בפני תביעה לביצוע של שיק על סך של 11,500 ש"ח בחתימת הנתבע ו/או בהרשאתו שחולל באי פירעון מאחר והחשבון של הנתבע היה מוגבל.
בפרשת ההגנה העידו הנתבע ואמו.
לטענת אמו של הנתבע, גב' חודדטוב היא הייתה מיופת כוח בחשבונו של הנתבע והייתה מוסמכת לחתום בשמו על שיקים שהוא מושך מחשבונו. בתצהירה טענה כי השיק נשוא התביעה בענייננו נגנב או אבד עם עוד 19 שיקים, כאשר כל השיקים חתומים בחתימת המושך בלבד ללא כל פרט נוסף.
לטענתה, מאחר והיא מסייעת לבנה בקניית סחורה אצל סוחרים בתל אביב, היא הסתובבה עם השיקים חתומים כאשר אלו נגנבו או אבדו וכי מעולם לא מסרה את השיקים לרבות השיק נשוא ענייננו לאחרים.
הנתבע תומך בגרסת אמו ולפי תצהירו הם גילו בסמוך לפני הגשת התצהיר מטעמם, כי פנקס שיקים מלא נגנב או אבד. בתצהיריהם שתמכו בבקשת רשות להתגונן ולמעשה שימשו גם כתצהירי עדות ראשית, טענו השניים, כי אינם זוכרים מי היה חתום על השיקים שנגנבו, האם הנתבע או אמו.
בעדותם בבית המשפט, במהלך הדיון ביום 3.2.05 בבקשת רשות להתגונן העידו הנתבע ואמו, כי האם חתומה על השיק. לטענת האם גב' חודדטוב, מאז שהנתבע פתח את החשבון
רק היא חותמת על השיקים (ראה פרוטוקול מיום 3.2.05, עמוד 1).
לטענת הנתבע לתובע אין כל זכות בשיק, הן כאוחז רגיל והן כאוחז כשורה מאחר והיה פגם במסירת השיק וכן, שהשיק הושלם בניגוד להרשאה ולפי קנוניה בין התובע לבין האדם שסיחר לו את השיק. בנסיבות אלה, התובע אינו תם לב ואין לו כל זכות על פי השיק.
מנגד טוען התובע, כי הוא אוחז כשורה בשיק וכי ביום 14.9.04 בטרם הגיע מועד פירעון השיק
(30.10.04) הוא ביצע עסקת ניכיון לגבי השיק נשוא התביעה ושילם למר צ'רבטוב סימון (הנפרע) עבור השיק במזומן.
דיון
עסקינן בתביעה שטרית והתובע בהחזיקו בשיק (מש/1) ובהיותו אחד הנסבים על פיו הינו גם האוחז בו לפי ההגדרה בסעיף 1 לפקודת השטרות. לפיכך, קמה לזכותו החזקה שברישא לסעיף 29 (ב) לפקודת השטרות:
"
(ב)כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".
לפי הסיפא לסעיף 29(ב) כאמור לעיל, אם מצליח הנתבע לעמוד בנטל ולהוכיח אחד הפגמים המנויים בסעיף, הרי הנטל עובר אל כתפי התובע להוכיח שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר.
הנתבע לא הגיש כל מסמך לאשש את טענותיו. כך, לא הוגשו מסמכי בנק כלשהם לרבות תדפיסי חשבון, הוראות בכתב לביטול שיקים (25 או 19) שמספריהם עוקבים וכיו"ב. הנתבע גם לא הגיש העתק תלונה למשטרה ולא העיד שהוגשה תלונה למשטרה לגבי גניבת שיקים ו/או שימוש בשיקים ללא הרשאה.
גרסת הנתבע ואמו אינה סבירה ואינה עומדת במבחן ההיגיון. גם לשיטתם, לא הייתה כל סיבה שגב' חודדטוב תשא פנקס שיקים שהם חתומים על ידה שעה שהיא מגיעה לתל אביב לקנות סחורה וזאת מאחר שאין מחלוקת שגב' חודדטוב הייתה בעלת ייפוי כוח לחתום בשמו של הנתבע על השיקים.
יתרה מזו. במסגרת תצהיריהם שתמכו בהתנגדות טענו הנתבע ואמו כי אינם יודעים מי היה חתום על השיקים שנגנבו, הנתבע או אמו. אולם, לפי עדותה של גב' חודדטוב ביום 3.2.05, מאז שהנתבע פתח את החשבון
רק היא חותמת על השיקים וקונה את הבגדים בתל אביב ומדובר בפנקס שיקים ששימש רק לניהול החנות של בנה. בנסיבות אלה, לא ברור כיצד טענו הנתבע ואמו בתצהיריהם, כי אינם יודעים מי חתום על השיקים.
לאור האמור לעיל והראיות שהובאו בפני, אני סבור שהנתבע לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו מכוח סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות להוכיח כי הוצאתו של השיק נשוא התביעה פגומה ברמאות או באי חוקיות. הנתבע לא הוכיח את טענתו כי השיק נגנב או אבד או כי השיק הושלם בניגוד להרשאה שלו.
לפיכך, עומדת לתובע שהוא אוחז השיק נשוא התביעה, החזקה שהוא אוחז כשורה.
ראוי לציין, כי מגרסתו של התובע עולות תמיהות וכי לא הוגש על ידו כל מסמך לתמוך בטענתו שנתן ערך בעד השיק נשוא התביעה.