רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. התובעת חברה לנסיעות ותיירות המספקת שירותי נסיעות קמעונאיים וסיטונאיים, עבדה עם הנתבעת 2 (להלן: "
הנתבעת") אשר עיסוקה בארגון נופש במלונות בחו"ל לציבור הדתי. הנתבע 1 (להלן: "
הנתבע" ו/או "
עו"ד אבימור"), עורך דין במקצועו, שימש, בין היתר, כיועצה המשפטי של הנתבעת, וכן של חברה נוספת אשר הייתה בקשרי עבודה עם התובעת. הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד מר דוד גרנק, מנהל התובעת (להלן: "
צד ג'" ו/או "
דוד גרנק").
2. צורת העבודה אשר נהגה בין התובעת לנתבעת הייתה כי הנתבעת, אשר אינה מורשית על פי דין לעסוק כסוכנות נסיעות, נהגה להזמין מהתובעת טיסות לארצות בחו"ל וכן לטענת התובעת אף שירותי קרקע שונים למדינות אלו: אוטובוסים, מדריכים מקומיים וכניסות לאתרים בחו"ל. הנתבעת, אשר ארגנה נסיעות אלו לציבור הדתי-חרדי, הזמינה בעצמה את בתי המלון בחו"ל ונהגה להכשירם לצורך אירוח הציבור הדתי. הרשמת הנוסעים הישראלים לטיולים שארגנה הנתבעת נעשתה דרך התובעת או דרך סוכנויות נסיעות אחרות בארץ.
3. לטענת התובעת צורת גביית הכספים במסגרת היחסים בינה לבין הנתבעת הייתה, כי נוסעים, אשר נרשמו ישירות אצל התובעת, שילמו לה את הכספים עבור הטיול, והיא גבתה עמלה בשיעור של 8% מסך כל החבילה. נוסעים, אשר נרשמו אצל סוכנויות אחרות, היו הסוכנויות מעבירות את התשלום בניכוי עמלתן לתובעת, והיא הייתה מנכה מסכום זה את עלויות השירותים שהוזמנו באמצעותה ואת עמלתה - 35 $ ארה"ב בגין כרטיס טיסה ועוד 10% בגין שירותי הקרקע אותם סיפקה, ואת היתרה העבירה לנתבעת. במקרים בהם שולמו הכספים ישירות לנתבעת, הייתה זו אמורה להעביר את מלוא התשלום לתובעת, אשר הייתה מנכה ממנו עמלה כפי שנהגה במקרים בהם הועבר לה הסכום מסוכנות נסיעות מורשית.
4. לטענת התובעת הזמינה הנתבעת שירותי נסיעות ותיירות לצורך פעילות שארגנה לקבוצות מטיילים לספרד בקיץ 2003 על סמך מחירים ותנאי שירותים שהיו בידיעתה מראש ועל סמך מחירים אלו תמחרה הנתבעת את הטיול לקהל הרחב. לטענתה, עד ליום 04.08.03 העבירה לנתבעת ביתר סך של 9,000 $. לטענתה, במהלך שהות הנתבע יחד עם קבוצות הנוסעים לחו"ל, התקשר זה אל דוד גרנק, מנהל התובעת, ביום 19.08.03 וביקש כי התובעת תשלם ישירות למלון סך של 25,000 יורו, אשר היו שווים באותה העת לסך של 28,087 $, שכן המלון דורש סכום זה לצורך מסירת החדרים לנוסעים, וכי אין הנתבעת יכולה לשלמו. לטענתה הבטיח הנתבע כי מייד לאחר שובו ארצה ישיב לתובעת את הסכום. התובעת הבהירה לנתבע כי הנתבעת כבר נמצאת ביתרת חוב בסך של 9,001 $, אך לטענתה על סמך הכרות ארוכת השנים ביניהם ועל בסיס העסקאות שנערכו בניהם, הסכים מר גרנק להעביר את הסכום הנדרש לבית המלון.
