1. בתביעתם שלפני עותרים התובעים לכך שהנתבעים יחויבו לשלם להם סך 1,640,000 (מליון ושש מאות וארבעים אלף) ש"ח, כערכו לתאריך 17.1.01 (יום הגשת התביעה).
2. עניינה של התביעה בעסקה לרכישת מקרקעין, המצויים בזכרון יעקב והידועים כחלקה 16 בגוש 11307 (להלן - "
המקרקעין"), שהתובעת מס' 2 (להלן - "
גבי"ז") התיימרה לרכוש מאת הנתבע מס' 2 (להלן - "
דיירוס"), שכביכול היה מיוצג על ידי הנתבע מס' 3 (להלן - "
רביזדה").
בתחילה הוגשה התביעה כנגד חמישה נתבעים, אלא שהתובעים נתקלו בקשיים בניסיונותיהם לאתר את דיירוס ורביזדה. נראה כי דיירוס כלל אינו אדם קיים אלא דמות דימיונית, שהוצמדו לה מסמכי זיהוי מזויפים (וראה עדות יעקב לייבה בעמ' 40 לפרוטוקול). כיוון שדיירוס אינו אדם חי ונושם, יוכנס מעתה ואילך שמו אל בין מרכאות, וייקרא על ידי "דיירוס".
משלא עלה בידי ב"כ התובעים לאתר את "דיירוס"ואת רביזדה, והתביעה נגדם נמחקה, לא נותר אלא לדון בעניינם של שלושת הנתבעים הנותרים.
3. התובע מס' 1 (להלן - "
אזולאי") היה בעבר בעל מסעדה ברח' המגינים בחיפה. לימים ביקשה עירית חיפה להרחיב את הכביש, ואזולאי קיבל פיצויים עבור פינוי המסעדה (וראה תצהיר עדותו הראשית של עו"ד א' כהן - מוצג ת/2).
אזולאי קיבל את הפיצוי עבור פינוי המסעדה בחודש פברואר בשנת 1997, והפיצוי עמד על סך 982,000 ש"ח (וראה תצהירו של עו"ד א' כהן - מוצג ת/2). לאחר שאזולאי קיבל את הפיצוי, נועץ אזולאי בנתבע מס' 4 (להלן - "
עו"ד גנות") כיצד ישקיע סכום הכסף שקיבל. מלבד העובדה שעו"ד גנות ייצג את אזולאי, ביחד עם עו"ד אליהו כהן, בתביעתו לקבלת הפיצוי עבור פינוי המסעדה, התקיימו בין אזולאי ועו"ד גנות יחסי חברות הדוקים ביותר. לטענת אזולאי, כה רב היה האמון שרחש לעו"ד גנות, עד כי נהג לחתום על מסמכים שהניח לפניו עו"ד גנות מבלי לקרוא אותם, כיון שהיה בטוח שכל פעולותיו של עו"ד גנות הן לטובתו.
בעצה אחת עם עו"ד גנות החליט בסופו של דבר אזולאי להקים את גבי"ז ולהשקיע בה את כספו. גבי"ז הוקמה על מנת שתעסוק בעסקי יבוא ויצוא של סחורות, ומניותיה הוחזקו בידי אזולאי (45%), בנו של אזולאי, דוד אזולאי (45%), ובנו של עו"ד גנות, אילן גנות, הוא הנתבע מס' 5 בתביעה שלפני (10%). החברה רכשה מכונית מסחרית וטלפון נייד, והעסיקה שני עובדים על מנת שיקדמו את עסקיה, הם דניאל קמפל ויעקב לייבה.
4. עסקיה של גבי"ז בתחום היבוא והיצוא לא הניבו הפירות המצופים, ולטענת אזולאי הציע עו"ד גנות כי החברה תפנה לאפיק אחר, ותרכוש קרקע בזכרון יעקב.
בתאריך 2.7.97 נכרת חוזה בין "דיירוס"וגבי"ז, ולפיו רכשה גבי"ז מ"דיירוס"את המקרקעין, תמורת סכום בשקלים השווה ל- 400,000 (ארבע מאות אלף) דולר ארה"ב. באותה עסקה היה "דיירוס"מיוצג על ידי רביזדה "עפ"י יפוי כח כללי נוטריוני" (וראה כותרת החוזה נספח 3 לתצהיר עדותו הראשית של אזולאי - מוצג ת/1). רביזדה אף היה האדם שקיבל את הכסף ששילמה גבי"ז עבור המקרקעין.
