פסק-דין בתיק א 17588/05

בפני תביעה לתשלום דמי השהייה בגין מכולה בה יובאה סחורה לארץ.

 רקע כללי -

1. התובעת, אושפיר סוכנות מכס ותעבורה ייבוא וייצוא בע"מ (להלן - "אושפיר"), עוסקת בין היתר במתן שירותי שילוח בין לאומי.
2. הנתבעת, טרנסכלל סחר בע"מ (להלן - "טרנסכלל"), עוסקת בין היתר בשחרור טובין המגיעים לארץ.
3. אין חולק כי במהלך יוני 2004 טיפלה אושפיר בשחרור מטען בן 3 מכולות אשר יובא לארץ על ידי אדם בשם חאלד עשור (להלן - "עשור"), תושב עזה, אשר הסתייע בשירותיה של טרנסכלל. עשור מסר בידיה של טרנסכלל את שטר המטען על מנת שזו האחרונה תפעל לשחרור המטען ותפעל בהקשר זה, בשמו, מול אושפיר.
4. ביום 17/6/2004 חתמה טרנסכלל על מסמך המופנה כלפי אושפיר אשר מתייחס לשלוש המכולות הרלבנטיות ואשר לשונו כדלקמן :

"אנו הח"מ _____ מרח' ______ מוסרים בזאת לידיכם המחאה בחתימתנו, לפקודתכם בלבד, ע"ס ______ ש"ח/ללא ציון סכום, וזאת לכיסוי עלות המכולה ו/או לכיסוי דמי השהייה - למקרה והמכולה לא תוחזר על ידינו לנמל ____ בתוך 30 ימים מיום שמסרתם לנו את פקודת המסירה.

אנו נותנים לכם בזאת הוראה בלתי חוזרת - שתפקידו את ההמחאה הנ"ל, לכיסוי ההוצאות הנ"ל, לאחר שתודיעו לנו מראש בכתב מה סכום ההוצאות הנ"ל אותו תהיו רשאים למלא ע"ג ההמחאה (למקרה וההמחאה תהיה ללא ציון סכום".

(נספח "ג" לכתב התביעה, להלן - "כתב ההתחייבות").

5. במקביל לחתימה על כתב ההתחייבות, מסרה טרנסכלל לאושפיר המחאה על סך 1,500 $ ארה"ב (להלן - "ההמחאה").

טענות הצדדים -

6. אושפיר טוענת כי לאחר שהמטען שוחרר, הוא הועבר לידי עשור באמצעות טרנסכלל אך המכולות הריקות עצמן הושבו באיחור ניכר - דבר שהביא לחיוב אושפיר בדמי השהייה (חיוב אשר הוטל עליה מטעם חברת ההובלה). לטענתה היא שילמה לאותה חברת הובלה סכום של 17,578 ש"ח, אשר אותו על טרנסכלל להשיב לה. אושפיר טוענת כי מסכום זה יש לקזז את סכום ההמחאה אשר נפרעה, בסך 1,500 $, ולכן הסכום שנותר לתשלום לאחר הניכוי הינו בסכום של 13,078 ש"ח - הוא הסכום הנתבע. 
7. עוד טוענת אושפיר כי ההמחאה על סך 1,500 $ נועדה לכסות אך ורק את הוצאות האחסנה ודמי השהייה שהצטברו עד למועד מסירת המטען לטרנסכלל, ולא את ההוצאות שנוספות לאחר שהמטען נמסר. לטענתה היו צריכות להמסר לידיה שתי המחאות : האחת - לגבי ההוצאות שהצטברו עד מועד המסירה של המטען, והשניה - המחאה ריקה, ללא סכום, בהתאם להוראות כתב ההתחייבות, אשר באמצעותה יהא ניתן לפרוע את ההוצאות הנוספות.
8. בנוסף, אושפיר טוענת כי העובדה שעשור הסב את שטר המטען לטובת טרנסכלל מלמדת על כך שהיא הפכה לבעליו של המטען, לכל דבר ועניין, וממילא, לצורך חיובה באופן ישיר בכל ההוצאות הכרוכות בשחרור המטען, לרבות דמי ההשהייה הנתבעים.
9. טרנסכלל, מנגד, טוענת כי התחייבותה בשם עשור היתה מוגבלת עד תקרה של 1,500 $, אשר אכן שולמו לידי אושפיר באמצעות ההמחאה.
10. לטענתה, היא לא היתה ערבה לכל חוב אפשרי מצד עשור, ללא הגבלת סכום ומועד - ולא היתה מסכימה להתחייבות שכזו.

המסגרת הדיונית -

11. בהמשך לישיבה ביום 2/11/2006 ובהתאם להודעה מיום 15/11/2006 - הסכימו הצדדים לוותר על החקירות הנגדיות של שני המצהירים מטעם הצדדים, תוך שהדבר אינו מהווה הודאה בטענות המופיעות באותם תצהירים, והסכימו שינתן פסק דין על בסיס החומר הקיים בתיק.
12. התשתית הראייתית אם כן, הינה תצהירה מיום 8/10/06 של הגב' סבטלנה צ'ורצ'יץ', מנהלת מחלקת הייבוא באושפיר, על נספחיו, ותצהירו מיום 9/1/2006 של מר שלמה שרון, מנהל בטרנסכלל (אשר ניתן במסגרת בש"א 1637/06).