5. לטענת התובעת לאחר חזרת הקבוצות מחו"ל פנתה לנתבעים ודרשה את הכספים. לטענתה נדחתה על ידי הנתבע מנימוקים שונים ובין היתר בשל קשיים כלכליים. לטענתה ביום 09.10.03 פנתה הנתבעת לתובעת לראשונה בטענה כי לאחר בירור שעשתה הוברר לה כי חלק מהשירותים אשר סופקו לקבוצה נעשו במחיר גבוה וכי על פי חישוביה קיים הפרש של 5,274 יורו אשר ניתן היה לחסוך אותו לו היו מזמינים את השירותים מספק אחר.
6. לטענת התובעת שילמו הנתבעים מתוך סך חוב של 37,088 $ את הסך של 19,000 $ (כאשר מתוכם 475.4 $ שולמו בגין עסקאות אחרות) ונותרו חייבים לתובעת סך של 18,564 $, בשערוך ליום הגשת התביעה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית סך של 82,795 ש"ח.
7. לטענת התובעת יש לחייב את הנתבע באופן אישי בסכום הנתבע מהנימוק כי נתן לתובעת התחייבות אישית להחזיר את הכסף אשר הלוותה לנתבעת לצורך תשלום שהות הנוסעים בבית המלון. לחילופין טענה כי יש לחייבו בשל ניהול מו"מ בחוסר תום לב ועל כן יש לחייבו בפיצוי לפי סעיף 12(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973.
8. לטענת הנתבעים אין לחייב את הנתבע באופן אישי. לטענתם במשך 12 שנים ייצג הנתבע כעו"ד את חברת אינתרום תיירות בע"מ (להלן: "
אינתרום"), אשר אף היא עבדה עם התובעת, ולאחר הפסקת פעילות אינתרום שימש כיועצה המשפטי של הנתבעת. לטענתם, התובעת ידעה את מעמדו של הנתבע בנתבעת והסיבה לתביעתו באופן אישי נובעת מהחשש כי לא יוכלו לגבות כספים מהנתבעת.
9. הנתבעים לא הכחישו את גובה הסכום הנתבע, אך העלו טענות כלפי חבותם לשלמו, וזאת כמפורט להלן. לטענתם הייתה אמורה התובעת לגבות עמלה רק עבור שירותי הקרקע והטיסה שנתנה לתובעת בישראל ולא לשירותי הקרקע שניתנו בחו"ל. עוד טענו הנתבעים כי הוברר לנתבעת כי התשלום שנדרש ממנה עבור השירותים אותם קיבלה בספרד מהספק המקומי Mundicolor (להלן: "
הספק המקומי") היו גבוהים בהרבה מהסכומים המקובלים בשוק, וכי התנאים הדרקוניים אשר הוצגו לה על ידי התובעת לצורך הזמנת שירותים מהספקים המקומיים הינם מטעים ובגדר מצג שווא. לטענת הנתבעת הוברר לה כי התובעת גבתה בפועל 20% מעבר לעלות האוטובוסים כאשר מתוכם 10% נלקחו על ידה ו- 10% הועברו לספק המקומי. כי התובעת, על אף ההסכם ביניהם, לא הפנתה אף לקוח לבית המלון וכי כל הלקוחות היו לקוחות שהופנו לתובעת על ידי הנתבעת. כי התובעת גבתה מהנתבעת עמלת כרטיסי אשראי אף בגין כרטיסי הטיסה, אף כי הייתה אמורה לגבות סכומים אלו במזומן, כי התובעת גבתה מהנתבעת עבור כרטיס טיסה מעבר לסך של 406 $ לכרטיס כפי שסוכם עימה.
