פסק-דין בתיק א 20095/03

1. בפני תביעה מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - "החוק").
2. התובע, מר קאסם סלאמה (להלן - "התובע") טוען כי במועד הרלבנטי (28/5/2003) עמד על סולם ליד ביתו וכי רכב אשר עבר בסמוך פגע בסולם וגרם לנפילתו ארצה.
3. הצדדים מסכימים כי במידה ואכן כך ארעה הנפילה - אזי המדובר באירוע המהווה "תאונת דרכים" על פי הגדרתה בחוק ובפסיקה הרלבנטית, אך חלוקים הם באשר לגרסת התובע לגבי נסיבות הנפילה.
4. התביעה הוגשה כנגד נהג הרכב הפוגע, מר עלא אלדין דיב (להלן - "הנהג") וכנגד חברת הביטוח של הרכב הרלבנטי (להלן - "המבטחת").
5. המבטחת הכחישה את נסיבות האירוע, ובהתאם הוריתי על פיצול שאלת החבות משאלת הנזק.
6. ביום 17/11/2005 העידו בפני העדים הבאים : (א) התובע ; (ב) הנהג ; (ג) מר סמיח סלאמה, שכן של התובע שהגיע למקום לאחר הנפילה (להלן - "השכן") ; ו-(ד) גב' רפיקה חלילה, שכנה נוספת אשר הגיעה אף היא למקום לאחר הנפילה (להלן - "השכנה").
7. לאחר שמיעת העדויות הרלבנטיות, עיון במסמכים שהוגשו לעיוני ושקילת טענות באי כוחם של הצדדים בסיכומיהם - מצאתי לאמץ את גרסת התובע באשר לנסיבות האירוע ואני קובעת כי מדובר ב-"תאונת דרכים", והכל מהנימוקים שיפורטו להלן.
8. ראשית , נתתי אמון בעדותו של התובע.
9. המדובר באדם בן  כ-70 שנה, פנסיונר, המתגורר בכפר מג'ד אלכרום.
10. התובע סיפר כי הוא טיפס על הסולם אשר הוצב בסמוך לגדר החיה שבשולי הכביש הפנימי המוביל לביתו, וזאת על מנת להוריד כדור שהועף ונתקע על הגדר החיה על ידי נכדו. לפי גרסתו, לאחר שזרק את הכדור בחזרה לקרקע, והחל לרדת מהסולם - פגע בסולם רכב כחול כהה וגרם לנפילתו על פני הקרקע. התובע סימן על גבי תמונה של זירת האירוע (ת/1) את כיון הנסיעה של הרכב ועוד מסר שהסולם לא נפל לארץ לאחר הפגיעה אלא נשאר עומד, תלוי על הגדר החיה, כפי שאשתו מסרה לו (עמ' 8 שורה 17). התובע המשיך וסיפר שלאחר האירוע הוזעק למקום הבן שלו, שהינו רופא שיניים, והם נסעו יחדיו לקבל טיפול רפואי.
11. עדותו של התובע בפני הותירה רושם מהימן, למרות חקירתו הנגדית הארוכה ולמרות שהוא התבקש להתמודד עם סתירות נטענות בגרסתו.
12. העד היה רגוע ועקבי והתמודד בצורה מעוררת אמון גם עם הסתירה הראשונה שנמצאה בגרסתו, לגבי תיאור הצד של הסולם עליו נמצא בעת האירוע. בשלב התיאור הראשוני של העד את תחילת ירידתו מהסולם הוא ציין שהחל לרדת מצד ימין של הסולם ולאחר מכן מסר שהירידה היתה מצד שמאל. כאשר הופנה לנקודה זו ע"י ב"כ הנתבעים הוא הסביר את הסתירה בכך שלמעשה הוא היה עם שתי רגליים מפוסקות כאשר היה על החלק העליון של הסולם וניסה להגיע אל הכדור ולכן התבלבל בנושא הצד של הסולם (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 13-16, במענה לשאלת בהמ"ש).
13. סתירה לכאורית נוספת אליה הופניתי היתה הטענה לפיה במשטרה מסר התובע שכאשר נפל הוא היה בדרכו למעלה, טרם הורדת הכדור, לעומת גרסתו בבהמ"ש לפיה הוא היה בדרכו מטה, לאחר שהוריד את הכדור. ברם אולם, בדיקה קפדנית של דבריו של התובע במשטרה (ת/2) מלמדת שאין המדובר בסתירה היות והוא לא מציין שם אם הספיק להוריד את הכדור אם לאו, אלא רק מציין כי:

"עליתי על מנת להוריד את הכדור .... עליתי כמעט 6 או 7 מדרגות של הסולם",

ולכן - אין בתיאור שבמשטרה כל התייחסות לשאלה אם הוא היה במגמת עליה או בכיוון הירידה, ואני מאמצת בהקשר זה את דבריו של התובע בעמ' 7 לפרוטוקול בשורות 25-29.

14. כך יש גם להתייחס לתשובתו של התובע לשאלה מס' 35 שבשאלון (נ/1), שם כתב התובע כי - 

"הבאתי סולם, טיפסתי עליו כדי להוריד את הכדור שנתקע על העץ ...",

כלומר, השימוש בתיאור "כדי להוריד" אינו מלמד על כך שהתובע מסר שהכדור עדיין לא ירד או שהוא היה בכיוון מעלה.

15. שנית , למול שתי סתירות לכאוריות אלו בדבריו של התובע, ומעבר לכך שהתקבל לגביהן הסבר מניח את הדעת, הרי שגרסתו נתמכת בגליון חדר המיון של בה"ח הגליל המערבי (נ/2), לשם הגיע התובע עקב האירוע, בשעה 11:50 ביום האירוע. בגליון חדר המיון מופיעה גרסתו לפיה נפל מסולם עקב פגיעה של רכב בסולם, ואין עסקינן במקרה בו הגרסה שנמסרה בבה"ח שונה מהגרסה המאוחרת.