עניינה של התובענה, בתביעת מבוטח התובע מהמבטחת את תשלום תגמולי הביטוח, בעקבות שריפה שפרצה ברכבו, שהיה מבוטח אצלה בזמנים הרלוונטיים לתובענה.
רקע
1. התובע הינו בעלים של רכב פרטי מסוג B.M.W דגם טי.די.אס מ.ר. 15-151-45 שנת ייצור1998, אשר יובא לארץ ביבוא אישי מגרמניה (להלן:
"הרכב" וגם
"רכבו של התובע").
2. הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את הרכב, בפוליסת ביטוח מקיף שמספרה:
4-3368475-1 לתקופה מיום 25.3.01 ועד ליום 28.2.02 (להלן: "הפוליסה").
3. ביום
15.1.02 נשרף רכבו של התובע וכתוצאה מכך הוצא הרכב מכלל שימוש והוכרז כאובדן להלכה (להלן:
"המקרה הביטוחי").
4. בעקבות המקרה הביטוחי, פנה התובע לנתבעת בדרישה לתשלום תגמולי הביטוח המגיעים לו על פי הפוליסה, אולם הנתבעת דחתה את בקשתו של התובע בטענה, כי בנסיבות המקרה היא פטורה מתשלום זה, ובשל כך הוגשה התובענה שבפני.
המקרה הביטוחי בהתאם לתצהירו הראשי של התובע
5. ביום
14.1.02 יצא התובע מביתו שבנתיבות, בשעות הערב המאוחות ועשה דרכו לפגישה עם חברו בקניון לב אשקלון. הפגישה לא התקיימה כמתוכנן מטעמים בלתי ברורים, והתובע עשה דרכו בחזרה לביתו, אולם הפעם, במסלול נסיעה שונה, מזה בו נסע קודם לכן, בהגיעו בדרכו לאשקלון.
בשעה 00:30 או בסמוך לכך, עת נסע התובע בחזרה לביתו, ליד ישוב שובה, החלה דולקת בלוח המכוונים, נורת האזהרה המתריעה בפני מחסור בדלק, והרכב החל נוסע שלא כבשגרה. בשלב זה, התובע, אשר אינו בקיא לטענתו בכל הקשור עם התחום הטכני של הרכב, גמל בליבו שלא לקחת סיכון, והחנה את רכבו בשולי הכביש, במרחק של כ- 4 ק"מ מביתו שבנתיבות.
התובע, שהיה ללא כרטיס אשראי, ללא כסף מזומן וללא מכשיר טלפון נייד, החל עושה דרכו בחזרה לנתיבות הן רגלית והן באמצעות טרמפ.
מעט אחרי השעה 01:00, הגיע התובע לביתו, שם ביקש את עזרתו של אחיו (להלן:
"גאורגי").
גאורגי נקרא לעזרתו, ובכלל זה יצר קשר עם מוקד "איתוראן" (להלן:
"המוקד"), וביקש מהם, כי יסבו את תשומת ליבם לרכב החונה בצד הדרך. בנוסף התקשר גאורגי לחברו ללימודים, אולג גזמן, בכוונה לשאול ממנו את רכבו ובעזרתו להגיע אל רכבו של התובע (להלן:
"אולג").
אולג נתן את הסכמתו, אולם ביקש תחילה מהתובע ומגאורגי, כי יסיעו אותו לביתו שבשדרות, וכך היה.
בשעה 02:00 או בסמוך לכך, החלו השלושה עושים דרכם מנתיבות לשדרות ברכבו של אולג, מסוג פיג'ו דגם 205, ובשעה 02:20 לערך, הגיעו ליעדם כאמור.
לאחר שהובא אולג לביתו, החלו התובע ואחיו עושים דרכם בחזרה אל הרכב, לא לפני שעצרו בתחנת דלק הממוקמת ביציאה משדרות כשהשעה היא 2:40 לערך. בתחנת דלק זו רכשו התובע ואחיו כ- 3 ליטרים של סולר (אותם מילאו בשני בקבוקי שתייה ריקים) בכוונה להוסיפם אל מיכל הדלק שברכבו של התובע. במהלך השהות בתחנת, קיבל גאורגי שיחת טלפון מהמוקד בה הודע לשניים, כי ישנה התראה לפריצה של הרכב וכי נפסקה הקליטה עם המערכת המותקנת בו. בתגובה לכך, התובע ואחיו נסעו במהירות, אל מקום חניית הרכב, ולתדהמתם הם מצאו את הרכב כשהוא עולה בלהבות.
התובע וגאורגי קיוו כי יוכלו לכבות את השריפה באמצעות מטף כיבוי שיתכן ונמצא ברכבו של אולג, אולם מטף שכזה לא נמצא, והשניים הזעיקו למקום את המשטרה שהגיעה בלוויית מכבי אש, אשר כיבו את האש.
בעקבות אירוע השריפה כאמור, פנה התובע למשטרה והגיש תלונה, המשטרה פתחה בחקירה במסגרתה נבדקה האפשרות, כי מדובר ב"הצתה עצמית", אולם החקירה לא הניבה מסקנות כלשהן לעניין זה.
המחלוקת
6. המחלוקת בין הצדדים נעוצה
בשאלת זכאותו של התובע לקבלת תגמולי הביטוח מהנתבעת, בגין המקרה הביטוחי שאירע עם רכבו והאם היה זה אירוע ביטוחי כמשמעותו בפוליסה .
התובע טוען, כי בהתאם להוראות הפוליסה, על הנתבעת לשלם לו את תגמולי הביטוח בעקבות המקרה הביטוחי, ואילו מאידך
הנתבעת טוענת, כי המקרה הביטוחי לא ארע בנסיבות המתוארות על ידי התובע, אלא בוים ונגרם במסגרתה של קנוניה.