1. בפניי תביעה לתשלום סך של 150,000 ש"ח בגין ליקויי בניה בדירתם של התובעים.
2. ביום 31.1.1999 רכשו התובעים דירת דופלקס בת חמישה חדרים בפרוייקט בניה של הנתבעת 1, א.צ. ברנוביץ ובניו (1985) בע"מ (
להלן: "חברת ברנוביץ"), ברח' הפסנתר 11 בראשון לציון. חברת ברנוביץ היתה יזמית הפרוייקט. הנתבעת 2 (
להלן: "הנתבעת") היא זו שביצעה את עבודות הבניה של הפרוייקט. לאחר הגשת התביעה נקלעה חברת ברנוביץ להליכי פירוק וההליכים נגדה עוכבו ביום 17.2.2004. נותרה על כנה התביעה נגד הנתבעת.
3. החזקה בדירה נמסרה לתובעים בחודש יולי 1999. עם מסירת החזקה נתגלו בדירה ליקויי בניה שונים, שעיקרם ליקויי רטיבות. נציגי הנתבעת הוזמנו לדירה ואף ביצעו מספר תיקונים, שלא פתרו את בעיית הרטיבות. התובעים שכרו את שרותיו של האדריכל קובי ברבן שביקר בדירה ביום 30.10.2000 ותיעד את הליקויים שנמצאו בה. בחודש יולי 2001 ביקרה בדירה אינג' אילנה בר זאב גוטנברג, מטעם חברת ברנוביץ, אישרה את קיומם של ליקויי רטיבות בדירה והמליצה על החלפת הריצוף. הואיל והליקויים לא תוקנו, הוגשה התביעה שבפניי.
4. ביום 16.12.2002 מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את אינג' יוסף גודלקלנג. ביום 10.3.2003 ביקשו הצדדים להחליף את המומחה ולמנות תחתיו את המומחה אינג' יצחק ברמן, על מנת שישמש כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט ויתן חוות דעת הנדסית ושמאית בענין הליקויים הנטענים על ידי התובעים. בעקבות כך מינה בית המשפט ביום 5.3.2003 את מהנדס הבנין ושמאי המקרקעין יצחק ברמן כמומחה מטעם בית המשפט.
5. המומחה ברמן ביקר בדירת התובעים ביום 19.8.2003 והגיש ביום 26.11.2003 חוות דעת מפורטת בדבר ליקויי הבניה בדירה ועלות תיקונם. על פי חוות הדעת, עלות התיקון של הליקויים, בהנחה שיבוצעו על ידי התובעים, הינה 22,700 ש"ח לפני מע"מ. משך ביצוע התיקונים הינו כ- 21 ימי עבודה, במהלכם לא יהא צורך בפינוי התובעים מן הדירה. בנוסף, נמצאו בדירה ליקויים שאינם ניתנים לתיקון, הגורמים לירידת ערך בשווי של 5,200 ש"ח. בנספח לחוות הדעת התייחס המומחה ברמן לליקויים נוספים שעלות תיקונם 1,150 ש"ח. מדובר בליקויים שאינם נזכרים בכתב התביעה ובחוות הדעת שנלוותה אליו, אלא רק בתוספת מאוחרת יותר לחוות הדעת מטעם מומחה התובעים.
6. התובעים יוצאים בסיכומיהם בשצף קצף נגד חוות דעתו של המומחה ברמן, והם חולקים על מומחיותו ומהימנותו, בסגנון בוטה למדיי, בהמשך להתקפות אישיות חריפות שלהם נגדו תוך כדי ניהול המשפט בענינים הקשורים לשכר טרחתו.
אין בידי לקבל את הביקורת המוטחת על ידי התובעים במומחיותו של המומחה ברמן ובכשירותו לחוות דעתו אודות ליקויי הבניה הנטענים, מן הטעם הפשוט שהיו אלה התובעים עצמם אשר ביקשו כי המומחה ברמן ימונה כמומחה מטעם בית המשפט. אין המדובר בהסכמה סתם שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו לפי שיקול דעתו, אלא בבקשה ספציפית של התובעים למנות דווקא את המומחה ברמן, הוא ולא אחר, כמומחה מטעם בית המשפט. ברור כי לנוכח ממצאי חוות הדעת של המומחה ברמן, התאכזבו התובעים קשות משום שהסכומים בהם נקב המומחה כעלויות תיקון נראו להם נמוכים מדי, אך אכזבה זו אינה מצדיקה את הנסיון לכפור במומחיותו של אדם שהם עצמם ביקשו כי ימונה כמומחה מטעם בית המשפט. מטעם זה יש לדחות על הסף כל נסיון לטעון שהמומחה ברמן אינו ניחן במומחיות הדרושה לשם מתן חוות דעת בתיק זה. גם לגופו של ענין, התרשמתי כי המומחה ברמן בהחלט היה ראוי לשמש כמומחה מטעם בית המשפט, ולא עלה בידי התובעים לגרוע ממידת מומחיותו וכשירותו המקצועית. בוודאי שמומחיותו ונסיונו המקצועי עולים על אלו של מומחי התובעים.
