מבוא
1. בפני תביעה שהוגשה כנגד הנתבעים 1 ו-2 (בת.א. 197711/02) (להלן:
"תביעה 1") ותביעה נוספת שהוגשה כנגד הנתבע 3 (בת.א. 199121/02) (להלן:
"תביעה 2"), אשר אוחדו לצורך הדיון וההכרעה בהם.
תביעה 1 כמו גם תביעה 2, עניינן בתשלום חובם של הנתבעים לתובעת, בגין דמי ניהול עבור הרבעון, החל מינואר 2002 עד מרץ 2002 (להלן:
"התקופה הקובעת").
הסכום הנתבע בתביעה 1, הינו בסך של 2,191 ש"ח; סכום זה, נתבע כולו, בגין אי-תשלום דמי ניהול בתקופה הקובעת, על-פי דף חשבון שהציגה התובעת בתביעתה.
הסכום הנתבע בתביעה 2, הינו בסך של 4,890 ש"ח; סכום זה נתבע, הן בגין התקופה הקובעת והן בגין חוב שעמד לנתבע 3 לטובת התובעת, מיום 8.7.02, בסך של 2,142 ש"ח, הכל לפי דף חשבון שהציגה התובעת בתביעתה.
כבר בשלב זה ייאמר, כי הנתבע 3 הצהיר ואף צירף קבלות להצהרתו כי, ככל שהתביעה נגדו נוגעת לחשבון דמי הניהול מיום 8.7.02, דינה להידחות, מן הטעם שסכום זה, שהינו בסך 2,142 ש"ח, כבר שולם לתובעת. התובעת לא כפרה בכך לאורך כל ההליך, לא תיחקרה את הנתבע 3 לגבי הצהרתו זו, ואף בסיכומיה לא נאמר דבר לעניין חוב זה.
משכך, אני קובע כבר עתה, שיש להוריד את החוב מיום 8.7.02 מעל הפרק, בסך של 2,142 ש"ח, אשר שולמו לתובעת ע"י הנתבע 3, באופן שסכום התביעה הנותר להכרעה, גם בענייננו, כנגד הנתבע 3, עומד על סך של 2,748 ש"ח, בגין התקופה הקובעת.
התובעת הינה חברה ציבורית, אשר יזמה ושיווקה את פרויקט "סול מרין" בנהריה, הכולל
קומפלקס של מלון ובצידו של המלון,
יחידות נופש למגורים (להלן:
"הפרויקט" או
"אתר הנופש").
הנתבעים 1 ו- 2, כמו גם הנתבע 3 (שיקראו ביחד להלן:
"הנתבעים"), רכשו מן התובעת יחידת נופש, מכוח הסכם רכישה שנחתם ביניהם (להלן:
"הסכם הרכישה").
הסכם הרכישה כולל בתוכו הסכם לקבלת שירותי ניהול ואחזקה במלון (להלן:
"הסכם הניהול").
(הסכם הרכישה והסכם הניהול ביחד יקראו להלן -
"ההסכמים").
הנתבעים שהינם אנשים מבוגרים, בשנות השמונים המאוחרותלחייהם, סברו, לנוכח אמצעי השיווק שנקטה התובעת, בין היתר לנוכח התיאורים שהופיעו בפרוספקטים שהופצו, כי מדובר באתרנופש יוקרתי, וכי עם רכישת היחידה, הם יגיעו למנוחה ולנחלה ויוכלו להעביר ימיהם בפרויקט ייחודי ויוקרתי זה, השוכן לחוף ימה של העיר נהריה.
הפרויקט, למועדים הרלבנטים לתובענה זו, כנראה לא ענה על הציפיות התובעת ולא נחל הצלחה; נמכרו בו רק 13 דירות מתוך 56 דירות הנופש, המלון לא היה בתפוסה גבוהה, ובלאו הכי חלק מהיחידות לא אוכלס באופן קבוע ורמת השירותים שניתנו לדירי הפרויקט פחתה;
בתקופת נסיגת צה"ל מלבנון, שיכנה התובעת בפרויקט פליטי צד"ל רבים, ובכך הפכה את אתר הנופש למרכז קליטה למשפחות צד"ל, מבלי ליידע את הנתבעים, דבר אשר פגע באווירת הנופש ובאספקת השירותים כמתחייב מהסכם הניהול, במשך כ- 10 חודשים;
דוגמא נוספת לדרך בו נוהל הפרויקט הבסמוך למאעדים הרלבנטים, ניתן למצוא, כאשר במהלך החודשים אוקטובר 2001 - מרץ 2002, נערכו שיפוצים במלון שבפרויקט; המלון לא אוכלס ברובו,ובתקופה זו, צמצמה התובעת, את היקף השירותים שניתנו, לבעלי דירות הנופש.
בנסיבות אלה, מחד ביקשה התובעת, בתקופה הקובעת, לצמצם ככל האפשר את רמת הוצאות האחזקה, לנוכח מיעוט (ואולי מיהות) הדיירים והאורחים שהיו באתר הנופש והשתדלה מבחינתה, ליתן את מינימום השירותים ההכרחיים, שהתחייבה ליתן לדעתה, ומאידך הדיירים שרכשו את היחידות וששהו באתר, "זכו לקבל" שירותים, שהלכו ופחתו ומטבע הדברים הנאתם מהמקום הלכה ופחתה ואכזבתם הלכה וגדלה.
2. יואר ויוער כי, לנוכח אופיו המיוחד של הפרויקט, מיקומו והאוכלוסייה שבו, כפי שיפורט בהמשך, והעובדה כי המחלוקת שבפני נסובה בקשר לתקופה הקובעת בלבד, נעשו על ידי מאמצים רבים, בניסיון להביא ולקדם את הצדדים להסדר, בקשר למערכת היחסים שביניהם בכלל, כשהדגש בעיקרו היה, לגבי מערכת היחסים והשירותים
שיינתנו
בעתיד, מתוך הערכה וחשש, כי לא יהיה בידי פסק-דין זה, לפתור את כל הבעיות שבין הצדדים, ובייחוד אלו שהתעוררו בנוסף, מאז התקופה הקובעת ועד היום ואלו שעלולים להתעורר בעתיד, אך הדבר לא הסתייע, למצער, ולכן אין מנוס ואנוכי נדרש לכתיבת פסק-דין זה.
המחלוקת
3. לטענת התובעת, הנתבעים לא שילמו דמי ניהול בגין הנכס שנרכש על-ידם, בגין התקופה הקובעת; טענת אי-התשלום כשלעצמה, לא הוכחשה על-ידי הנתבעים, אך אלה העמידו כנגדה טענות הגנה וקיזוז, לפיהן התובעת אינה זכאית לקבלת הסכום הנתבע.
טענות התובעת
4. לטענת התובעת, זו סיפקה לנתבעים, במהלך כל התקופה הקובעת, את כל השירותים כפי שהתחייבה במסגרת הסכם הניהול ואף סיפקה שירותים נוספים, שלא נתחייבה לספקם, בשום הסכם ו/או זמן, וזאת מבלי שנדרשה מהנתבעים כל תמורה בגינם.