אוחדו שתי תביעות בסדר דין מהיר. מכוניתו של אלי ארביב נפגעה בתאונה עצמית, כנטען בת.א. 179267/02, עקב נפילה ל"בור" בכביש חוצה שומרון. מכוניתו של חן ברמי התנגשה בה מאחור כשעמדה שם, כנטען בת.א. 155076/02 "ללא אורות, ללא נהג וללא אמצעי אזהרה."
עזרא דושי העיד, שבא אחה"צ, לפני כניסת השבת לאתר התאונה כדי לגרור את מכוניתו של אלי ארביב. הוא מצא אותה, לאחר שכבר נפגעה שוב, הפעם מאחור. שתי המכוניות נחו במפלס הנמוך ב - 25-30 ס"מ ממפלס הכביש, בערך כגובה מדרגה, כשהכביש "נגמר בצורה חתוכה וחדה". בהמשך, לאורך עשרות מטרים היה הכביש מקורצף. לא היו במקום תמרורי אזהרה, אורות מהבהבים משולשי אזהרה, או "ניו ג'רסי". בצד ימין היה במקום "ניו ג'רסי" מרוסק.
חן ברמי העיד שנסע במהירות 60-70 קמ"ש. הוא לא ראה סימני אזהרה כלשהם, כשלפתע הבין שלפניו מדרגה בעומק של כ - 25 ס"מ, רוחב 3 - 4 מ' ואורך 7 - 8 מ' - שאחריה חזר הכביש להיות תקין. הוא איבד שליטה על מכוניתו והתנגש ברכבו של אלי ארביב שהיה מרוחק 15 מ' לערך ממקום הנפילה ובתוך הבור. כיצד מתיישבת הערכה זו עם הטענה שאחרי 7 - 8 מ' חזר הכביש להיות תקין, לא הסביר העד. עוד אמר עד זה "אני זוכר ג'רסי זרוק לצדדים יחד עם תמרורים וכל מה שסוגר את הקטע היו תמרורים מרוחים על הרצפה בצידי הכביש."
אלי ארביב העיד פעמיים והתקשה לתאר, את המפגע שבו נתקלה מכוניתו. הוא נסע במהירות של 80 קמ"ש. יותר מ-100 מ' לפני הבור היה הכביש מגורד. לרוחב הכביש היתה תעלה, רוחבה 70 ס"מ עומקה כ-50 ס"מ. המכונית נפלה לתעלה, המשיכה ונעצרה אחרי 8 מ', תוך שקפצה מעל הבור ועצרה בשטח המפולס שאחריו. בתוך הבור היה מחסום "ניו-ג'רסי". אחרי התאונה הוא הציב משולש אזהרה בחלון האחורי של מכוניתו ומיהר להסתלק מהמקום עם בני משפחתו - בטרם תכנס השבת. רק במוצ"ש דיווח לו הגורר, כי מישהו התנגש במכוניתו בטרם נגררה.
סמדר ארביב תיארה את המפגע כ"הכנה לצנרת" לרוחב הכביש. היא שיערה שהיו מכוניות שעקפו את מכוניתם הפגועה והמשיכו בנסיעה, לא ידעה להסביר כיצד הן לא נפלו לתוך הבור וכן ציינה ש"היו מפוזרים ניו ג'רסים מלא מסביב. אני מתארת לעצמי שגם מימין וגם משמאל".
חיים עקירוב העיד מטעם מע"צ, שבמועד הרלוונטי היה הקבלן כפרי אחראי לביצוע עבודות שונות בכביש. הוא לא ידע אילו עבודות בדיוק בוצעו באותו יום אך מיומני העבודה הוא מסיק, שעבודות אלה לא כללו גירוד של הכביש, חציבה בו, או יצירת בורות כלשהם. ההכנה להנחת הצנרת הושלמה משכבר. הוא העיד,שבכביש היקפי תנועה ניכרים והוא לא מצא עדות לתאונות נוספות שאירעו באותו מקום באותו סוף שבוע.
מצהיר מטעם הקבלן כפרי העיד שלא ידועות לו תאונות כלשהן באתר - אך לא צורף לתצהירו פירוט כלשהו של העבודות שבוצעו באותה עת במקום, או של סידורי התנועה שנעשו שם.
בשלב דיוני מוקדם הגיש עו"ד יוליש הודעה על חיפוש מידע בתיקי המשטרה אודות תאונה עם נפגעים באותו אתר, אך לבסוף לא הובאה כל ראיה על רישומי משטרת ישראל. משמע, הצדדים חיפשו ולא מצאו תיעוד לתאונות נוספות באותו מקום - אף שמכשול כזה שתיארו העדים, אמור היה "להפיל" (בכל המובנים) עוד קורבנות, בכביש שבו נוסעות אלפי מכוניות מדי יום.
