א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
18839-07
21/12/2007
|
בפני השופט:
אברהם קסירר
|
| - נגד - |
התובע:
בן חרות אליאבה
עו"ד אבי יגאל
|
הנתבע:
עיריית תל-אביב
עו"ד רוית גיא דרור
|
| פסק-דין |
בפשרה - לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט
התובעת ילידת 1939 עותרת לחייב את הנתבעת, רשות מקומית, לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בארוע מיום 21.11.06 "...עת שהלכה ברח' דרך נמיר מספר 98 ... נתקלה במדרכה משובשת שבה המרצפות שקועות ואינן בגובה אחיד ובאופן שנוצר מכשול בדרכם של הולכי רגל ..."
התובעת עותרת לנזק לא ממוני ונזק מיוחד לעבר. לא הוגשה חוו"ד מומחה בתחום הרפואה.
הנתבעת עותרת לדחות את התובענה בהעדר חבות, שוללת נזק מיוחד בהעדר הוכחתו ומציעה נזק לא ממוני בסכום נמוך משמעותי מהנתבע.
בהסכמת בעלי הדין, ניתן בזה פסק דין בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984,
על דרך הפשרה, לענין אחריות הנתבעת ושיעור נזקי התובעת, על סמך החומר בתיק וסיכומי
הצדדים.
לפשרה כח רב, אך היא אינה נעדרת מגבלות.
הפשרה אינה מנותקת מן הדין אלא יוצקת חסד בו.
הפשרה אינה מתעלמת ממושכלות בסיסיות בדין, כגון המוציא מחברו עליו הראיה, עדות יחיד, מידת ההוכחה ונטל הראיה.
כפי שבמקום בו אין חבות לא יפסק סכום נזק, אף אם הוא קיים, כך לא ייפסק סכום נזק נעדר בסיס ראייתי של ממש במקום שקיימת בו חבות.
"בעלי דין שנלחמו את מלחמת המשפט והביאו לידי חשיפתו, ברורו, ניתוחו וביצועו - תבוא עליהם ברכה. ואולם, ברכה כפולה ומכופלת תיפול על ראש בעלי דין המוחלים על מלחמתם ועושים שלום ביניהם".
(חיים ה' כהן, המשפט, 1991, עמ' 914).
"מצווה לאמר לבעלי דינים בתחילה: בדין אתם רוצים או בפשרה? אם רצו בפשרה עושין ביניהם פשרה. וכל בית דין שעושין פשרה תמיד - הרי זה משובח ועליו נאמר: משפט שלום שיפטו בשעריכם (זכריה, ח', טז').
איזהו משפט שיש עימו שלום? הווי אומר: זה בצוע. וכן בדוד הוא אומר: ויהיה דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל, ב, טו') איזהו משפט שיש עימו צדקה? הווי אומר: זה ביצוע והיא הפשרה" (רמב"ם, סנהדרין, כב, ד).
"המשפט נעשה ונועד למען סלילת הדרכים לעבר השלום, ואם השלום המושלם עצמו אינו ניתן להגשמה, טוב עשו הצדדים בהחלטתם ללכת לפחות בדרכים העשויות להוביל אליו, וכל ההולך בהן, מתקרב אט אט לעולם בלי מלחמות" (חיים כהן, שם).
מביא ואומר כב' השופט טירקל (ע"א 97\1639 ניתן 17.1.99): "את המילים צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז כ') דרשו חז"ל - "אחד לדין ואחד לפשרה" (סנהדרין ל"ב ע"ב). כביכול, שני "מיני צדק" הם, צדק הדין וצדק הפשרה.
כביכול, שניהם עומדים זה בצד זה, אינם דוחקים זה את זה: ואולי אף מותר להם שיבואו, ברב או במעט, זה בגבולו של זה.... גם שיקול דעתו של בית המשפט הפוסק על דרך הפשרה מבוסס הן על הדין והן על השיקולים הנוספים שהזכרתי ("בעיקר, שיקולים אנושיים ומוסריים העולים מתוך הנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים" - תוספת שלי מתוך דבריו - א.ק.).
אולם כאן, לא ניתנה הבכורה לאלה או לאלה.
ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול כך - או, בעיקר שיקולים שבדין: ראה טוב לפניו, ישקול כך - או, בעיקר - שיקולים נוספים, בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה, במידה היפה בעיניו.