תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.
הצדדים חלוקים באשר לחבות הנתבעת 1 [להלן - "
הנתבעת"] כלפי התובע. אמנם אין מחלוקת כי הנתבעת כמעבידה, חבה בחובות זהירות כלפי עובדיה ובכללם התובע. המחלוקת נעוצה בשאלת עצם הפרת החובות והינה מחלוקת עובדתית ביסודה. עוד חלוקים הצדדים בשאלת הנזק והיקפו.
שאלת האחריות
1. אין חולק כי התובע, פועל בניין יליד 1957, עבד בעת הרלוונטית כשכיר בשירות הנתבעת 1 [להלן - "
הנתבעת"]. ביום 18.1.00 עסק התובע ביחד עם פועל נוסף ולפי הוראת הנתבעת בהנחת אבני שפה באתר עבודה בבסיס צאלים [להלן - "
האתר"].
2. לטענת התובע, תוך כדי הרמת, העמסת והנחת אבן שפה כבדה במשקל כ - 80 ק"ג, "נתפס" גבו ונגרם לו נזק גוף [להלן - "
האירוע" או "
התאונה" לפי ההקשר]. הנתבעת ומבטחת חבותה, נתבעת 2, מכחישות את עצם קרות האירוע ואת אחריותן, עובדתית ומשפטית.
3. בשאלת האחריות העידו מטעם התובע הוא עצמו וכן מר יורם ג'נח, מעביד שהעסיקו החל מחודש יוני 2006 [להלן - "
ג'נח"]. עדותו של ג'נח אינה רלוונטית לשאלת האחריות. מטעם הנתבעות העיד מנהל הנתבעת, מר יוסי נווה [להלן - "
נווה"] שלא נכח במועד האירוע. חוות דעת מומחי הצדדים ובית המשפט בתחום האורטופדיה הוגשו ללא חקירות המומחים.
4. לאחר עיון בראיות ובסיכומי הצדדים באתי למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, לא הוכיח את עצם התרחשות האירוע או התאונה וכן לא הוכיח אחריות הנתבעות לנזקיו הנטענים:
א. עדותו של התובע הינה עדות יחידה ולא מצאתי אותה כה מוצקה ואמינה על מנת לבסס עליה ממצאים.
ב. התובע נמנע מהזמנת עד ראיה חשוב, הפועל הנוסף שעבד איתו, אותו הזכיר הן בתצהירו [ת/3, סעיף 3], הן בעדותו [עמ' 15, ש' 2] ובפרט בהודעתו למוסד לביטוח לאומי על פגיעה בעבודה [נ/1, עמ' 2], שם אף נקב בשמו
"דוד מייזל". כידוע, הימנעות כזו יוצרת חזקה כי העדת העד הייתה פועלת כנגד מי שנמנע מהעדתו
[
י. קדמי,
על הראיות (3) 1649].
ג. התובע לא הצהיר בתצהירו [ת/3] כי דיווח לאחר האירוע ובאתר העבודה על האירוע למנהל עבודה בשם "אבי" מטעם הנתבעת. אכן התובע הצהיר בסעיף 2 לתצהירו כי אבי נכח באתר העבודה ביום האירוע, אך גרסתו כי דיווח לאבי על האירוע צצה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של התובע על תצהירו [עמ' 15, ש' 10]. כבישת הגרסה הזו פועלת לא רק להחלשתה אלא גם למניעת יכולתה של הנתבעת להביא את אבי לעדות על מנת לנסות לסתור אותה. מכל מקום אין התובע יכול לבוא בטרוניה על הנתבעת שנמנעה מהעדת אבי בנסיבות אילו.
ד. התובע הסתבך בניסיון להאדיר את גרסתו לגבי נסיבות הגעתו לטיפול רפואי לאחר האירוע. בסעיף 7 לתצהירו טען כי קרס ממשקל האבן ומהמקום [היינו, האתר, לפי הקשר הדברים, י.ה.] פונה עם כאבים עזים לבית חולים "שיבא", על ידי בעל הבית או אחד מפועליו בדרך לביתו. והנה, במהלך חקירתו הנגדית של התובע התברר כי ה"פינוי" היה הרבה פחות דרמטי ולמעשה, לא היה כלל "פינוי" במשמעות הרגילה של הביטוי. התובע העיד [עמ' 15, ש' 12 ואילך] כי נלקח על ידי בעל הבית או פועל לביתו, ובשפתו "הלכתי הביתה להתקלח" וחזר בו מגרסתו כי פונה לבית החולים.
ה. התובע נמנע מלגלות למומחים הרפואיים מטעמו ומטעם בית המשפט כי סבל עוד לפני האירוע מכאבי גב ובמקרה אחד אף שלל זאת פוזיטיבית: ראו חוות דעתו של המומחה מטעמו, ד"ר ברונק לפיה "מעולם לא התלונן או טופל בשל כאבים בגב תחתון..." וחוות דעתו של מומחה בית המשפט, ד"ר אייכנבלט לפיה "שולל תלונות או הפרעות מעין אלו לפני האירוע....". הן המומחה מטעם הנתבעות, ד"ר רינות והן מומחה בית המשפט מצאו כי בניגוד לדבריו של התובע, עולה מתיקו הרפואי כי עוד קודם לאירוע סבל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל. אמנם התובע ניסה למזער את משמעות הדברים במהלך חקירתו הנגדית, אך לבסוף הודה כי סבל בשנים 1991 ו - 1997 משך תקופה מכאבי גב תחתון, קיבל טיפולי פיזיותראפיה ואף טיפולים תרופתיים [עמ' 15 - 16]. נוכח אלה, המעט שניתן לומר הוא כי התובע לא היה נאמן לאמת כאשר הצהיר בסעיף 12 לתצהירו כי היו לו כאבי גב בעבר, אך הדבר היה נדיר וחד פעמי. הצהרה מסוג זה, החושפת טפח ומסתירה טפחיים, אינה מאפשרת לבית המשפט ליתן אמון בעדות התובע.
