1. התובע והנתבע הינם סוכני ביטוח.
ביום 23.11.94 נחתם בין הצדדים הסכם בכתב לפיו סוכם כי התובע ישמש כסוכן משנה בסוכנות ביטוח שניהל הנתבע, ויקבל לידיו עמלות בגין הפוליסות שישווקו על ידו, בשיעור של 90% מתוך העמלות אשר יועברו על ידי חברת הביטוח לסוכן הראשי, ואילו היתרה בשיעור של 10% תישאר בידי הנתבע.
2. בחודש 4/98 הפסיק התובע את עבודתו אצל הנתבע, ולטענתו, הנתבע נותר חייב לו עד לתקופה הנ"ל, בגין עמלות, סך של 32,964 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.
3. הנתבע חלק על עצם קיום החוב, ועל גובה החוב הנתבע, וטען, כי אין הוא חייב מאומה לתובע.
4. לאחר ששמעתי את הצדדים ואת עדיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.
5. לעצם קיום החוב - הנתבע ניסה בכל תוקף להכחיש קיומה של מחלוקת כספית בינו לבין התובע בנוגע לחוב בעבור עמלות. אולם, הכחשתו הנ"ל איבדה כל משמעות מול עדותו של התובע והעדים מטעמו, שכן התובע העיד כי הנתבע נותר חייב לו כספים רבים בגין עמלות, ועדותו הנ"ל לא נסתרה. בנוסף, עדותו הנ"ל נתמכה בעדותה של גב' דבורה פאר אשר שימשה כמזכירה במשרדו של הנתבע, ואשר העידה כי ידעה שקיים סכסוך כספי בין התובע והנתבע ( ראה עדותה בעמ' 35, ש' 1 ), וכי הנתבע נשאר חייב לתובע כספים ( ראה עדותה בעמ' 36, ש' 28, וכן בעמ' 37, ש' 12 ).
תימוכין נוסף ניתן היה למצוא בעדותו של מר ריאן רחיב אשר עבד כסוכן משנה אצל הנתבע, ואשר מסר בעדותו כי היה עד לויכוחים שנוצרו בין התובע לבין הנתבע באשר לגובה החוב שנותר לזכות התובע ( ראה סעיף 5 ו- 6 לתצהירו וכן עדותו בעמ' 32, ש' 9- 13 ).
6. במצב דברים זה הנני קובעת כי הטענה בדבר עצם קיום חוב בין התובע לבין הנתבע בגין עמלות, הוכחה במידה הדרושה על ידי התובע, בהליך זה.
7. לעניין גובה החוב הנתבע - התובע הציג מספר ראיות בכדי לתמוך בגובה החוב הנתבע על ידו.
מבין הראיות הנ"ל, מצאתי לנכון להסתמך על החשבוניות שהוצאו על ידו והמסתכמים בסך של 41,408 ש"ח, וזאת לאור הודאת הנתבע בחקירתו הנגדית - אם כי לא בפה מלא - בכך שהוא הזדכה לגבי חשבוניות אלה מול רשויות המס ( ראה עדותו בעמ' 44 ש' 28 ו-ש' 30 ). אמנם בהמשך עדותו מסר הנתבע כי הינו סבור ששילם את הסכומים המופיעים בחשבוניות לתובע, ברם הוא לא הציג כל אסמכתא התומכת בטענתו הנ"ל ( ראה עדותו עמ' 45, ש' 6-7 ).
8. לא יכולתי להסתמך על אישור ניכוי מס במקור שהוצג על ידי התובע ( נספח 3 לתצהירו ) ושבו צויין סכום של 46,464 ש"ח, הואיל ומסמך זה אינו חתום על ידי מאן דהו, ולא הוכח כי הוא נערך על דעת הנתבע ובהסכמתו. בנוסף, התובע לא דאג לזמן את עורכו - רואה החשבון של הנתבע -למסירת עדות על אמיתות תוכנו.
9. התובע אינו חולק על העובדה כי הנתבע שילם לו סכומים שונים על חשבון סכום החשבוניות הנ"ל. לטענתו, סכומים אלה הסתכמו בסך של 13,500 ש"ח. אולם, עיון בתרשומת שנערכה על ידי גב' דבורה פאר ( ת/6 ) בסמוך למועד עזיבתו את המשרד, מראה כי הסכום ששולם לו עמד על סך של 16,156 ש"ח.
הואיל ומדובר במסמך שהוגש על ידי התובע כחלק מראיותיו, לא יכלתי להתעלם ממנו, וראיתי לזקוף את הרשום בו לחובתו של התובע לעניין הסכומים ששולמו לו על ידי הנתבע.
על כן, הנני קובעת כי יש לנכות מסכום החשבוניות ( 41,408 ש"ח ) את הסך של 16,156, והחוב שנותר לזכות התובע מסתכם בסך של 25,252 ש"ח.
10. הנתבע טען כי הסכומים שנתבעו על ידי התובע כללו בתוכם עמלות בגין פוליסות שבוטלו, אולם ברי הוא כי הנטל להוכחת טענה זו מוטל על שכמו של הנתבע. הנתבע נמנע מהבאת כל ראיה בעניין זה על אף שהוא העיד כי ביטול הפוליסה מופיע "כמינוס" בדו"ח המתקבל מאת חברת הביטוח. יכול היה הנתבע להציג את הדו"חות לצורך הוכחת טענתו, ומשלא עשה זאת, אין לו אלא להלין על עצמו.
11. לאור כל האמור לעיל, הנני מחליטה לקבל את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 25,252 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.10.04 ועד התשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום ב' באייר, תשס"ח (7 במאי 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תדאג לשלוח פסק דין זה לב"כ הצדדים.