7. הנתבעת טוענת כי יש להתעלם מחוות הדעת של המומחים האחרים בתיק, משום שהמומחה ברמן מונה בהסכמה. אין בידי לקבל טענה זו. מינויו של המומחה ברמן נעשה עוד בשנת 2003, בטרם תיקון התשס"ה של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, שקבע כי מקום שמונה בהסכמה מומחה מטעם בית המשפט, חוות דעתו תהא הראיה היחידה בתיק. יתר על כן, בבקשת הצדדים למנותו כמומחה נאמר מפורשות כי אין המדובר במומחה מטעם הצדדים, ומכאן שהצדדים לא הסכימו לוותר על הזכות להגיש את ראיותיהם. פסק הדין הנזכר בסיכומי הנתבעת כאסמכתא לכך שמינויו של מומחה מטעם בית המשפט בא במקום חוות דעת מטעם בעלי הדין, אינו יפה לעניננו, משום שבאותו ענין הסכימו בעלי הדין מראש כי המומחה המוסכם יישב בין חוות הדעת המנוגדות, ומכאן שהיה ברור שחוות דעת זו נועדה לבוא במקום חוות הדעת הקודמות, מה שאינו המקרה בעניננו.
מכל מקום, ועל אף שחוות דעתו של המומחה ברמן אינה באה במקום חוות דעתם של המומחים מטעם בעלי הדין אלא בנוסף להן, ברי כי יש לה מעמד ראייתי מיוחד הואיל ומדובר במומחה אובייקטיבי ובלתי תלוי, שהצדדים עצמם ביקשו את מינויו ומכאן שבעת המינוי הוא היה מקובל עליהם כבר סמכא בענינים שבמחלוקת. נזכיר כי:
"
משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בההעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן." (ע"א 293/88
חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי
תק-על 90(2), 532 ,עמ' 533).
וראה גם ע"א 2934/94
סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח' ו-3 אח'
תק-על 96(2), 481 ,עמ' 482:
"
למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים."
ואכן, הקו המנחה את בית המשפט בדרך כלל בבואו לקבוע את עלות תיקון הליקויים הוא אימוץ חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בהיותו מומחה בלתי תלוי ואובייקטיבי. עם זאת, שומה על בית המשפט לבחון האם ממצאיו וקביעותיו של המומחה עולים בקנה אחד עם המצב המשפטי הקיים, והאם המומחה לא נתפס לכלל טעות משפטית בבואו לקבוע קיומו או אי קיומו של ליקוי. המומחה הוא יועצו המקצועי של בית המשפט, אך לבית המשפט נתונה "המילה האחרונה" בכל ענין בו הוא נדרש להכריע. כפי שנאמר בע"פ (תל-אביב-יפו) 71565/00
עזריאל לוין נ' מדינת ישראל
. תק-מח 2002(3), 5972 ,עמ' 5994:
"
אין בכך כדי לומר שבית משפט חייב לקבל מסקנות של חוות דעת מומחה בהעדר חוות דעת מומחה נגדית. המילה האחרונה תמיד שמורה לבית המשפט, וחוות דעת של מומחה יכולה "לקרוס" (מילה טעונה בדיון זה) או להתברר כבעלת משקל מועט וכדומה, גם ללא חוות דעת נגדית."
8. אקדים ואומר כבר עתה כי לא מצאתי יסוד או הצדקה לביקורת הקשה שמטיחים התובעים במומחה ברמן, במומחיותו ובכשירותו, כאשר כל חטאו בכך שהסכומים שהמליץ לשלם לתובעים נראו בעיניהם נמוכים מדיי. תמוה עד מאוד בעיני כיצד זה טוענים התובעים בסיכומיהם כי "
ברמן הנו חסר ידע נסיון וכישורים אפקטיביים", כאשר הם עצמם ביקשו למנותו כמומחה מטעם בית המשפט. עוד תמוהה בעיני ההסתמכות על חוות דעתו של קבלן השיפוצים אברהם ג'נח, כדי לקעקע את תחשיבי הנזק של המומחה ברמן, בשים לב לכך שג'נח אישר כי מעולם לא ביקר בדירת התובעים (ע' 15 לפרוטוקול), אלא חיווה את דעתו אך ורק בהסתמך על חוות דעתו של ברמן. בנוסף, הכשרתו של ג'נח היא של הנדסאי מכונות (ראה הודאתו בע' 14 לפרוטוקול) ומכאן שהכשרתו המקצועית נופלת באופן משמעותי מזו של המומחה ברמן, שהוא מהנדס בנין, בוגר הטכניון בהצטיינות משנת 1968, וגם שמאי מקרקעין מאז שנת 1979.
