פסק-דין בתיק א 16784/04

1.         התביעה:

לפניי תביעת עזבונו של חי לוזון ז"ל (להלן: "המנוח"), ותביעת אמו - תובעת מס' 2, לחיוב הנתבעת בפיצויים בגין נזקיהם, לטענתם עקב רשלנות שוטרים שפעלו בשליחותה במהלך נסיונם לעצור את המנוח ביום 10.10.94.

2.         ההגנה:

הנתבעת כפרה ברשלנות שוטריה וטענה כי פעלו כדין ובאורח סביר בנסיבותיו של  המקרה. לחילופין טענה הנתבעת כי מעשיו הבלתי סבירים של המנוח בהמלטו מהשוטרים ובנופלו מגג הבניין, ניתקו קשר סיבתי בין רשלנות השוטרים, ככל שהייתה, למותו של המנוח ולחילופי חילופין כי יש לייחס למנוח אשם תורם כדי 100%. 

3.         המחלוקת:

המחלוקת מתמקדת בבדיקת סבירות פעולות השוטרים במהלך ביצוע המעצר. התובעים טוענים כי נסיון המעצר בוצע בדרך אלימה ורשלנית שהביאו להפחדת המנוח, גרמו להמלטות ובסופו של דבר למותו.

            מנגד טענה הנתבעת כי שוטריה פעלו כדבעי בבצעם מעצר כדין ובאורח סביר בנסיבותיו של המקרה, בהתחשב בעברו של המנוח ואי התייצבותו לחקירה למרות דרישתם לעשות כן.

4.         המסגרת הדיונית:

לנוכח המחלוקת באשר לאחריות ובמגמה להקטין עלויות ולייעל ההליך, החלטתי לפצל הדיון כדי להכריע תחילה בשאלת האחריות קודם להכרעה בסוגיית היקף הנזק.

(ראה החלטתי מיום 27.6.04).

5.         תמצית עדויות עדים עיקריים: 

א.        עת/1, יהודית לוזון - אם המנוח ותובעת מס' 2, טענה בתצהירה, כי בחצות ליל 10.10.94, נעורה משנתה למשמע דפיקות עזות בדלת ביתה, אז התברר לה כי הדופקים הינם שוטרים לבושי אזרחית ששאלו למקום המצאות המנוח. לטענת התובע היא השיבה כי אינה יודעת היכן הוא הגם שזכרה כי המנוח היה בבית קודם לכתה לישון  אך השיבה כך בשל בלבול ואי ידיעה אם עזב בינתיים את הבית, מה גם כי חדרו ממוקם על הגג ולא יכלה לדעת אם הוא אכן בחדרו. 

            התובעת טענה כי אחד מהשוטרים (רוני הרוש), התנהג באלימות ובגסות, תוך צעקות, דחיפת הדלת ופריצת השוטרים לבית ללא קבלת רשותה או הצגת צו חיפוש או צו מעצר.

            התובעת טענה כי אחד השוטרים חשד כי המנוח מצוי בחדרו בגג לאחר ששמע רעשים ולפיכך פתח בריצה במעלה המדרגות תוך דחיפתה, הפלתה והשמעת איומים כלפי המנוח.

            התובעת אישרה כי בבוקרו של היום אכן ביקר בביתה שוטר במדים שמסר שובר תשלום המופנה למנוח (לתשלום פקדון להבטחת התייצבותו בבית המשפט לתעבורה) ובנוסף, הגיעו שוטרים בשעות הערב המוקדמות (וביניהם שוטר בשם אילני), שביקשו לחקור את המנוח אך כיוון שלא מצאו אותו בבית, הודיעו לה כי עליו ליצור קשר עם המשטרה.

            התובעת הודתה כי מסרה את בקשת השוטרים למנוח עם הגיעו לבית  וטענה כי המנוח אכן ניסה ליצור קשר כזה עם השוטר אילני אך כיוון שזה סיים את משמרתו הוא אמר כי יתקשר אליו למחרת היום ולטענתה המנוח לא הראה סימני בהלה או חרדה בעקבות הודעה זו.

התובעת טענה כי בריחת המנוח ונפילתו מהגג נגרמו בשל הבהלתו וחששו מאיומי השוטרים וטענה כי למנוח לא היה עבר פלילי והוא לא עשה שימוש בסמים.

ב.         עת/2, נוריאל נוריאלי - בן זוגה של תובעת מס' 2, שישן באותו לילה בדירה, העיד כי הכיר את המנוח ולמיטב ידיעתו המנוח לא השתמש בסמים. העד אישר את דברי תובעת מס' 2 שפורטו בתצהירה והוסיף כי לא נדרש למסור עדות במשטרה ועדותו נגבתה לראשונה רק בשנת 1995.

ג.         עה/1, רס"ב אורי דיין - ששימש אותה עת כרכז מודיעין במשטרת בת ים, טען כי המנוח היה מוכר למודיעין המשטרה כעבריין פעיל וצרכן סמים בציינו, כי ראה את המנוח פעמים רבות בתחנות לרכישת סמים ובחברת עבריינים. העד טען כי למשטרה הגיע מידע באשר למעורבות המנוח בפריצה לחנות ירקות ברחוב גבעתי בבת ים ולפיכך המנוח נעצר, הובא לבית המשפט ושוחרר בשל העדר ראיות. מאוחר יותר, כך טען, נעצר חשוד בשם אלי אזרזר, שהודה כי פרץ לחנות ירקות יחד עם שותף ולנוכח המידע באשר למעורבות המנוח בפריצה, בוסס החשד במנוח.

ד.         עה/2, שמואל אילני - ששימש כבלש במשטרת בת ים, טען כי הכיר את המנוח כעבריין פעיל וכצורך סמים בציינו כי נפתחו כנגדו תיקים פליליים בגין קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת רכוש מפשע, החזקת  אמצעי לחימה  והחזקת סם מסוכן.