פסק-דין בתיק א 1676/01

מבוא

1.         התובעת, עליזה דוד, נפגעה בתאונת דרכים ביום 29/10/95, כשהיא נוהגת ברכבה, והיא כבת 55 ביום התאונה. מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, והנתבעים אינם כופרים בחבותם לפצות את התובעת בגין נזקיה. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת הנזק ובשיעור הפיצויים שיש לפסוק לתובעת.

2.         כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת באופן קשה. היא איבדה את ההכרה ונגרמו לה שברים בשורש כף יד שמאל ובעמוד השדרה. התובעת פונתה לבית החולים "איכילוב" לטיפול ראשון, ומשם הועברה להמשך אישפוז שיקומי בבית החולים "שיבא".

נכותה הרפואית של התובעת

3.         התובעת נבדקה על ידי מספר מומחים רפואיים שמונו על ידי ביהמ"ש בתחומים שונים כדלקמן:

א.        בתחום האורתופדי נבדקה התובעת על ידי ד"ר אבנטוב שקבע שנותרה לה נכות משוקללת בשיעור 27%, כדלקמן: 10% בגין שבר בחוליה 12- D, 10% בגין הגבלה בתנועת עמוד שדרה גבי,10% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני.

ד"ר אבנטוב לא הוזמן להעיד על ידי מי מהצדדים.

ב.         בתחום הנוירולוגי נבדקה התובעת על ידי פרופ' אלדד מלמד, שקבע שנותרה לה נכות בשעור של 10%, שאינה חופפת לנכויות האחרות, זאת בגין פגיעה עצבית היקפית רדיקולרית, שבאה לידי ביטוי בירידה בכח הגס בגפיים, ובחוט השדרה.

ד"ר מלמד הוזמן על ידי הנתבעים להעיד. הוא ציין בחקירתו כי התלונות של התובעת שיכנעו אותו באמינותן, אף כי מדובר בתלונות סובייקטיביות, כי מדובר בתלונות סבירות בהתחשב בסוג הפגיעה של התובעת שסבלה משבר בחוליה, שעברה קיבוע בהתקנת מוטות. לכן אני סבורה שיש להותיר את הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המומחה על כנה.

ג.         בתחום הפסיכיאטרי נבדקה התובעת על ידי ד"ר שטרן שקבע שנותרה לה נכות לצמיתות בשיעור 20% בגין תסמונת של חרדה ועצב. גם הפסיכיאטר, שהוזמן לחקירה על ידי הנתבעים,  ציין בעדותו כי תלונותיה של התובעת היו אמינות והוא  האמין לתלונותיה. לכן יש הצדקה להותיר את הנכות שנקבעה בתחום הפסיכיאטרי על כנה.

ד.         בתחום האורולוגי נבדקה התובעת על ידי פרופ' לינדנר שקבע כי נותרה לה נכות בשעור 40% לצמיתות, מתוכה 20% בגין אי שליטה על סוגרים,  ובשל דליפת שתן והרטבה המצריכים צינתורים יומיים. פרופ' לינדנר הוזמן גם הוא לחקירה על ידי ב"כ הנתבעים. בחקירתו הוא הסביר בפרוטרוט את מהות הפגיעה של התובעת. הוא הסביר כי לתובעת מצב של פגיעה נוירולוגית של כיס השתן שאינו מתרוקן, ופגיעה עצבית. הוא הסביר כי קיימת דליפת שתן שנובעת מהצטברות יתר. הוא הדגיש כי מדובר בבדיקה רפואית אובייקטיבית שלנבדק אין שליטה על תוצאות הבדיקה ולכן לא מדובר בבדיקה סובייקטיבית (עמ' 146 לפרטיכל) הוא הוסיף וציין כי העובדה שהתובעת עברה כריתת דיסקוס עם קיבוע נמוך לאחר התאונה, מסבירה את הפגיעה המעורבת ממנה היא סובלת.

לגבי הפגיעה העצבית הסביר המומחה בהגינות כי הוא התלבט תחילה לגבי הממצאים, אך הוא מצא שלושה דברים אוביקטיביים ששכנעוהו שקיימת פגיעה עצבית. אומנם לא מדובר בפגיעה מוחלטת - אך קיימת פגיעה. לגבי מספר הצינתורים, המומחה אמר שבמצב כזה ההמלצה היא לצינתור בין פעמיים לארבע פעמים ביום ואין זה משנה אם מדובר בפעמיים או ארבע. בעמ' 164 הוא מסביר בענין זה:

"ש. אם דרושים אחד או ארבעה צינתורים זה משנה?

ת. בוודאי שזה משנה. אין הבדל מבחינת המשמעות האמיתית לאיכות החיים שלו, כי ברגע שהוא עובר את המשבר לצנתר את עצמו, אם הוא צריך לצנתר פעם או ארבע פעמים ביום, זה טכני וזה תלוי כמה שותה. אם הוא ייבש את עצמו יטיל פחות שתן.

לשאלת ביהמ"ש: מה שאתה אומר שצינתור זו פגיעה קשה, מעבר לפגיעה נוירולוגית זו פגיעה פסיכולוגית?

ת. כן. צריך לדעת גם איך לעשות את זה. ההבדל בין שתים לארבע, זה לא הבדל גדול מאד. בגדול אין דרגות ביניים, ברגע שאדם מרטיב ומצנתר את עצמו, אחוזי הנכות נקבעים לפי זה.

ש. אמרת שבדיקה אובייקטיבית של כיס השתן הצביעה על חולשה של השריר תקנה 70%.

ת. נכון.

ש. האם די בזה לקבוע את הקשר לתאונה נשוא התביעה מבחינת גובה הפגיעה, כשזה הפרמטר היחיד.

ת. אין לי בעיה בזה ודי לי בזה כדי לקשור זאת לתאונה."

התרשמתי מאמינותו של המומחה, ואני סומכת ידי על קביעותיו באשר לשעור הנכות הרפואית. אין ספק שהתובעת זכאית ל-40% נכות רפואית בפן הזה. מבחינה תפקודית יש מקום לשקלל נכות זו עם מצבה הכולל של התובעת כפי שיפורט בהמשך. יחד עם זאת לאור עדותה של התובעת, ושאר הראיות שהובאו לגבי מצבה, ולגבי מספר הצינתורים הנדרשים, אני סבורה שהנכות התפקודית בתחום זה נמוכה יותר.