1. עניינה של התביעה בטענת התובעת לפיה הנתבע חייב לה כספים. מקורו של החוב הנטען הוא בקשר שהיה בין התובעת לבין הנתבע, בשנים 1996-2001, קשר שתחילתו ביחסים רומנטיים אינטימיים בין הצדדים.
2. התובעת טוענת כי במהלך הקשר, היא סייעה לנתבע מבחינה כספית, הן ברכישת מוצרים עבורו ועבור העסק שלו, הן במסירת שיקים שלה לצרכי הנתבע, הן בכך שאפשרה לנתבע להשתמש בכרטיס האשראי שלה, והן בכך שהעבירה לנתבע סכומי כסף במזומן.
התובעת טוענת כי כל הסיוע הכספי נשוא התביעה שניתן לנתבע על ידיה, ניתן כהלוואה שעל הנתבע היה מוטל להשיבה.
למרות שהנתבע שילם סכומים שונים על חשבון חובו לתובעת, נותר, לטענת התובעת, חוב שטרם שולם - ועליו מבוססת התביעה.
התובעת מבססת את תביעתה על טבלה שצורפה לתצהיר העדות הראשית מטעמה, ובה מפורטים כל הסכומים הנדרשים על ידיה. ביחס לכל תשלום - מצויין הסכום שלו ומועד התשלום שבוצע על ידי התובעת לנתבע. ביחס לחלק מן התשלומים מצויין מהי מהות התשלום, וביחס לחלק מן התשלומים - מצויין מהי האסמכתא לתשלום.
הטבלה כוללת 285 סעיפים ומתייחסת למספר רב של תשלומים, שבוצעו ע"פ הטענה בין 1.7.96 עד 10.11.01, וכן למספר החזרים שבוצעו על ידי הנתבע לתובעת.
3. הנתבע טוען מספר טענות כנגד התביעה. לגבי חלק מן הסעיפים, הוא טוען כי הם אינם קשורים אליו; לגבי יתר הסכומים - הוא מודה כי הם הועברו אליו על ידי התובעת, אולם - לטענתו - חלק מהסכומים אכן ניתנו לו כהלוואה מן התובעת, וסכומים אלה הושבו על ידיו לתובעת; ויתר הסכומים הם סכומים שהתובעת הוציאה בלא כוונה שהנתבע יחזיר לה אותם.
להלן נסקור ביתר פירוט את טענות הצדדים.
טענות התובעת
4. התובעת טוענת כי סכום החוב הוכח.
לטענתה, הסכום הוכח בתמלילי השיחות שבין הנתבע לבין התובעת, שם הנתבע מודה בחובו.
בנוסף, טוענת התובעת כי לאורך השנים, היא ערכה רישום חודשי של חובות הנתבע. כך, היא ערכה רישום על גבי פירוט כרטיסי האשראי שלה, בו היא ציינה את הסכומים ש"שייכים", לנתבע - היינו שניתן לשייכם אליו. התובעת אף צרפה לתצהירה חלק מהעתקי השיקים שנמסרו על ידיה לטובת הנתבע, דף ריכוז של החוב משנת 1998 שלטענתה היא מסרה לנתבע, דפי חשבון של התובעת משנת 2000 עליהם מצויינים הסכומים ה"שייכים", לנתבע, וכן קבלות ואישורים שונים.
בנוסף, לטענת התובעת, הנתבע מודה בחלק מפריטי החוב, והיא פטורה, לכן, מלהוכיח פריטים אלה.
5. התובעת טוענת עוד, כי הוכח שכרטיס ה"ויזה" שלה היה באופן בלעדי בחזקתו של הנתבע במשך מספר חודשים. לכן, כל החיובים מתקופה זו הם חיובים שיש לייחס אותם לנתבע.
התובעת טוענת לגבי הסכומים שנתנה לנתבע במזומן, כי יש לקבל את טענתה ביחס אליהם, שכן לנתבע לא היה כסף משל עצמו בתקופה הרלוונטית, ולכן אין לתת אמון בהכחשתו הגורפת לכך כי ניתנו לו על ידי התובעת כספים במזומן. בנוסף, הסכומים שניתנו לנתבע על ידי התובעת, נרשמו על ידיה בדרישת החוב משנת 1998.
6. התובעת מתייחסת בסיכומים מטעמה באופן ספציפי למספר פריטים, לגביהם טען הנתבע כי הם ניתנו לו במתנה על ידיה.
כך, לגבי הדלק למכוניתו, והתשלום עבור ה"טסט" למכונית, טוענת התובעת כי מדובר במכונית ששימושה העיקרי היה לצורכי העסק של הנתבע; לכן, וכך גם עולה מחקירתו הנגדית של הנתבע, כל ההוצאות הקשורות לדלק (ולשיפוצים), הן הוצאות לצורך העסק של הנתבע, שהוא אף כלל אותן בדו"ח ההוצאות שלו; לגבי הנסיעה לאילת - יש לקבל את הגירסה כי הנתבע הציע לשכור מכונית יקרה על חשבונו; לגבי מכשיר ה"פלאקום", מגירסת הנתבע עולה כי הוא ראה את הרכישה כרכישה על חשבונו; חיובי האוכל הנתבעים - מתייחסים לארוחות שהנתבע אכל לבדו, בלי התובעת; חיובי הויזה - מתייחסים לתקופות בהן כרטיס הויזה של התובעת היה בידי הנתבע; השעון שנרכש - נרכש על ידי הנתבע בלי שהתובעת היתה נוכחת, ולכן אין מדובר במתנה; כרטיס הטיסה לתאילנד ובחזרה - הנתבע טס לשם לבד בלי התובעת, ולכן אין מדובר במתנה; כרטיס הטלכארד שהנתבע השתמש בו בתאילנד, אף הוא אינו מתנה; המנוי ל"קאנטרי קלאב" - נעשה כאשר הצדדים כבר לא היו בני זוג, ומדובר במנוי לנתבע לבדו. לכן אין מדובר במתנה; חיוב למוסד לביטוח לאומי - קשור לעסק של הנתבע, ולכן אין מדובר במתנה; חיובי פלאפון וסלקום במכשירים של הנתבע, כאשר הצדדים לא היו בני זוג - לא ניתנו במתנה; כך גם לגבי השיחות שביצע הנתבע ממכשיר ה"אורנג'" של הבת של התובעת.
טענות הנתבע
7. מנגד, טוען הנתבע כי אין לקבל את התביעה, שכן ככל שהיה חוב שלו לתובעת - הוא שילם אותו במלואו, שכן אף התובעת מודה כי הנתבע שילם לה על חשבון החוב סך של 154,000 ש"ח.
לטענתו, הנתבעת לא הוכיחה את כל רכיבי החוב הנטען.
לגבי השיקים - הרי חלק מהשיקים לא צורפו, וחלק מהם הם שיקים לא לפקודת הנתבע אלא לפקודת מישהו אחר.