הנתבעת להגדיל ולשדרג את התפריט הקיים, כך שלא יהיה פער בין חדר האוכל של אי. סי. איי (להלן- "חדר האוכל האחר") לחדר האוכל של תדיראן. התובעת ציינה כי הנתבעת חששה מפני נהירת עובדי תדיראן לחדר האוכל האחר, מפאת היות התפריט שם עשיר יותר.

לגרסת התביעה, שדרוג התפריט ייקר את עלותו, ועל כן דרשה תוספת תשלום בגין התפריט החדש. התובעת, לגרסתה, נענתה על-ידי הנתבעת כי אכן תשלם לה את ההפרש בין התפריט הישן לחדש.

ברם, הואיל והינה בעלת הסיכוי הרב ביותר לזכות במכרז החדש, התוספות בתפריט יגולמו בהסכם החדש.

התובעת מלינה, כי בפועל הנתבעת לא שלמה בגין התוספות בתפריט.

עוד טוענת התובעת, כי שעוני הנוכחות בחדר האוכל, אשר על פיהם נקבעו מספר הארוחות שספקה, היו בלתי תקינים והציגו מספר קטן של כניסות עובדים, כך שהנתבעת דיווחה ושילמה על פי מספר ארוחות קטן מאלה שסופקו בפועל.

זאת ועוד, הנתבעת הודתה שהיו ליקויים בשעונים והיא שילמה בגין ליקויים אלו סך של 45,996.60 ש"ח כחלק מן התשלום שדרשה ממנה התובעת.

התובעת מלינה, כי חוב של הנתבעת בסך 286,108 ש"ח בגין שירותי מזון מפברואר 2000 עד פברואר 2001, שולם באיחור ובחסר של 42,060 ש"ח (48,929, נכון ליום התביעה). בשל כך מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשאת בתשלום יתרת הסכום האמור.

כן טוענת התובעת, כי הנה זכאית לתשלומי ריבית והצמדה בסך 27,398 ש"ח וזאת בגין איחורים שונים בתשלום חשבוניות.

במישור המשפטי התביעה העלתה כנגד הנתבעת טענות של הפרה מהותית, חוסר תום לב ועשיית עושר שלא כדין.

הגנת הנתבעת

הנתבעת טוענת להיעדר יריבות בינה לבין התובעת, שכן התובעת, "אשל שרותי מזון (1989) ירושלים בע"מ" הינה זו החתומה על ההסכם, בעוד שהחברה הרשומה בהסכם כצד לו הינה "אשל שרותי מזון בע"מ".

הנתבעת ציינה, כי לשתי החברות יש דירקטוריון שונה, וכן כי בעלים של 99.9% מן המניות המונפקות  באשל שרותי מזון בע"מ אינו בעל מניות או דירקטור של התובעת, לאמור אין מדובר באותה חברה.

טענה נוספת של הנתבעת, הינה, כי התובעת לא צירפה מסמכים מהותיים לכתב תביעתה כגון: מכתביה שלה ומכתבים של הנתבעת לתובעת. הנתבעת הפנתה בעניין זה לתקנה 75(ב):   החובה לפרט בכתב טענות את נוסחו של מכתב מהותי ולתקנה 91(א): הדן בהוראת בית המשפט לתקן כתב טענות.