1. התובע, יליד 25.10.1961, הגיש נגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת דרכים מיום 9.6.04. הנתבעים הודו בחבותם לפצות את התובע והמחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת הנזק שנגרם לתובע עקב התאונה.
2. התאונה ארעה כאשר התובע ישב ברכבו, אשר חנה בצד הדרך, ורכב של הנתבע התנגש ברכבו מאחור.
3. כתוצאה מהתאונה נחבל התובע ואיבד הכרתו. בחדר המיון אובחן כסובל מחבלת ראש, שבר בעמוד השידרה המותני, שברים בזיזים האחוריים 12D עד 4L, שבר בצוואר ופגיעה בכתף ימין. התובע אושפז במחלקה האורטופדית בבי"ח רמב"ם עד 18.6.04 ובבי"ח אלישע עד 15.7.04. התובע שוחרר לביתו עם המלצה למנוחה מוחלטת, טיפול תרופתי והמשך טיפול פזיוטרפי ומעקב .
4. לבקשת התובע מונו מומחים רפואיים בתחומים שונים לבדיקת מצבו ונכותו - אם נגרמה כזו- בעקבות התאונה.
פרופ' אלדד מלמד , מומחה בתחום הנוירולוגי, מציין בחוות דעתו כי התובע התלונן בפניו על כאבים בכתף ימין, המתגברים בתנועה ואינם מאפשרים לו להרים את הזרוע, על כאבים בחלק האחורי של הצוואר, נמנום בגב, הקרנת כאבים לשתי הרגליים וכאבי ראש עורפיים הקורנים לקודקוד. כן התלונן על ירידה בשמיעה, רעשים באזניים, סחרחורת וטשטוש ראיה.
בסיכום ומסקנות קובע פרופ' מלמד כי:
"לא התרשמתי מחומרת תלונותיו בתחומי או מכך שהן אלו הגורמות לו למגבלות תפקודיות. בדיקתו הנוירולוגית על ידי היתה תקינה לחלוטין ולא מצאתי בה כל עדות לנזק אורגני שרידי קליני כלשהוא במערכת העצבים המרכזית או ההיקפית, כולל המוח הגדול, המוחון (צרבלום), המערכת הוסטיבולרית, גזע המוח, עצבי הראש, חוט השדרה, שרשיו העצביים והעצבים ההיקפיים בגפיים העליונות והתחתונות. לא התרשמתי מקיומה של תסמונת נפשית פוסט-טראומטי.
לאור האמור לעיל, אין אני מוצא אצלו כל נכות בתחום הנוירולוגי בעקבות התאונה הנדונה מיום 9.6.04".
ד"ר אילן זיון, מומחה בתחום האורולוגיה, ציין בחוות דעתו כי התובע התלונן בפניו על טפטוף בסוף השתנה, תכיפות במתן שתן, נוקטוריה, הרגשת חוסר ריקנות וצריבה במתן השתן. לאחר בדיקת התובע וסקירת מצבו הוא קובע כי ממצאי הבדיקות אינם יכולים להסביר את תלונותיו של התובע , אין לו פגיעה עצבית ואין קשר בין תלונותיו והתאונה ולפיכך "לא מגיעה לו נכות הקשורה לדרכי השתן בגין התאונה".
ד"ר נחמה אורי, מומחית בתחום א.א.ג, ציינה בחוות דעתה כי התובע התלונן בפניה על ירידה בשמיעה בשתי האזניים, יובש בגרון ורעשים באוזן שמאל. בפרק הדיון היא קובעת כי:
"התובע מתלונן על ירידת שמיעה בשתי האזניים יותר מימין אך השמיעה תקינה בתדרי הדיבור. ישנה ירידה קלה ביותר (בגבול התקין) בשתי האזניים אשר מוסברת בסבירות הרבה יותר גדולה משינויים עקב גיל ולא עקב התאונה.
אך שגם תלונת הטנטון איננה מקנה לו אחוזי נכות בשל בדיקת שמיעה שאיננה הולמת את תלונותיו.
לפיכך אין לפסוק לו אחוזי נכות בגין תלונותיו הנ"ל".
בפני המומחית בתחום העיניים, ד"ר יהודית רניאל, התלונן התובע על טשטוש בראיה וכאבי עיניים. בחוות דעתה היא קובעת כי בתאונה נגרמו לתובע חתכים מעל עינו הימנית אך הם טופלו כראוי ולא הותירו כל נכות. ד"ר רניאל מצאה עכירות לבנה ישנה בקרנית, שאין קשר בינה לבין התאונה.בסיכום קבעה ד"ר רנאיל כי לא נותרה לתובע נכות בעקבות התאונה.
גם בפני ד"ר רם מירז, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, פרט התובע תלונות בכל התחומים שנסקרו וטען בפניו כי הוא אינו מסגול לעבוד . בתחום הנפשי התלונן התובע על עצבנות יתר, ירידה במצב הרוח וחרדה. ד"ר מירז קובע בסיכום חוות דעתו כי:
"מבדיקתי ומהמסמכים המצורפים התרשמתי ממצב תגובה נפשי חרדתי דכאוני על רקע הפגיעה הגופנית לאחר התאונה (למרות שלא ניתן לשלול השפעת רווח משני על מצבו).
אני מעריך את הפגיעה הפסיכיאטרית בין קלה לבינונית ב- 5% לפי תקנות הביטוח הלאומי (בין סעיפים 340א ל- 34 -ב).
הנכות תינתן מיום התאונה עד לאחר סיום הטיפול אצל הפסיכולוג ביוני 2005.
מצבו הנפשי מאז וכיום מתאים ל- 0% נכות לפי סעיף 34-א".