א. רקע
1. תביעה כספית בסך 50,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע שהגישה התובעת, לקוחתו של הנתבע, המשמש כרופא שיניים במרפאת השיניים "וידנט" בנתיבות.
2. רקע התביעה הינם דברים שהטיח הנתבע כנגד התובעת, כך על פי טענתה, בפני לקוחות המרפאה ועובדיה, ולפיהם אמר: "אם את מנסה להתחמק מתשלום, להתחמק זו לא הדרך...אל תעבדי עלי אני יודע שאת עושה את זה כדי לא לשלם, את שקרנית". מספר שעות לאחר מכן, זכתה התובעת לפי טענתה להאשמות דומות מפי מנהל המרפאה, אשר אמר לה: "...את יודעת שגם אני חושב שאת שקרנית ושאת מנסה להתחמק מתשלום ואת יכולה לתבוע אותי על זה". אירוע חילופי הדברים האמורים, היה בסיום טיפול בשיניה של התובעת אשר חששה כי נוצרו כתמים על שיניה הקדמיות. יצויין כי התביעה הוגשה אך כנגד הנתבע, כך שהאירוע הרלוונטי הוא זה שהיה בבוקר והדברים שנאמרו בפגישה עם מנהל המרפאה, אינם מהוים עילה לתביעה זו.
3. הנתבע, על אף שאינו מכחיש פניית התובעת אליו, מכחיש את הדברים המיוחסים לו וטוען, כי לא זו בלבד שלא היו דברים מעולם וכי התייחס לתובעת בנימוס ובפרטיות מלאה, אלא שהתובעת היתה דווקא זו שאיבדה שלוותה, צעקה והתנהגה בבוטות ובגסות רוח, והיא זו שהשתמשה בביטויים האמורים כנגדו.
4. נוכח מהותו של תיק זה, נעשה על ידי מאמץ רב לסיים עניינו של תיק זה בלא צורך בשמיעת הראיות בו. לצערי, כשלו נסיונותי אלה, ולא היה מנוס אלא מלשמוע את הראיות בתיק.
ב. המחלוקת
5. על אף שבחרו הצדדים להרחיב עדותיהם וטיעוניהם לשאלת מצב שיניה של התובעת ומוסר תשלומיה במרפאה, לא היה בכך צורך של ממש, שכן הדיון הנדרש בתיק זה מצומצם יחסית וממוקד בשאלה עובדתית והיא: האם נאמרו הדברים המיוחסים לנתבע אם לאו, וככל שהתשובה תסתבר כחיובית - מה משמעותם המשפטית.
6. למען השלמת התמונה יובהר, כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר טיב הטיפול הרפואי שניתן לתובעת, שהיתה לקוחה ותיקה במרפאה, ולגבי העובדה כי בסופו של יום הסתבר כי שיניה לא נפגמו. כן אין מחלוקת בדבר תשלום מלוא הנדרש מצידה למרפאה.
ג. הראיות
7. מטעם התובעת העידה היא עצמה בלבד. אמנם, מלכתחילה הוגש תצהיר עדה נוספת מטעמה - הגב' נורית חורי ואולם הנ"ל נמנעה מלבוא ולהיחקר על תצהירה, ועל כן, נותרה עדותה של התובעת בלבד, לה צורפו כנספח חשבוניות תשלום בגין טיפולים, שכאמור אינן שנויות במחלוקת ואינן נדרשות בתיק זה.
מטעם הנתבע העיד הוא עצמו וכן הובאו שלושה עדים נוספים: מנהל המרפאה ד"ר רביצקי, ועובדות המרפאה הגב' פאני פרץ והגב' כוכי קקון.
ד. תמצית עדויות הצדדים
עדות התובעת:
8. התובעת תיארה את הפתעתה עת הבחינה בכתמים על שיניה בצאתה מהטיפול במרפאה. היא שאלה את הנתבע לפשרם והוא, בלא שטרח לבדוק צעק עליה לפי כל לקוחות המרפאה ויתר הנוכחים, כי מבקשת היא להתחמק מתשלום והיותה שקרנית (ס' 3-7 לתצהירה מיום 4.12.05). על כן ניגשה לאסיסטנית והיא יעצה לה לפנות לקבלת חוות דעת במרפאה אחרת. כך אכן עשתה והסתבר כי הסימנים טבעיים ועתידים לחלוף (ס' 8 לתצהירה). בפגישה נוספת שניהלה עם מנהל המרפאה לאחר כשלש שעות, המשיך הנ"ל להאשימה בהאשמות דומות וסירב להתנצל (ס' 9-10 לתצהירה). כתוצאה מכל האמור ועל רקע היותה מוכרת בין הבריות בעיר נתיבות, נגרמה לה השפלה קשה, עגמת נפש רבה והוכפש שמה הטוב, (ס' 12-15 לתצהירה).
בעדותה חזרה התובעת על עיקרי הדברים והוסיפה, כי דו השיח שבין הנתבע לבינה היה חריף ולא היה ספק שהכוונה אליה, תוך שכל הנוכחים הסבו את תשומת ליבם למקרה (עמ' 6 ש' 11-14)..
