פסק-דין בתיק א 1558/06

פלוני העומד בראש גורם מסוים מבקש לבצע, באמצעות הגורם שהוא עומד בראשו, פעולה שאינה לרוחם של אלמונים והם מבקשים להניאו ממעשיו בנקיטה  בפעולות מחאה שונות. מהם גבולותיו של חופש הביטוי (חופש המחאה) שאלמונים נהנים ממנו? מה היקף זכותו של פלוני למנוע פעולות מחאה החודרות לתחומו הפרטי ולסביבת המגורים שלו? מה היחס בין חופש המחאה לבין הזכות לפרטיות ולהנאה  בלתי מופרעת מן הקניין הפרטי? שאלות אלה הן צירה המרכזי של התובענה דנן.

התובענה

התובעת, המכללה האקדמאית תל אביב (להלן: " המכללה") היא מוסד  להשכלה גבוהה הפועל מכוח חוק המועצה להשכלה גבוהה. במכללה מתקיימים, בין היתר לימודים לתואר שני בפסיכולוגיה במגמות קלינית, רפואית, נוירו-פסיכולוגיה ופסיכולוגיה תעסוקתית. המכללה פועלת להקמת מעבדת מחקר בתחום הפסיכו-ביולוגיה (להלן: " המעבדה"). לשם כך תקבל המכללה אישורים לפי החוק ותפעיל את המעבדה תוך שמירה מוקפדת על כללי הדין.  התובע , פרופ' נחמיה פרידלנד הוא נשיא המכללה; התובע , פרופ' יאיר אורגלר, הוא חבר הוועד  המנהל של המכללה וממלא בה תפקידים שונים; התובע , זוהר זיספאל, הוא יו"ר הוועד המנהל  של המכללה (שלושת ממלאי התפקידים יחדיו - ולפי ההקשר, עם או בלי המכללה - ייקראו להלן: " התובעים" וכל אחד מהם לחוד ייקרא בשמו).

ארבעת הנתבעים הם חברי קבוצת "סוגרות", קבוצה בלתי מאוגדת המפעילה אתר אינטרנט [כתובת האתר רשומה או הייתה רשומה על שמו של הנתבע יוסף מקיטון (להלן: " מקיטון")] ולה תכליות שונות וביניהן הגנה על בעלי חיים (להלן: " סוגרות" או " הקבוצה"). בין היתר הועידה  הקבוצה לעצמה מטרה למנוע את הקמת המעבדה ולקיים לשם כך פעולות מחאה שונות. הצבת סגירת המעבדה כיעד נשענת על הטענה שבמעבדה ייערכו ניסויים בבעלי חיים שונים.

בחודשים שקדמו להגשת התובענה קיימו חברים בקבוצת "סוגרות" שרשרת פעולות מחאה שחלקן התנהלו מול  שערי המכללה ומול משרדיה (בתוך זה גם פעולות של חדירה אל משרדי המכללה, שטח המכללה ואל מקום התכנסות לטקס חלוקת תארים לבוגרים) וחלקן מול בתיהם הפרטיים של התובעים.

פעולות המחאה מול שערי המכללה ומשרדיה, לרבות אלה שנעשו, לפי הטענה תוך חדירה אל תחומי המכללה, אינן באות בגדרן של  פלוגתות העובדה והמשפט דנן.  התובענה סובבת את  פעולות המחאה שקוימו לנגד בתיהם הפרטיים של התובעים. התובעים טוענים שהיו אלה פעולות שבוצעו בידי קבוצות של פעילים שלעתים מנו יותר מ-10 ואף יותר מ-20 נאספים שערכו " התאספויות פרועות, קולניות ואלימות" שתכליתן " להטריד ולמרר את חי התובעים, בני משפחותיהם ושכניהם... להפעיל עליהם לחץ פסול ובלתי סביר" ושבמהלך ההתאספויות הפרועות הללו הושמעו כלפי התובעים " דברי השמצה קשים ובוטים" המהווים " הסתה לשמה" . במסגרת פעילות זו או כתוצאה ממנה ריסס מאן דהוא את רכבו של פרופ' פרידלנד, במקום חנייתו ליד ביתו הפרטי, בכתובית (גרפיטי) של " רוצח". עוד הם טוענים כי הנתבעים עומדים בראש הנאספים ושהם נעזרים באתר האינטרנט של סוגרות כדי לעודד את הפעילים להשתתף בפעולות המחאה מן הסוג המתואר וכדי להוציא שם רע על התובעים.