10.הנתבעים שלחו הודעת צד שלישי למנהלה של התובעת מר גרנק בה נטען כי ההתקשרות עם התובעת נעשתה בעקבות מצג שווא שהוצג לנתבעת לפיו התובעת יכולה לספק לה את מיטב השירותים במחירי השוק הטובים ביותר, וכי תשלומי היתר לספק המקומי כמו גם תנאי ההתקשרות עמו נעשו עקב מצב שווא מטעה שהוצג לנתבעת באשר לתנאי השוק בספרד. עוד נטען כלפיו כי עקב יציאתו לחופשה בת שלושה שבועות באמצע עונת התיירות לא עמדה התובעת בהתחייבותה כלפי הנתבעת ולא בוצעו רישומים לנתבעת, דבר אשר גרם לה להפסדים כבדים.
11.בכתב הגנתו טען מר גרנק כי יש לדחות התביעה כלפיו שכן הנו מנהלה ושלוחה של התובעת וכל פעולותיו נעשו בסמכותה ובהרשאתה, וכי נהג במיומנות ובנקט מידת זהירות סבירה.
12.התובעת והצד השלישי הגישו תצהיר עדות ראשית של מר גרנק, הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה של הגב' רחל אבימור (להלן: "
הגברת אבימור"), אשתו של הנתבע, אשר שימשה כמנהלת ובעלת מניות בנתבעת 2.
דיון והכרעה
13.הנתבעים כאמור לא חלקו על גובה הסכום הנתבע, אלא העלו טענות כלפי חבותם בתשלום חוב זה, בהן נדון בהמשך. בתצהיר מטעמם ובסיכומיהם ערכו הנתבעים חישובים באשר לסך הנזקים אשר נגרמו להם בגין מעשי התובעת ואשר הוערכו על ידם בסך כולל של 8,707 $. הנתבעים אף העלו טענות כלליות באשר לנזקים נוספים אשר נגרמו להם כתוצאה מהתנהגות התובעת, ללא שנערך חישוב לגבי סכומים אלו, וללא שאלו הוכחו על ידי הנתבעים, ועל כן, וכמפורט להלן, אין מקום להתייחס אליהם. מהאמור עולה, כי אף אם היו טענות הנתבעים מתקבלות לעניין הנזקים אשר נגרמו להם, ואשר פורטו על ידם, כתוצאה מהתנהגות התובעת, עדיין סך כל טענותיהם מסתכמות בסך של 8,707$, עת תביעת התובעת הועמדה על סך של 18,564 $. על כן, ובטרם דיון בטענות הנתבעים, יש לפסוק לטובת התובעת את הסך של 9,857 $ .
14.להלן אתייחס לטענות הנתבעים בדבר חבותם בסכום הנתבע.
חיובה של הנתבעת בעמלה עבור שירותי הקרקע בספרד
15.טענת הנתבעת כאמור, היא כי בהתאם להסכם בינה לבין התובעת, אשר קדם לו הסכם אשר נערך בין חברת אינתרום לבין התובעת, כל מטרת ההתקשרות עם התובעת הייתה לצורך אספקת שירותי טיסה כמו גם שירותי קרקע בישראל. לטענתה לא הוסכם עם התובעת כי ישולם לה עבור שירותי הקרקע בספרד, ופעולות אלו נעשו על ידי התובעת לצורך קידום עסקיה של הנתבעת בספרד, ובשל היות הנתבעת "מכרה זהב" עבור התובעת, שכן שלחה אליה לקוחות רבים.
16.מוסכם על הצדדים כי בתחילה עבדה התובעת עם אינתרום, ואף נחתם ביניהם הסכם, נספח א' לתצהיר הגב' אבימור. עוד מסכימים הצדדים כי בשלב מאוחר יותר נמשכה העבודה המשותפת בין התובעת לנתבעת ללא כל הסכם בכתב. לטענת הנתבעת ההסכם בכתב בין התובעת לבין אינתרום שיקף את ההסכם אשר היה בין התובעת לבינה, ואשר כלל אספקת שירותי טיסה ושירותי קרקע בישראל, ולא שירותי קרקע בחו"ל כטענת התובעת.