ו. לא נעלם מעיני כי התובע מסר את גרסתו בדבר האירוע על גבי טופס הודעה על פגיעה בעבודה שהגיש למוסד לביטוח לאומי [נ/1]. התובע כתב שם "תוך כדי עבודת הנחת אבני שפה נתפסו הגב והרגל". הנתבעת חתמה בתחתית הטופס ובכך אישרה כי הפרטים שמסר התובע נכונים למיטב ידיעתה. ואולם, מי שחתם על הטופס מצד הנתבעת הינו לא אחר מאשר נווה ואין חולק כי נווה לא נכח בזמן האירוע באתר וחתם על הטופס בביתו, בחלוף שבוע מהאירוע כאשר הגיע אליו התובע [עמ' 15, ש' 10]. נווה העיד והאמנתי לו כי לאחר הדברים האלה ניסה לברר עם אנשי הנתבעת שנכחו באתר בעת האירוע את נסיבות ועצם התרחשות העניין אך איש מהם לא ידע לאשר את הדברים [עמ' 21 - 22]. לטעמי לא ניתן להסיק מהחתימה על הטופס אלא רצון להיטיב עם התובע ולאפשר לו לממש זכויות, לרבות טיפולים רפואיים מול המוסד לביטוח לאומי, ככל שזה יכיר בהתרחשות האירוע ובהיותו בגדר תאונת עבודה.
ז. בכך יכולה הייתי לסיים את פסק דיני אך אדרש למען הסדר הטוב לשני עניינים נוספים. האחד, התובע לא הוכיח כלל מהו משקלה של אבן השפה במרכז תביעתו. התובע לא הגיש חוות דעת מומחה בעניין זה, אף לא הביא ראיות אחרות לרבות עדויות של פועלים שעבדו עימו. התובע השיב לשאלת בית המשפט כי משקל האבן הוא כ - 80 ק"ג, כי לא שקל אותה וכי הוא מבסס מסקנתו "לפי משקל שאני מרים משהו אחר" [עמ' 11, ש' 6 ואילך]. כפי שפירטתי לעיל, לא אוכל לבסס על יסוד עדותו של התובע ממצא כלשהו לגבי משקלה של האבן. לא אוכל אף לקבוע כי משקלה בסדר גודל של 20 ק"ג. לפיכך לא אוכל גם לקבוע כי דרישתה של הנתבעת מהתובע בנסיבותיו, לוקות בחוסר סבירות, יוצרות סיכון או נמנעת משימוש באמצעים סבירים נוכח סיכונים. לא אוכל לקבוע כי הנתבעת הפרה חובות זהירות קונקרטיות כלפי התובע [השוו - ע"א 8263/98,
צים חב' השיט הישראלית בע"מ נ' שמואל בן מויאל, פד"י נה (3) 666, 670].
ח. העניין השני הוא שיטות עבודה שהנהיגה הנתבעת. מוכנה אני להניח, כי אף אם פחת משקלה של אבן השפה מ - 20 ק"ג, עדיין עשויה הנתבעת להימצא מפרה חובת זהירות, אם הנהיגה שיטות עבודה מסוכנות ולא בטוחות או אם לא הדריכה את התובע כיצד להרים או להניח אבני שפה. ואולם טרונייתו היחידה של התובע הייתה כי הנתבעת נמנעה משימוש במכונות כאלה ואחרות לצורך הרמה, נשיאה או הנחה של האבנים וכי דרשה מעובדיה לשאת את האבנים מרחק רב מדי. התובע לא הוכיח כי נשיאה בצוותא של אבנים בידי הפועלים למרחק של 2 - 4 מטרים הינה בגדר שיטת עבודה לא בטוחה או כי האפשרות היחידה למנוע סיכונים הינה שימוש במכונות לצורך זה. נווה העיד כי אופן הנחת האבנים לא אפשר אלא נשיאה והנחה ידניות של האבנים [עמ' 23, ש' 2 - 18] והתובע לא הצליח לשכנע אחרת
.
5 . מכל הטעמים הללו באתי כאמור למסקנה כי התובע לא הצליח לבסס את אחריותן של הנתבעות ודין התביעה להדחות.
שאלת הנזק
6. במידה שטעיתי במסקנתי זו, אדון כעת בנזקיו של התובע.
א. הפסדי שכר לעבר
התובע לא הביא ראיות לנתוני השתכרות כלשהם, לא עובר לאירוע ולא לאחריו. בתצהירו ובתצהיר ג'נח, נטען סתמית כי התובע החל לאחרונה לעבוד בהסעות, השגחה וסימונים ומשתכר כ - 2,500 ש"ח נטו לחודש. ג'נח הצהיר שעובד בניין משתכר אצלו כ - 4,300 ש"ח נטו לחודש. לא הובאו תלושי משכורת רלוונטים. לפיכך אפנה לנתונים שצורפו לתחשיבי הנזק מטעם הצדדים, הגם שלא הוגשו פורמלית במסגרת תיקי המוצגים.