מסתבר הדבר, שהחוזה בין "דיירוס"וגבי"ז היה נגוע במרמה, ועוד מסתבר כי המרמה נרקמה על ידי רביזדה, שזמם לרמות את גבי"ז וליטול את כספה, הוא למעשה כספו של אזולאי שהושקע בגבי"ז, תמורת מכירת מקרקעין שכלל לא היו בבעלותו של "דיירוס".
5. בעת שנכרת החוזה בין "דיירוס"וגבי"ז, המקרקעין בשלמותם היו רשומים, עוד מתאריך 11.7.1955, על שם הגב' "וייסמן סימה בת דוד שטרנברג". כמו כן, וכעולה מנסח הרישום, בתאריך 16.1.97 נרשמה הערת אזהרה לטובת "דיירוס". הערת האזהרה לטובת "דיירוס"נרשמה בעקבות חוזה שכביכול נכרת בין הבעלים, הגב' סימה וייסמן, מחד גיסא, ו"דיירוס", מאידך גיסא. החוזה נכרת לכאורה בתאריך 2.1.97, וכמו בחוזה שנכרת לכאורה עם הגב' וייסמן, גם בכריתת חוזה זה היה "דיירוס"מיוצג על ידי רביזדה.
החוזה בין הגב' וייסמן ו"דיירוס"נערך על ידי הנתבע מס' 1 (להלן - "
עו"ד רשף"), ועו"ד רשף היה אף זה שדאג לרישום הערת האזהרה לטובת "דיירוס".
6. בדרך כלשהי נודע לגב' סימה וייסמן "האמיתית" כי המקרקעין שבבעלותה נמכרו ללא ידיעתה ל"דיירוס", ובתאריך 18.11.98 הגישה תביעה לבית משפט זה (תיק אז' 1350/98) וטענה, כי מעולם לא מכרה את המקרקעין ואינה מכירה את המעורבים בעסקה, וכי למעשה המקרקעין נגזלו ממנה, ומי שזוהתה על ידי עו"ד רשף כבעלת המקרקעין הייתה אישה אחרת, שהציגה עצמה לשווא כאילו שמה הוא "סימה וייסמן" וכאילו היא בעלת המקרקעין. על כן, בתביעתה עתרה הגב' וייסמן כי יינתן לה סעד הצהרתי, לפיו היא הייתה ועודנה בעלת המקרקעין, וגבי"ז לא רכשה בהם כל זכות.
בתאריך 10.10.1999 הוגשה לבית המשפט הודעה משותפת, שנחתמה על ידי בא כוחה של הגב' וייסמן (הוא עו"ד נדלר המייצג את עו"ד רשף בתביעה שלפני) ועו"ד גנות, ובהודעה זאת הודיעו השניים לבית המשפט, כי הסכימו לכך שיינתן פסק דין לטובת הגב' וייסמן ("Vאמיתית"), על פי עתירותיה בכתב התביעה. כך שבו המקרקעין לבעלות בעליהם האמיתיים.
7. עקבותיו של "דיירוס"נעלמו ואף רביזדה נעלם ולא הותיר עקבות, וגבי"ז נותרה ללא המקרקעין וללא הכסף הרב שאזולאי הכניס לקופתה, מהכספים שקיבל כפיצוי עבור פינוי מסעדתו.
כך נותר אזולאי ללא ההון, שקיווה כי ישמש לו משענת לעת זקנה, ומכאן תביעתו.
8. כלפי עו"ד רשף טוענים התובעים, כי עו"ד רשף התרשל בזיהוי האישה שהציגה עצמה לפניו כ"סימה וייסמן", וברשלנותו פתח את הפתח לכל שאר האירועים שאירעו לאחר מכן ואשר אפשרו לרביזדה לרמות את גבי"ז ולגזול את כספה.
כלפי עו"ד גנות טוענים התובעים, כי היה שותף למרמה שרקם רביזדה, ועוד טוענים הם, כי עו"ד גנות התרשל בעריכת החוזה שנכרת בין "דיירוס"לגבי"ז, ובכך גרם לתובעים הנזקים הנתבעים על ידם בכתב התביעה.
כלפי הנתבע מס' 5 טוענים התובעים, כי נתבע זה היה שותף למרמה שרקם אביו, עו"ד גנות, ביחד עם רביזדה, ודרך חשבון הבנק האישי שלו הועברו סכומי הכסף ששילמה גבי"ז עבור המקרקעין לרביזדה, שרימה אותה.