מהות המפגע נותרה לא ברורה גם לאחר שמיעת חמש עדויות אודותיו. האם זו "תעלה חצובה" שעומקה 25-30 ס"מ ורוחבה עשרות ס"מ, או "נפילה" של מפלס הכביש ל - 7-8 מ', שאחריה חוזר הכביש לתיקנו, או שהמפלס הנמוך יותר נמשך עשרות מטרים? האם קדם למכשול שטח "מגורד" שאורכו כ-100 מ', או לא? לכל אחת מהטענות יש סימוכין מקצת העדויות, היתכן שכולם מעידים על אותו מכשול? לכל אחד מהנהגים המעורבים בתאונה ענין ברור להעצים את המכשול ולהשתחרר מאחריות לתאונה. לגורר, מר דושי היכרות קודמת עם מר ארביב (עמ' 19 לפרוטוקול) ויתכן שיש לו ענין לסייע לו. אף שמר דושי דיווח לטענתו לגורמים שונים על המכשול, לא הובאה כל ראיה על רישום הודעותיו ואף לא על תיקון המכשול לאחר מכן.
הניסיון להטיל אחריות על מבצע העבודות בכביש מבוסס על הטענה שהמפגע היה בלתי מסומן- כך טוענים כל העדים שהיו באתר. אלא, שכולם מעידים גם על פריטי אזהרה שונים בקרבת המקום: מר ארביב סיפר על מחסום פלסטי ניו-ג'רסי שבו פגע בתוך הבור ומר דושי סיפר על מחסום ניו ג'רסי שראה בצד הדרך מרוסק. מר ברמי סביב אתר התאונה מחסומי ניו ג'רסי "כל מה שסוגר קטע" ותמרורים "מרוחים על הרצפה" וגב' ארביב העידה על "מלא ניו-ג'רסים" סביר אתר התאונה. גם כך, העדויות שונות באופן קיצוני זו מזו.
לאור הסתירות הרבות בעדויות אני מתקשה לתת אמון במי מהן - הן באשר לטיב המכשול והן לענין סימני האזהרה שהיו (או לא היו) במקום התאונה. אם אכן היה במקום מכשול שיצר סיכון כה חמור שלא סומן כראוי - איני מאמין שרק שני נהגים, היו נכשלים בו במהלך אותו סופשבוע, אף שבמקום נסעו אלפי מכוניות. הדבר אפשרי רק אם המכשול סתמי לחלוטין - ורק נסיבות נהיגה יוצאות דופן גרמו למישהו להכשל בו. דומה שבעדות מר ברמי יש מענה אפשרי לתמיהות הללו: "הטויוטה עמדה ממש בין הנתיב לשוליים". היתכן, שהתאונות כלל לא התרחשו על הכביש, אלא על השוליים? אם כך, ניתן להבין העדר ראיה על תאונות נוספות באותו מקום. הדבר גם מסביר, כיצד יכלו לחלוף על פני מכוניתו של ארביב מכוניות נוספות שלא נפגעו לאחר התאונה הראשונה - ורמז לכך יש הן בעדותו והן בעדות אשתו.
משלא שוכנעתי שהיה פגם בכביש, נושא מר ארביב באחריות לנזקי מכוניתו בתאונה העצמית. מכיוון שהזניח את מכוניתו על הכביש ללא סימני אזהרה ממשיים - הנחת משולש אזהרה בחלון האחורי לא מספיקה - הוא נושא באשם חלקי בשל ההתנגשות מר ברמי עם מכוניתו. האשם העיקרי בתאונה זו, נופל בכל זאת על מר ברמי: עובדה, שבמשך כשעתיים עמדה מכוניתו של ארביב היכן שעמדה, מכוניות עברו ולא פגעו בה, עד שהגיע למקום מר ברמי. מר ברמי העיד שראה את הטויוטה ממרחק של 25 מ', שנסע במהירות 60-70 קמ"ש עם אורות דולקים וכי לא היתה מניעה שיעבור לנתיב שלידה כדי למנוע תאונה. בנתוני המהירות והמרחק, יכול היה מר ברמי לסטות שמאלה ולמנוע תאונה. יתירה מזו, סביר שמר ברמי יכול היה להבחין בסכנה עוד קודם. בניגוד לעדותו, שהתאונה היתה בשעת חשיכה, ברור שהשבת עדיין לא נכנסה בעת התאונה (הגורר הגיע אחרי התאונה ולפני כניסת השבת, משמע, לפני חשיכה).
מכוניתו של ברמי סבלה נזק כפול מהנזק שסבלה מכוניתו של ארביב עקב ההתנגשות - דומה שחלוקת אשם הולמת מביאה לכך שכל צד ישא בנזקים שנגרמו למכוניתו באותו אירוע.
לאור כל האמור אני דוחה את התביעות ואת הודעות צד ג'. בהתחשב בכך, שכל הצדדים יכולים היו להביא ראיות טובות וברורות יותר ולא עשו כן, ישא כל צד בהוצאותיו.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן בהעדר הצדדים היום 2 באוקטובר 2005 כ" באלול התשס"ה.
ירון בשן, שופט