יסודה של התביעה שבפני באירוע תאונת דרכים מיום 19.3.04 בצומת הרחובות סוקולוב הנשיאים בחולון, כאשר מונית סקודה הנהוגה בידי התובע שנסעה ברחוב הנשיאים נכנסה לצומת משמאל לנתבע בחסות האור הירוק שדלק ברמזור כיוון נסיעתה, בנסיעה שוטפת, ונפגעה על ידי הנתבע אשר נהג בפרטית פיג'ו ברחוב הנשיאים, ומימין למונית ונכנס לצומת בניגוד לאור האדום שדלק ברמזור כיוון נסיעתו.
כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בגין אחריותו לתאונה בת.פ 11679/04 בבית משפט לתעבורה בתל אביב, ולאחר שמיעת הראיות הורשע הנתבע בגין אי ציות לאור האדום ברמזור, כאשר בהכרעת הדין קובע כב' השופט גרטי בסעיף 4 פסקה ד':
"התרשמתי מהנתבע לפני כי בהתקרבו לצומת הבחין באורות המונית משמאלו, אולם העריכם במרחק רב, ולנוכח השעה וחוסר התקרבות רכבים אחרים אל הצומת, החליט לנצל היותו קרוב לצומת ולחלוף הצומת, תוך התעלמות מהסכנה הטמונה בכניסה באור אדום, וזאת מתוך הנחה מוטעית לגבי מרחק המונית מהצומת, וכי יספיק לעבור הצומת בטרם כניסת המונית לצומת. "
דברים אלה מצביעים אמנם על רשלנותו של הנתבע, ואין חולקין על כך, דא עקא שטוען ב"כ הנתבע לרשלנותו התורמת של התובע, העולה מדברים אחרים שנאמרו באותה הכרעת דין ומהם ניתן ללמוד כי:
"נהג המונית אשר בח.ר הדגיש כי אסף את עת/2 ונכנס לצומת במופע ירוק כיוון נסיעתו, תוך נסיעה שוטפת כאשר הוא מבחין גם ברכב הנאשם מתקרב לצומת מימינו, הבחין שאינו עוצר לפני הכניסה לצומת, לקח ההגה שמאלה ולמרות זאת רכב הנאשם פגע במונית"
(עמ' 1 להכרעת הדין סעיף 2)
ובסוף דבריו אומר כב' השופט גרטי בעמ' 4 סעיף 4(ה):
"
שני המעורבים הבחינו זה בזה מתקרב לצומת והיה על כ"א משניהם לנהוג במידת זהירות ראויה, כבר נפסק לא אחת כי מופע ירוק ברמזור כיוון נסיעתו של נהג מן היישוב, אינו פותר אותו מהחובה לברר קיומו של נהג רשלן המחליט להיכנס לצומת באור אדום, ואם יש סיכון כזה עליו לנהוג בהתאם."
ב"כ התובע טענה בסיכומיה כי אין לפסוק כל רשלנות תורמת לפתחו של התובע בנסיבות, כשלטענתה משהאמין בית המשפט לעדותו של נהג המונית, הפועל היוצא הינו כי הוא הבחין ברכב הנתבע כשהמונית היתה כבר בצומת, ולפיכך לא ניתן למנוע תאונה.
מאידך טוען ב"כ הנתבעים כי יש לחייב בנסיבות רשלנות תורמת בשיעור של 25%, ורשלנות תורמת זו עולה על פניה מניסוח הכרעת הדין ומסקנותיה.
אני לכשעצמי משבחנתי את העובדות, מצאתי כי יש לפסוק רשלנות תורמת אם כי לטעמי בשיעור של 10% בלבד, שכן אין עסקינן במקרה דנן בנהג שנכנס לצומת בתחילת נסיעה, לאחר שעמד קודם לכן ולא בדק עובר לכניסתו לצומת האם זו פנויה, וכלי הרכב שחלפו לפניו סיימו חצייתם - כפי שנקבע בהלכת מקלף נ' זילברברג, אלא בכניסה לצומת בנסיעה שוטפת באור ירוק מלא, והרשלנות התורמת נגזרת מן העובדה כי למרות שעסקינן בשעה בה הכביש היה פנוי מכלי רכב, לא הבחין התובע ברכב הנתבע מתקרב, ולא נערך בהתאם למרות שאליבא דגירסתו נהג במהירות לא גבוהה של 40-30 קמ"ש.
