פסק-דין בתיק א 186138/02

תביעה לסילוק יד.

            בהתאם להחלטה מיום 4/5/05, מתמקד פסק הדין בעילת הפינוי הנסמכת על הטענה בדבר אי-תשלום דמי השכירות.

כללי

1.         התובע הוא בעלים של שני שליש מחנות שבשד' ירושלים 30 (פינת רחוב מוריה 8) רמת גן, (להלן: "המושכר").

            הנתבעים מחזיקים במושכר בשכירות מוגנת.

2.         אין חולק כי במשך שנים רבות, עד 7/01, שילמו הנתבעים את דמי השכירות לתובע מידי חודש על דרך של הפקדה לחשבון הבנק בבנק הפועלים סניף 852 (להלן: "החשבון").

3.         לטענת התובע, חדלו הנתבעים מלשלם את דמי השכירות ועל כן מבוקש פינויים מהמושכר. לטענת הנתבעים, שולמו דמי השכירות. הנתבעים טוענים כי ככל שלא שולמו דמי שכירות, הרי הדבר נובע ממעשיהם ומחדליהם של התובע ובני משפחתו.

המסגרת המשפטית

4.         הואיל והנתבעים הינם דיירים מוגנים, החוק הישים בענייננו הוא חוק הגנת הדייר

 [נוסח משולב] תשל"ב-1972 (להלן: "החוק").

בסעיף 131 לחוק מוגדרות עילות הפינוי. כאשר לענייננו רלוונטי סעיף 131 (1) הקובע:

" הדייר לא המשיך בתשלום דמי השכירות המגיעים ממנו" .

5.         יצויין כי לא הוצג בפני ביהמ"ש הסכם השכירות ועל כן מתמקד הדיון רק בשאלת המשכיות תשלומי דמי השכירות (כאמור בסעיף 131 (1) לחוק) ולא בעילה שבסעיף 131

 (2) לחוק.

דיון ומסקנות

6.         בסעיף 11 לתצהירו מעיד התובע:

"בביקורי בישראל בחודש פברואר 2002 הודיעה לי אחותי כי החל מחודש אוגוסט 2001 לא  שולמו דמי שכירות למושכר. אחותי סגרה את החשבון בהסכמתי...".

            התובע צירף לתצהירו דפי חשבון מחודש מאי 2001 ועד פברואר 2002.

7.         הנתבע אינו מכחיש כי לא שילם דמי שכירות מאוגוסט 2001, אלא שלטענתו החל מאוגוסט 2001 נסגר החשבון והבנק סירב להמשיך ולקבל את הפקדת דמי השכירות.

לטענת הנתבע, לאחר שהבנק סירב לקבל את דמי השכירות, פנה לאחיו של המשיב, מר אלי חכים, בבקשה שיודיע לו למי לשלם את דמי השכירות, אלא שמר אלי חכים סירב לשתף עמו פעולה והודיע לו שהוא כבר לא מטפל במושכר ואינו מוכן למסור לו איך ניתן לשלם את שכר הדירה. (סעיף 3 ג-ד לתצהירו).

8.         נטל ההוכחה לקיומן של העובדות שעליהן מושתתת עילת הפינוי מוטל על בעל הבית. אם הדייר טוען שבעל הבית סירב לקבל ממנו דמי שכירות, לא הדייר הוא זה שעליו מוטל להוכיח את טענתו, אלא בעל הבית חייב להוכיח את העובדות שעליהן מבוססת תביעתו. הווה אומר, אם טענת הסירוב מתקבלת על דעתו של ביהמ"ש , דין התביעה להידחות, כיוון שבעל הבית לא הרים את הנטל המוטל עליו.