א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
183112-02
03/07/2007
|
בפני השופט:
חאג' יחיא
|
| - נגד - |
התובע:
אלי אשר
עו"ד אריה מוסקונה
|
הנתבע:
1. בסט (בר סימן טוב) סחר ושרותי רכב בע"מ
2. כלל חברה לבטוח_בע"מ
עו"ד קוזלובסקי
|
| פסק-דין |
מבוא
1. אלי אשר, [להלן:"
התובע"] יליד 4.11.1975 ,מכונאי רכב במקצועו, טוען כי : ביום
15.12.1996 נפגע בתאונת עבודה, עת עבד אצל בסט (בר סימן טוב ) סחר ושירותי רכב בע"מ [להלן:"
הנתבעת 1"] .
2. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות,האשם התורם שיש לייחס לתובע וכן בשאלת היקף הנזק.
3. כל ניסיון להביא את הצדדים לעמק השווה לא צלח , התקיימה ישיבת הוכחות בה שמעתי מטעם התביעה את עדותם של : התובע בעצמו , מר סמי קומע , ומר ניסים שקורי [להלן:"
עדי התביעה"] , מטעם ההגנה שמעתי את עדותו של מר פלקסר דוד [ להלן: "
עד ההגנה" ] .
4. ביום 28.2.2006 , הודיעו הצדדים כי הגיעו לידי הסכמה, שחוות הדעת של המומחים הרפואיים (ד"ר קליר , פרופ' אנגל וד"ר גנאל ) תוגשנה ללא חקירה נגדית .
א. אירוע התאונה.
טענות התובע :
5. התובע טוען כי ,בעת ששימש כעובד של הנתבעת 1 ועבד כמכונאי רכב, נפצע בתאונה שהתרחשה לקראת תום יום עבודה בשעה 16:30 לערך עת הונחו עובדי הנתבעת 1 ,לרבות התובע ,לשטוף את רצפת המוסך במים ובסבון. שיטת הניקוי,כפי שהונהגה ע"י הנתבעת 1 הייתה הצפת רצפת המוסך במים ובסבון , שפשוף הרצפה בעזרת מטאטא, ליצירת קצף, וגריפת המים והסבון בעזרת מגב . בשיטה זו הייתה כל הרצפה מוצפת , וכשבאה במגע עם המים והסבון , הפכה להיות חלקה במיוחד . עוד נטען כי באותה עת נעל התובע נעליים עם סוליית גומי, ולא סופקו לו נעלי עבודה מיוחדות, שימנעו החלקה, או יפחיתו את סכנת ההחלקה . התובע הלך על הרצפה הרטובה, ותוך כדי כך החליק לאחור, ונפל על גבו. כתוצאה מנפילה זו קיבל התובע מכה עזה בגבו, ובראשו . התובע קם על רגליו, ואז הרגיש סחרחורת, ונפל שוב לאחר , כשראשו נחבט ברצפה . עקב כך, איבד התובע את הכרתו .
טענות הנתבעת :
6. הנתבעת טוענת בסיכומים :
התובע הועסק ע"י הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") כמכונאי רכב . בסיום יום העבודה עסק התובע כמדי יום, בשטיפת רצפת המוסך, כאשר לטענתו , במהלך השטיפה , החליק על הרצפה הרטובה; ונפל . התאונה הוכרה כ" תאונת עבודה" ע"י המל"ל .
ב. שאלת האחריות :
7. לשיטת התובע :
" משנוצר סיכון של החלקה,עקב שיטת העבודה שהנהיגה הנתבעת, היה על הנתבעת, כמעביד , לנקוט אמצעי זהירות ולהזהיר את עובדיה מפני הסכנה. ברם, מר פלקסר הודה כי לא היה מודע לקיומם של אמצעי בטיחות, העשויים למנוע החלקה, וכי נעלי הבטיחות נרכשו עבור העובדים רק
לאחר(ההדגשים במקור) קרות התאונה נשוא התביעה. הוא אף לא זכר שהעובדים הוזהרו מפני סכנת החלקה וכך העיד :
" ש : מאחר שידעת שהרצפה חלקה,מה עשית כדי למנוע את סכנת ההחלקה ?
ת : התחלנו לחשוב על נעלי בטיחות .
לא הייתי מודע שיש משהו שיכול למנוע את ההחלקה, ואז נאמר לי שיש נעליים יותר טובות מאלה שהעובדים נעלו, ואז החלטנו לתת להם תקציב כדי שירכשו נעליים משופרות יותר .
ש.:
זה היה רק אחרי שהתאונה קרתה .
ת:
כן . לפני כן לא היתה שום החלקה שהרגשנו שמשהו לא בסדר,
זה עורר אותנו ".
ש: אתה הזהרת את העובדים שלך מפני סכנת החלקה ?
ת : לא זכור לי ". (ההדגשות במקור
).