פסק-דין בתיק א 1792/02

כללי

1.         ביום 11.2.99 אירעה תאונת דרכים בשדות קיבוץ שמיר (להלן: הקיבוץ) בה קיפח את חייו המנוח יואל ראבי ז"ל (להלן: המנוח).  התאונה אירעה שעה שהמנוח נהג בטרקטור מספר רישוי 624-732 (להלן: הטרקטור), שהיה בבעלות הקיבוץ ובמועד הרלוונטי היה מבוטח בביטוח בר-תוקף בחברת ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (להלן: המבטחת).

2.            באותה עת לא היה למנוח רשיון נהיגה בר-תוקף, שכן ביום 15.1.98 פקע תוקף רשיונו מחמת אי-תשלום אגרה. מכיוון שכך, לא כיסה ביטוח הטרקטור את נהיגתו וממילא נשללה זכאות התלויים בו לקבלת פיצויים מאת המבטחת. אלה קבלו פיצויים מכח הוראת סעיף 7ב ל חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) מהקרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית).

3.         בתובענה דנן תובעת קרנית את הקיבוץ לשפותה בגין הסכומים ששילמה בעטייה של התאונה הן כפיצויים לתלויים במנוח והן כהוצאות נלוות לבירור חבותה. לטענתה מעמד הקיבוץ הנו של מתיר השימוש, וככזה מוטלת עליו החובה להשיב לה כספים אלה מכח הוראות סעיף 9 לחוק הפיצויים.

4.         עיקר המחלוקת נסב סביב השאלה אם נהג המנוח בטרקטור ברשות הבעלים וכן אם ידע הקיבוץ כי פג תוקפו של רשיון הנהיגה של המנוח.

עובדות

5.         במועד הרלוונטי היו לקיבוץ מטעים של עצי פרי. על מנת לטפל בהם נעזרו בכלים הנדסיים כבדים, כגון טרקטורים ומחפרים. לקיבוץ היו כלים משלו אשר הופעלו על ידי  עובדים שכירים תחת פיקוחם של חברי הקיבוץ. אחד מהם היה הטרקטור בו נהג המנוח בעת התאונה. לפי צורכי השעה, העסיקו גם קבלנים עצמאיים, שהמנוח נמנה עליהם.

6.         המנוח יליד 1948 והיו בבעלותו כלים הנדסיים בהם השתמש כל אימת שהוזמן לבצע עבודות בקיבוץ, אשר העסיקו לסירוגין מאז שנת 1990. העובדים השכירים שעבדו בקיבוץ שנים אחדות הכירו אף הם את המנוח וחלקם היו עמו ביחסי רעות.

7.         שטח המטעים מגודר ומרוחק ממרכז הקיבוץ. מערבית לו תעלת ניקוז של רשות עמק החולה שרוחבה כשני מטרים ועומקה מטר ושמונים ס"מ בקירוב. על שפת התעלה, משני צדיה ובתוכה צמחיה צפופה של פטל וקני סוף. בתוך שטח המטעים הוקם צריף אשר כונה "המשרד" בו לוח בעל ווים לתליית מפתחות הכלים ההנדסיים  שנהוג  היה לנעלו בתום העבודה בלבד. במהלך יום העבודה יכול היה כל דכפין לבוא בין כתליו.

8.         משעות הבוקר של יום 11.2.99 עבדו במטעים עובדי הקיבוץ והמנוח והפעילו ציוד הנדסי כבד. המנוח ביצע באמצעות המחפרון שבבעלותו עבודה שונה מזו של הפועלים. בשעה 12.00 בערך הפסיקו הפועלים את עבודתם ושמו פעמיהם לכיוון חדר האוכל. הכלים ההנדסיים, ובהם הטרקטור, נותרו במקום ריכוז בשדה. לפי גרסת מפעיל הטרקטור חסון מדאח, כפי שנמסרה במשטרת ישראל, והמוזכרת בדוח חקירת התאונה על ידי משרד העבודה, שהוגש בהסכמה (מוצג ת/5) , השאיר את המפתח במתנע. הגם שבדרך כלל נהג המנוח לסעוד בחדר האוכל של הקיבוץ המשיך הפעם בעבודתו במחפרון, כך שאיש זולתו לא נשאר במטעים.

עם שובם למטעים נוכחו העובדים לדעת כי הטרקטור נעלם. מיד החלו בחיפושים אחריו וכעבור כמחצית השעה הבחינו בו כשהוא מוטל הפוך בתעלת הניקוז ומנועו עודנו פועל. משהתקרבו אל הטרקטור מצאו את המנוח, שנלכד תחתיו, ללא רוח חיים.

9.         כפי הנראה אירעה התאונה שעה שהמנוח נהג בטרקטור אחורנית והדרדר לתוך תעלת הניקוז בה לא הבחין בשל עשבייה שהסתירה אותה מפניו. הטרקטור התהפך והמנוח נמחץ תחתיו למוות.

10.        בעת קרות התאונה לא היה למנוח רשיון נהיגה בר-תוקף. מתעודת עובד ציבור של רשות הרישוי (מוצג ת/4) עולה כי ביום 15.1.98 פג תוקף הרשיון מפאת אי-תשלום אגרה.

11.        כאמור, הטרקטור היה מבוטח בביטוח בר-תוקף (מוצג ת/3) ברם משנהג בו המנוח כשלא היה בחזקתו רשיון נהיגה בר-תוקף במועד קרות התאונה וגם לא במשך השנה שקדמה לה, לא היה לשימוש בטרקטור על ידי המנוח כיסוי ביטוחי.

12.        התלויים במנוח פנו לקרנית בתביעה לפצותם על נזקיהם הנובעים מהתאונה הנדונה וזו  שילמה להם פיצויים בסך 421,084 ש"ח והוציאה הוצאות לבירור חבותה בסך 4,394 ש"ח.

13.        תחילה העמידה קרנית את סכום התביעה על סך 250,000 ש"ח ברם בהמשך הותר לה לתקן את סכום התביעה ולתבוע את מלוא הסכום שהוציאה הן כפיצויים לתלויים במנוח והן כהוצאות נלוות.

14.        ייאמר כבר עתה, כי אם תתקבל תביעתה תהא זכאית לשיפוי על מלוא סכום התביעה המתוקן (בכפוף לתשלום אגרה משלימה אם טרם שולמה). ההתייחסות להלן תהא לסוגיית החבות שהיא המחלוקת העיקרית הטעונה הכרעה.

המחלוקת

15.        שתי מחלוקות עובדתיות, שהן גם לב לבה של הסוגיה, טעונות הכרעה. האחת, האם השימוש בטרקטור על ידי המנוח היה ברשות הבעלים (הקיבוץ), בין מפורשות ובין מכללא. השניה, המתעוררת רק אם ייקבע שניתנה רשות, האם ידע מתיר השימוש (הקיבוץ) שלמנוח לא היה בעת התאונה רשיון נהיגה בר-תוקף. לעניין שני זה  גם פן דיוני, שכן אין חולק כי בכתב ההגנה לא הועלתה טענה מעין זו ומכאן, שלטענת קרנית העלאתה בשלב הסיכומים מהווה שינוי חזית אסור.