התובעים טוענים שלנתבעים אין זכות לקיים פעילות מחאה קולנית ומטרידה מול בתיהם הפרטיים של התובעים; שהפעילות שקוימה הייתה בחלקה הגדול בלתי חוקית ומעוולת (עבירות: הסתה לאלימות לפי סעיף 144ד2 לחוק העונשין, התקהלות אסורה לפי סעיף 151 לחוק העונשין, התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין, פגיעה בפרטיות לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות; עולות: פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, הטרדה לפי סעיף 44 לפקודת הנזיקין, לשון הרע לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע,  שקר במפגיע לפי סעיף 58 לפקודת הנזיקין, רשלנות לפי סעיף 35-36 לפקודת הנזיקין, הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין) ושלפיכך הם זכאים לסעד מניעתי קבוע כנגד ההימצאות הנתבעים ברדיוס קרבה מסוים אל בתי התובעים, כנגד הטרדת התובעים באמצעות התקהלויות והתאספויות ליד בתיהם וכנגד פרסום באתר "סוגרות" של ביטויים פוגעים חמורים מסוימים ופרסום קריאות לקיום אסיפות מחאה מטרידות ליד בתי התובעים.

ההגנה

הנתבעים  הם פעילים למען זכויות בעלי חיים. הם מבקשים לקיים מחאה ציבורית נגד ניסויים בבעלי חיים. סברתם היא שבמעבדה ייערכו ניסויים בבעלי חיים והם מבקשים, לכן, למנוע את הקמתה. על כן קיימו פעילות מחאה ציבורית שכוונה נגד המכללה ונגד התובעים הנתפסים בעיניהם כאחראים להקמת המעבדה ובעלי הכוח למנוע את הקמתה. הם אינם מכחישים את קיומן של משמרות המחאה מול בתי התובעים (לדבריהם קוימו 18 משמרות מחאה משך תקופה של חצי שנה קודם להגשת התובענה) אך כופרים בכך שמספר המשתתפים בכל משמרת עלה על 10 אנשים (להוציא פעם אחת של השתתפות יותר מ-20 אנשים), חולקים על הטענה של השמעת רעש חריג ועל שימוש בביטויי הסתה, השמצה וקריאה לאלימות באותן משמרות מחאה שהתנהלו נוכח בתי התובעים. הם מכחישים כי הייתה להם יד ורגל בריסוס רכבו של פרופ' פרידלנד .

הנתבעים טוענים כי פעולותיהם לא היוו הפרת דין פלילית ואף לא עוולה אזרחית ממין העוולות המתוארות בכתב התובענה. מכל מקום משמרות המחאה הן בגדר מימוש זכות יסוד לחופש הביטוי. מימוש הזכות לחופש הביטוי וההפגנה הוא לגיטימי וכשר גם כשהוא נעשה מול ביתו של הפרט ובלבד שנשמרים איזונים ראויים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון. פעילות הנתבעים הייתה חוקית וכשרה מפני שנשמרו האיזונים הראויים. בהעדר עוולה אין בסיס להוצאת צו מניעה.

טענה נוספת של הנתבעים היא שלא ניתן להגביל את חופש הביטוי, לצורותיו השונות, באמצעות צווי מניעה. ההלכה היא שבכגון דא עדיפים פיצוי וענישה  בדיעבד על פני מניעה והשתקה  מראש. אמנם ייתכנו נסיבות היוצאות מגדרו של הכלל  אולם אין אלה נסיבת כבענייננו. מכל מקום התביעה סבה על סעדי מניעה גורפים ועמומים שלעתים משמיעים אבסורד מוחלט. סעד כזה אין להעניק.

הסוגיות הטעונות בירור

המחלוקת במשפט זה מקיפה שאלות של עובדה ומשפט.  שאלת העובדה המרכזית נוגעת לאופיין ולתוכנן של משמרות המחאה (בהיבטים של : תדירות, הימשכות, מספר משתתפים, קולניות, הטרדה, קריאות נאצה, עימות עם המשטרה, פגיעה ונזק) ושאלת העובדה המשנית נוגעת לאופיים של הפרסומים באתר סוגרות.

את שאלות המשפט  ניתן לתחום לשלוש מסגרות עיקריות: א) משמעות הנסיבות במונחי עבירות ועוולות; ב) חוקיותן של משמרות המחאה; ג) סוגיית הסעד.

בירור עובדתי

ביום 15.6.06 הודיעו באי כוח הצדדים לבית המשפט את הסכמתם לכך שיינתן פסק דין בתובענה "על פי החומר המונח לפני בית המשפט, ללא חקירות... התשובה לבקשה לסעדים זמניים תחשב ככתב הגנה והחומר שהוגש בבקשה לסעדים זמניים ייחשב כולו כחלק מהתיק העיקרי" [פ/3].

הראיות

הבקשה לסעד זמני כוללת שלושה סוגי ראיות; תצהיר של פרופ' פרדלנדר; תיעוד וידאו של שתי משמרות מחאה וצילומים של הרכב המרוסס ושל גל אבנים ובו דברי נאצה; תדפיסי  דברים שהתפרסמו באתר סוגרות. התשובה לבקשה נתמכת בתצהיר של הנתבע מקיטון ומצורפים לה גם שלושה תדפיסי מפת איזור המגורים של התובעים שעליהם משורטט מעגל המקיף את איזור המגורים ברדיוס של 500 מ' ממנו.

מבחינה עובדתית עולים מתצהירו של פרופ' פרידלנד הפרטים הבאים: