א
בית משפט השלום תל אביב
|
18117-08
23/10/2008
|
בפני השופט:
מנחם (מריו) קליין
|
| - נגד - |
התובע:
פרטנר תקשורת בע"מ
|
הנתבע:
1. גואטה יהודה
2. ס.פ. מיני תבואות הארץ בע"מ
|
| פסק-דין |
בפני תביעה כספית לתשלום סך של 6,318 ש"ח.
חברת פרטנר תקשורת בע"מ (להלן:
"התובעת"), עוסקת, בין היתר, במתן שירותי רדיו טלפון ומכירת ציוד קצה לשירות זה. ביום 25/12/00 נכרת חוזה בין התובעת לחברת ס.פ מיני תבואת הארץ בע"מ (להלן:
"הנתבעת 2"). בהתאם להסכם בין הצדדים (צורף כנספח ב' לכתב התביעה), הושכר לתובעת נכס מקרקעין הידוע כגוש 6215 חלקה 343 בתל אביב, לצורך הצבת מתקן הכולל ארון תקשורת אנטנות וציוד נוסף הדרוש לתפעולם של תאי רדיו טלפון נייד של התובעת (להלן:
"המתקן").
ביום 26/12/01 חתמה הנתבעת 2 על הסכם המחאת זכויות בהתאם להסכם מיום 25/12/00. בהתאם להסכמות בין הצדדים שולמו דמי השכירות לתקופה של שנה מראש לתקופה שבין החודשים ינואר 2007 לבין חודש דצמבר 2007 על סך 21,425.18 ש"ח (חשבונית מס מספר 10130 מיום 24/01/07). החשבונית התקבלה מאת סופר זול ריינס שבבעלותו של יהודה גואטה (להלן:
"הנתבע 1").
התובעת ביקשה לסיים את הסכם השכירות טרם תום תקופת השכירות אשר נקבעה בין הצדדים וזאת בהתאם לסעיף 18 להסכם. משכך שלחה ביום 29/07/07 הודעה לנתבעת 2 ודרשה להשיב את דמי השכירות אשר שולמו ביתר (הודעה על סיום תקופת השכירות צורפה כנספח ו' לכתב התביעה).
לגישת התובעת עוד ביום 18/06/07 פינתה התובעת את מלוא ציודה משכך ולאור ההסכם בין הצדדים דורשת התובעת החזר הסכומים ששולמו ביתר.
מנגד דחו הנתבעים את טענות התובעת. לגישתם, ההודעה אשר נשלחה ביום 29/07/07 אינה עונה על דרישות סעיף 18 להסכם , אינה מכילה אף לא עילה אחת מן העילות הקבועות לקיצור תקופת השכירות ועל כן היא חסרת תוקף.
בתאריך ה - 01/09/08 התקיים בפני דיון מקדמי, בו הוצע לצדדים כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה.
דיון
הצדדים בחרו, בנסיבות העניין, לקבל את הצעת ביהמ"ש ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם, על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט.
יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.
בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.
המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה
אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11).
כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים.
יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97
אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337). וכן ראה ת"א 2014/99
זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}.
גם חז"ל, התלבטו מהי הדרך הנכונה ליישב סכסוכים שהגיעו אל בית הדין וחלקם צידדו בדרך הפשרה. וכך נאמר בגמרה (
מסכת סנהדרין, דף ב' עמ' ב'):
"ר' יהשוע בן קרחה אומר: מצווה לבצוע (= להביא לידי פשרה) שנאמר:" אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" [זכריה,ח'] והלא במקום שיש משפט- אין שלום, ובמקום שיש שלום -אין משפט! אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה הביצוע(=פשרה)."
גדר המחלוקת העיקרי בין הצדדים הינו האם התקיימו הנסיבות הקבועות בסעיף 18 המקנות לתובעת זכות לסיום השכירות בטרם הסתיימה התקופה בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים. סעיף 18.1 להסכם קובע:
"ואלה המקרים בהם תהא זכאית פרטנר לסיום מוקדם של ההסכם:
במקרה שתוצאות מבדקי או מבדקי פיזור תדרי רדיו שתערכנה בכל זמן שהוא תהיינה בלתי משביעות רצון, או במקרה שפרטנר, על פי שיקול דעתה הבלעדי, תהייה מנועה מעשיית שימוש ביחידה למטרות להן הוא מיועד..."
בהודעה מיום 29/07/07, ציינה התובעת:
" הרינו להודיעכם כי חברתנו לא תוכל להמשיך ולעשות בנכס הנדון שימוש נאות לצרכיה..."