9. עם זאת, בענין אחד מצאתי ממש בהסתייגות של התובעים ממסקנותיו של המומחה ברמן, והכוונה היא להמלצתו לפתור את בעיית הרטיבות הכלואה מתחת למרצפות הדירה על ידי פירוק מספר מרצפות וייבוש חול המילוי הרטוב באמצעות תנורים מיוחדים, כפי שיפורט להלן.
כל שלושת המומחים בתיק- המומחה ברבן מטעם התובעים, המומחה יצחק חיט מטעם הנתבעת והמומחה ברמן מטעם בית המשפט, מאשרים קיומה של רטיבות כלואה מתחת למרצפות הדירה על שתי קומותיה. כך גם המומחית אילנה גוטנברג, שביקרה בדירת התובעים מטעם חברת ברנוביץ ביום 19.7.2001 ותיעדה את התרשמותה בחוות דעת מוצג ת/1. עם זאת, המומחים נחלקים באשר לדרך הנאותה לפתרון הבעיה. המומחה ברבן ממליץ על הפתרון הדראסטי של פירוק כל הריצוף בבית, החלפת חול המילוי וביצוע ריצוף מחדש; המומחה ברמן, ממליץ על פתרון של פירוק אריחי ריצוף בפיזור אקראי, ייבוש חול המילוי תוך שימוש בתנורים מתאימים וריצוף מחדש; המומחה חיט מבחין בין שתי קומות הדירה. בקומת הקרקע מדובר ברטיבות שאינה פעילה, ולכן די בפירוק אריח אחד לכל 6 מ"ר, תוך המתנה להתאדות פסיבית של הרטיבות הכלואה בעונת הקיץ ולאחר המתנה של שישה חודשים. לעומת זאת, בקומה א' של הדירה מדובר ברטיבות פעילה המחייבת החלפה חלקית של הריצוף וחיפויי הקיר בקומה זו (במרפסת השמש, בחדר רחצה הורים ובחדר אמבטיה כללי) בעלות כוללת של 11,335 ש"ח לקבלן.
למעשה, כל המומחים שהעידו, זולת המומחה ברמן, הסתייגו בצורה כזו או אחרת משיטת הייבוש בתנורים שהומלצה על ידי המומחה ברמן. המומחית אילנה גוטנברג העידה כי "
אני לא ראיתי אף פעם תוצאה נכונה של ייבוש בתנורים ... אני לא נתקלתי אף פעם בשיטה הזו, חוץ מאשר בדוחות של מומחים בביהמ"ש, בפועל לא ראיתי את זה עובד" (ע' 11 לפרוטוקול); המומחה ברבן מטעם התובעים העיד כי "
אני לא מכיר את השיטה הזאת כשיטה תקנית, אני אישית מעולם לא ראיתי שימוש בשיטה זו ואני לא משוכנע שהיא יעילה ב- 100 אחוזים" (ע' 13 לפרוטוקול); קבלן השיפוצים אברהם ג'נח טען כי מדובר בשיטה בלתי תקנית שאינה משיגה תוצאות (ס' 9 לחוות דעתו); המומחה חיט מטעם הנתבעת המליץ על שיטת ייבוש אחרת ולדבריו "
אין לי נסיון בה [בשיטת התנורים- ח.ב.], אבל שמעתי שדווקא בתנורים יש אפשרות לייבש בצורה הזאת, אני לא פוסל על הסף דרך אגב, ... אני באמת לא מכיר [פרטים על מי שעוסק בייבוש בשיטה זו- ח.ב.] כי אין לי נסיון בתחום הזה של ייבוש עם תנורים, אמרתי שאני לא פוסל על הסף ... לא יודע את העלויות." (ע' 32 לפרוטוקול); לא ברורה גם העלות האמיתית הכרוכה בשיטת ייבוש זו (עדות ברמן, בע' 15 לפרוטוקול); גם בית המשפט לא נתקל בתיקים קודמים בשיטה כזו של ייבוש רטיבות כלואה.
בנסיבות אלה, מתבקשת המסקנה כי ראוי להעדיף פתרון בטוח יותר ויקר יותר של החלפת ריצוף באופן חלקי, כפי שהמליץ המומחה מטעם הנתבעת, על פני הפתרון הפחות מקובל והזול יותר של ייבוש באמצעות תנורים.