השאלה העומדת בפני למעשה הינה האם יש ברשלנות תורמת זו, שעל פי סעיף 68 לפקודת הנזיקין, יש בה כדי להפחית מן הפיצוי לתובע, גם בבחינת רשלנות גורמת היוצרת אחריות, ועל כך המחלוקת העיקרית שבין הצדדים בשים לב לתביעה שכנגד שהוגשה, כאשר יתודותיה של טענה זו מטעם התובעים שכנגד נסמכת על מסקנתו של השופט גרטי בסוף הכרעת הדין, כפי שצוטט לעיל.
טוען בפני ב"כ הנתבעים והתובעים שכנגד, כי משהפר התובע את הוראות סעיפים 65 ו - 21 (ג) לפקודת התעבורה בכניסתו לצומת לא פנוי, יש בנהיגתו ובהתנהגותו משום רשלנות המקימה "אשם" על פי סעיף 64 לפקודת הנזיקין שהינו בבחינת "אשם היוצר אחריות", ורשלנותו של הנתבע, תהא גבוהה כאשר תהייה במקרה דנן, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי כל עוד רשלנות זו ניתנת לציפיה.
אכן תורת הנזיקין מכירה ברשלנות תורמת שהינה גם רשלנות יוצרת אחריות המקימה לכשלעצמה עילת תביעה (דיני הנזיקין, תורת הנזיקין הכללית, טדסקי עמ' 140), אך יש לבחון כל מקרה לגופו.
ואכן הרשלנות התורמת יש בה, כפי שעולה מן הפסיקה עליה נסמך ב"כ הנתבעים והתובעים שכנגד, כדי להפחית מסכום הפיצוי, וכך אף אעשה אני. דא עקא שלאחר בחינה מדוקדקת של הדברים , איני סבורה שיש לקבוע במקרה דנן כי הרשלנות התורמת יוצרת אחריות באופן שיזכה את התובעים שכנגד בפיצוי בגין תביעתם בשיעור של 10%
ובמה דברים אמורים:
מעדותו של התובע בבית המשפט לתעבורה, עולה כי הוא הבחין ברכב הנתבע מתקרב לצומת כשהוא עצמו מצוי כבר בכניסה לצומת, כאמור במהירות של 40-30 קמ"ש. בשלב זה כל שנותר לו לעשות הוא לנסות ולברוח שמאלה, ואין עסקינן לטעמי בעבירה על תקנה 65 לתקנות התעבורה.
התובע נכנס לצומת שהיה פנוי באותה עת גם בעת כניסתו לצומת. בשלב זה הבחין ברכב הנתבע מתקרב מימינו, ובשלב זה מידת הציפיות שהיתה לו כנהג סביר, היתה למעשה כי הלה יעצור בהתאם להוראת האור האדום ברמזור כיוון נסיעתו, ורק משהבחין בשבריר השניה כי זה אינו עוצר, ניסה לברוח שמאלה. לפיכך עובר לכניסה לצומת הניח התובע כי ניתן יהיה לחצותו ללא הפרעה, שכן לא היה כל רכב בצומת, ואין מקום להיאחז במקרה דנן בהוראות תקנה 21 לתקנות התעבורה, שהינה הוראה כללית הדנה בחובת הזהירות הכללית וללמוד ממנה על הפרט שבפני.
אכן כפי שקובע כב' השופט גרטי, הבחינו הנהגים זה בזה, אולם כי לאבחן את המקום ממנו הבחינו האחד השני, בעוד שהתובע המצוי כבר בכניסה לצומת, מבחין ברכב הנתבע מתקרב במהירות ואינו עוצר, וגירסתו זו, כמו מהירות נסיעתו של התובע - לא הופרכו - הבחין הנתבע בהיותו רחוק מהצומת ברכב התובע, ושם נפשו בכפו בהחליטו להיכנס לצומת בניגוד לאור האדום, מהירות נסיעתו של התובע היתה סבירה בנסיבות, ולפיכך ובשים לב לכל האמור לעיל, לא מצאתי לקבוע כי יש באחריותו התורמת, משלא הבחין ברכב הנתבע קודם לכניסתו לצומת, משום רשלנות יוצרת אחריות - קרי - רשלנות גורמת, ולפיכך גם אם תמצא לאמר כי יש להפחית 10% מסכום הפיצוי לו זכאי התובע, עדיין אין הדברים בשנים את רמת האחריות של המזיק, אלא כאמור רק את שיעור הפיצויים שישולמו (ע"א 57/56, מורדקוביץ נ' מנחם, פד"י יא' 602, 605).