עדות הנתבע:
9. הנתבע החל לטפל בתובעת לאחר שד"ר טל, רופא אחר במרפאה שטיפל בה קודם, סירב להמשיך בטיפול נוכח אי הופעות רבות לטיפולים מצידה והפסקות רבות שנגרמו בשל כך (ס' 3 לתצהירו מיום 1.1.07). הטיפול הרלוונטי היה בשיניה האחוריות, ללא קשר לשיניה הקדמיות שלגביהן נטען כי הופיעו כתמים (ס' 4 ו - 6 לתצהירו). בבדיקה שערך לא מצא כל ממצא חריג וכך הסביר בנימוס ובפרטיות מלאה אף לתובעת, אשר סירבה לקבל את ההסבר ופתחה בצעקות היסטריות, רדפה אחריו בצאתו מהחדר, התנהגה בבוטות ובגסות והיא זו שאמרה - "מה אתה אומר שאני שקרנית?" דברים להם השיב בשלילה (ס' 7-10 לתצהירו ועמ' 13 ש' 8-11 ועמ' 14 ש' 3 ואילך). הנתבע מכחיש כי התבטא אי פעם כנגד התובעת במילים שנטענו כנגדו או העליבה בצורה כלשהיא (ס' 11 לתצהיר ועמ' 14 לפרוטוקול ש' 12-13). בפגישה אחה"צ, משסירב מנהל המרפאה לקבל טענותיה, התפרצה שוב התובעת דווקא בצעקות וכינתה את הרופאים שקרנים (ס' 17 לתצהיר ועמ' 14 לפרוטוקול ש' 11). בסופו של דבר איימה התובעת, כי במידה ותדרש לשלם - תתבע את המרפאה (ס' 18 לתצהיר). יצויין כי הטיפול שקיבלה היה חריג בהיקף מחירו הגבוה ביחס למחיר הרגיל אותו שילמה התובעת בדרך כלל, בהסכמתה מראש ובשל העובדה כי אינו מכוסה על ידי הביטוח שברשותה (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 3-16 וס' 4 לתצהיר הגב' פאני פרץ).
עדות מנהל במרפאה - ד"ר רביצקי
10. עד זה היה נוכח בשעות אחה"צ, עת הגיעה התובעת לפגישה עימו. הוא לא היה נוכח באירוע נשוא עילת התביעה (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 20-21), ועל כן עדותו אינה תורמת תרומה של ממש לדיוננו, זולת העובדה כי מעיד אף הוא שהתובעת היא זו שהטיחה האשמות חמורות תוך שיצאה ממשרדו כועסת והטיחה בצוות המרפאה כי כולם שקרנים (ס' 9 ו - 11 לתצהירו מיום 1.1.07). יתרת עדותו של עד זה מהווה ברובה עדות שמיעה, באשר לתוכן הדברים.
עדות פקידת המרפאה - הגב' כוכי קקון
11. עדה זו היתה נוכחת בארוע הנטען לרבות בזה שהתרחש אחה"צ, ועדותה תומכת ותואמת לעדותו של הנתבע. לדבריה, הסביר הנתבע בנימוס ובפרטיות מלאה, כי אין ממצא חריג בשיניה וכי אין קשר בין שיניה הקדמיות לאלה האחוריות שטופלו על ידו (ס' 5 ו - 7 לתצהירה מיום 1.1.07). התובעת התפרצה כלפי הנתבע ואמרה: "מה אתה אומר שאני שקרנית?" והנתבע ענה כי לא אמר זאת (ס' 8 לתצהירה, עמ' 7 לפרוטוקול ש' 1-2 ועמ' 8 ש' 4-5). כך גם אירע אחר הצהרים, לאחר שהשיבה בשלילה לשאלת מנהל המרפאה, האם כינה הנתבע את התובעת שקרנית". גם אז כינתה התובעת את העובדים כשקרנים, העליבה אותם והטיחה האשמות סרק (ס' 13-15 לתצהירה ועמ' 8 ש' 15-17).
עדות הסייעת - הגב' פאני פרץ
12. עדה זו היתה נוכחת עפ"י תצהירה בשני חלקי האירוע - בבוקר ואחה"צ, בהיותה סייעת לרופא המטפל. דא עקא, בחקירתה הנגדית ציינה כי לא היתה נוכחת במשרד באירוע הראשון (הרלוונטי לענייננו), ולא שמעה אם מישהוא אמר לאחר "שקרנית" (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 26-29). כל שיכולה היתה לתאר בענייננו, היה בנושא הרפואי שאינו שנוי במחלוקת, וכן את העובדה שהנתבע אכן הסביר בטון רגוע לתובעת שאין כל ממצא חריג בשיניה (עמ' 10 ש' 4-5). בנסיבות אלה לא תורת עדותה של עדה זו תרומה משמעותית לדיוננו.
ה. דיון