בפני תביעה של גלינה סימה (להלן: "התובעת") העותרת לקבלת פיצוי מאת טפחות בנק למשכתנאות לישראל בע"מ (להלן: "הנתבע" או "הבנק") בגין מצג שווא של הבנק כלפיה בנוגע לאישור בקשתה לקבלת הלוואה, אגב הסכם לרכישת דירה.
התובעת טוענת כי פנתה לבנק לצורך קבלת הלוואה, אולם לאחר חתימת הסכם לרכישת הדירה, התברר לה כי הבנק לא אישר ההלוואה אותה ביקשה, בניגוד למצג קודם שהציג בפניה, ועקב כך נאלצה לבטל את ההסכם לרכישת הדירה עליו, כאמור, חתמה.
התובעת טוענת לנזקים שנגרמו לה ושהועמדו על ידה על סך 41,750 ש"ח. הבנק לא חלק בסיכומיו על הנזקים הנטענים, אשר כוללים הוצאות משפטיות, לרבות שכ"ט עו"ד, נזק בגין ביטול החוזה ועוגמת נפש.
הבנק מבקש לדחות התביעה ולחילופין הגיש הודעת צד ג' כנגד ב"כ התובעת, עו"ד שמואל אלקלעי (להלן: "צד ג'" או "ב"כ התובעת") בגין רשלנותו כלפיו, כך על פי טענתו. הבנק מבקש להטיל כל חיוב שיוטל עליו לפתחו של צד ג'.
הרקע העובדתי בקצרה:
עניינו של תיק זה בבקשה של התובעת שהוגשה לבנק לקבלת הלוואה לרכישת דירה ברח' סעדיה גאון 15/9 חיפה. התובעת במועד הבקשה, היתה בעלת מחצית הזכויות בדירה והמחצית השניה היתה של בעלה לשעבר. הדירה היתה משועבדת באותה עת למשכן, בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: "משכן").
"משכן" החל לפעול למימוש המשכנתא בנסיבות הקשורות באופן תשלום המשכתנא. בנסיבות אלה, מונה עו"ד א. פורת ככונס נכסים של הדירה.
במסגרת דין ודברים עם כונס הנכסים, שקלה התובעת לרכוש את מלוא הזכויות בדירה, למעשה זכויות בעלה לשעבר, ולפדות את הדירה מ"משכן" תמורת סך השווה בש"ח לסכום של 48,000 דולר.
מכיוון שלתובעת לא היו האמצעים לגיוס סך של 48,000 דולר, ולכל היותר היה בידיה סך של 5,000 דולר, בדקה אפשרות לקבל הלוואה מובטחת במשכנתא אצל הנתבע, על מנת לפדות הדירה מבנק משכן בהליך מול כונס הנכסים.
ביום 3.10.01 פנתה התובעת ביחד עם בא כוחה אל מנהלת אחד הסניפים של הנתבע, גב' אלזם מירב (להלן: "אלזם") לשם בירור אפשרות לקבלת הלוואה מהבנק, שתובטח במשכנתא לטובת הבנק.
אין מחלוקת כי מדובר בפגישה ראשונה אשר רק בתחילתה נכח עו"ד אלקלעי. עו"ד אלקלעי בפתח הפגישה, עזר לתובעת למלא חלק מטופס "בקשה להלווואה" (פרקים א' (ללא הסכום) ג' ו - ד') ולאחר מכן עזב את הפגישה, אשר המשיכה להתנהל בין התובעת לבין אלזם.
על תוכן השיחה שהתנהלה בין אלזם לבין התובעת - ארחיב בהמשך.
בתאריך 4.10.01, כעולה מתצהיר עו"ד אלקלעי, פנתה אליו טלפונית עו"ד וילנסקי, מהלשכה המשפטית של הנתבע, והעבירה לעיונו תנאים והערכות לביצוע העיסקה שאמורה להכרת בין כונס הנכסים לבין התובעת, שעניינן התחייבות הכונס לרישום הערת אזהרה על חלקו של הבעל, הסכמת הכונס לרישום משכנתא על חלקה של התובעת והתחייבות הכונס להחזיר כספי ההלוואה לבנק במקרה של ביטול החוזה.
בנסיבות אלה, החלה דינמיקה בין הכונס, בין עו"ד אלקלעי - ב"כ התובעת, ובין עו"ד וילנסקי, מהבנק במטרה להגיע לניסוח חוזה הרכישה, שיהא מוסכם על דעת כל המעורבים, כל אחד מנקודת מבטו הוא.
ביום 28.10.01, כעולה מהראיות, התגבש חוזה מוסכם אשר נפקותו בכל הקשור לאישור הלוואה לתובעת, שנויה במחלוקת בין הצדדים - ועל כך יורחב בהמשך.
בתאריך 1.11.01 חתמה התובעת בהנחיית בא כוחה, על החוזה האמור עם כונס הנכסים, לפיו היא רוכשת זכויות בדירה תמורת סך של 48,000 דולר, ובמעמד החתימה העבירה התובעת לידי הכונס סך של 5,000 דולר, בנאמנות, כחלק מחיוביה על פי החוזה.
בתאריך 11.11.01 אישר ראש ההוצל"פ את החוזה וביום 15.11.01 הועבר החוזה באמצעות התובעת אל הנתבע.
משבאה התובעת לבנק, לממש את ההלוואה בסך של כ - 43,000 דולר, הופתעה, לטענתה, לשמוע מהבנק כי מתן ההלוואה מותנה בביטוח הלוואה אצל חברת ביטוח EMI, שטרם קיבלה לידה כל בקשה בעניינה של התובעת.