1. בפני תביעה לתשלום פיצויים בשל נזקי גוף, אשר נגרמו לתובע, יליד 21.5.1978, בתאונת עבודה, אשר אירעה לו ביום
8.7.96, בעת שעבד במפעל "עלית", בנצרת עילית. הנתבעת 1 (להלן: "
כץ"), היתה, אותה עת, מעבידתו של התובע, והיא אשר שלחה אותו לעבוד במפעל הנ"ל, אצל הנתבעת 3 (להלן: "
עלית").
התובע טוען, כי, ביום התאונה, בעת שעבד פעם ראשונה על מכונת השחזה (להלן: "
המשחזת"), על מנת להשחיז ברזל, נמשכה ידו בין גלגל ההשחזה לבין המגן של המשחזת, וכתוצאה מכך נפגעו שתי אצבעות ידו הימנית.
לטענתו, איש לא הדריך אותו בעבודה על המשחזת, אשר היתה מכונה ישנה, וגלגל ההשחזה שלה היה "אכול", כך שנוצר רווח בין הגלגל למגן.
ד"ר אמיר יון, אשר מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש, קבע כי לתובע נותרה נכות אורטופדית בשיעור של 10%, וכן קבע, כי יש מקום להפעלת תקנה 15 ולקביעת נכות תפקודית בשיעור של 15%.
2. הנתבעות טוענות, כי לתובע היה וותק של מספר חודשים בעבודה, כי גם בעבר הוא עבד על משחזת, כי מדובר בפעולה פשוטה, אשר גם עוזרים יכולים לבצעה, כי התובע קיבל הדרכה מספקת, והוא נפגע עקב חוסר תשומת לב מצדו, ולחילופין - כי על התובע מוטל אשם תורם גבוה, בשיעור 50%.
3. מצאתי סתירות של ממש בדבריו של התובע, ואומר כבר כעת, כי התובע לא דייק בדבריו, במטרה להמעיט ברשלנותו הוא, אשר תרמה לאירוע התאונה.
התובע טען בתחילה, שהתאונה קרתה בשבוע הראשון בו עבד אצל עלית (עמ' 8 לפרוטוקול), אולם בחקירתו הנגדית טען, שהוא החל לעבוד בעלית חודשיים לפני התאונה (עמ' 11 לפרוטוקול), לאחר מכן אמר שהוא עבד בעלית רק 18 ימים, אולי 8 ימים, ובסוף חזר, פחות או יותר, לגרסתו לפיה התאונה אירעה בשבוע הראשון לעבודתו אצל עלית (עמ' 14 לפרוטוקול).
בתחילה ניסה התובע ליצור רושם שהוא איננו מנוסה בעבודה על מכונות השחזה, אולם לאחר מכן אישר שיכול להיות שהוא עבד קודם לכן על גלגל השחזה.
כאשר הוצגה לו תמונה של המשחזת (אשר עדי הנתבעות העידו, לאחר מכן, שהיא המשחזת ממנה נפגע התובע), טען התובע שאין זו המשחזת, אולם לא יכול היה להסביר במה היא שונה מהמשחזת עליה עבד כאשר נפגע.
מר אריה כץ, מטעם כץ, העיד שהתובע היה עוזר לבעל מקצוע ועבד בהשחזות גם לפני התאונה, וכך העיד גם ויקטור רצ'נקו מטעמה.
מר איציק אברהם, מנהל האחזקה מטעם עלית, העיד כי המשחזת המצולמת בתמונה הינה אותה משחזת ממנה נפגע התובע.
מעדיפה אני את עדותם של העדים הנ"ל על פני עדותו של התובע, לא רק עקב הסתירות אשר הובאו לעיל, אלא גם לאור כך שלכל אורכה, הן בנושא האחריות והן בנושא הנזק היתה עדותו של התובע מגמתית ומוגזמת.
יחד עם זאת, אין בכך כדי לדחות את התביעה, שכן השתכנעתי כי הנתבעות התרשלו, הן לענין הדרכת התובע והן לענין תחזוקת המשחזקת ומיגונה.
כאמור, העיד התובע שגלגל ההשחזה היה שחוק, ולכן נוצר רווח גדול יותר בין הגלגל למגן, ולרווח זה היה חלק בגרם התאונה.
עלית לא סתרה טענה זו, הנראית סבירה על פניה, שכן אין חולק שגלגל ההשחזה נשחק במהלך העבודה. עלית לא העידה את מי שהיה אחראי על החלפת הגלגל, ולא הביאה כל נתונים בענין מועדי החלפת הגלגל, ואין בעדויות אשר הובאו כדי למלא חללים אלה.
הנתבעות גם לא הוכיחו שהתובע קיבל הדרכה מתאימה. שני העדים הנ"ל העידו, אמנם, שמתבצעות אצל כץ הדרכות, כדבר שבשגרה, אולם עדותם היתה כללית ולא הובא להעיד אותו אדם אשר נתן, על פי הנטען, את ההדרכות. גם מוריס, אשר היה ממונה על התובע, לא הובא להעיד, ולא נסתרה טענת התובע לפיה לא הזהירו אותו מפני הרווח בין האבן למגן.
זאת ועוד - כץ גם העיד שאחרי שמפסיקים את המשחזת היא ממשיכה להסתובבב עוד 5 דקות, דהיינו - אין לה מנגנון המפסיק את פעולתה באופן מיידי במקרה של תקלה.
יצויין כי עדותו של התובע, לפיה גלגל ההשחזה היה "אכול" ולכן נוצר רווח בין הגלגל למגן לא נסתרה. עצם העובדה שידו של התובע נתפסה בין הגלגל למגן מצביעה על קיומו של רווח כזה, וגם בתמונה
נ/3 נראה רווח, וכץ עצמו העיד שאמנם קיים רווח.
ספק בעיני אם המגן המותקן על המשחזת, והעדר מנגנון הפסקה מיידית, עונים על דרישות סימן א' של פרק ג' לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970, או עומדים ברמה מספקת של זהירות, במיוחד בכל הנוגע להפסקה מיידית של סיבוב גלגל המשחזת, ברגע שקורית תקלה. מקבלת אני, איפוא, את טענות התובע לפיהן המשחזת לא היתה ממוגנת כראוי, והוא לא הוזהר מפני הסכנה אשר ברווח שבין הגלגל למגן.