1. הנתבעת חתמה כערבה להלוואה בסך 31,000 ש"ח, אשר נטלה לוין לילי (להלן: "לילי") אצל התובע (להלן: "הבנק"), בסניף "זייד" (להלן: "ההלוואה הראשונה").
לאחר שההלוואה הראשונה לא שולמה במלואה, תבע הבנק את לילי - החייבת העיקרית ולאחר שמוצו הליכי הוצל"פ נגדה הוגשה תביעה זו כנגד הנתבעת (להלן: "ציונה"), אשר ערבה לפרעון ההלוואה.
טענותיה של ציונה כנגד תביעה זו כרוכות, כפי שיובהר להלן, בהלוואה אחרת אשר נלקחה מהבנק (להלן: "ההלוואה השניה"), ואשר על מנת לקבלה חתמה ציונה כערבה להלוואה הראשונה, בגינה היא נתבעת בתביעה דנן.
2. אין חולק שהערבות ניתנה במסגרת קשרי משפחה שבין ציונה ולילי; בתה של ציונה (להלן: "הדס") היתה נשואה לבנה של לילי (להלן: "רועי"), והשניים פתחו בית קפה בשם טריו. רועי והדס נקלעו לקשיים כלכליים והיו חייבים בגין הלוואות שנטלו בשוק האפור, סך של כ- 500,000 ש"ח. הוריהם פעלו על מנת לעזור להם להחזיר את ההלוואות, ולצורך כך ביקשו מהתובע הלוואה בסך של 500,000 ש"ח, היא - ההלוואה השניה. פקדון כספי אשר היה לציונה בבנק, הועמד כבטחון לצורך מתן הלוואה זו ובנוסף הוחתמה לילי כערבה להלוואה.
יובהר כי תביעה זו הינה רק בגין ההלוואה הראשונה וכי ההלוואה השניה נפרעה מכספי הפקדון של ציונה בבנק, אשר שימשו כבטוחה להלוואה השנייה. עוד ייאמר כי גם בענין זה לציונה טענות קשות כנגד הבנק.
בין היתר טוענת ציונה כי היא סברה שמשפחתו של רועי (להלן: "משפחת לוין"), ולילי בכלל זה, הינה משפחה אמידה וכי היא תשלם מחצית מסכום ההלוואה השנייה.
3. ציונה טוענת שמר יוסי גלעד, אשר היה אותה עת מנהל סניף זייד (להלן: "גלעד") לא גילה לה כי מצבה הכלכלי של לילי הינו קשה ולא גילה שההלוואה הראשונה לא נפרעה כסדרה, כי הבנק תבע את לילי וכי במסגרת תביעה זו נעשה עמה הסדר תשלומים.
לטענת ציונה, גלעד גילה, ביום 10.7.01 - הוא היום בו חתמה ציונה כערבה להלוואה השניה, או בסמוך לכך, כי משפחת לוין שקועה בחובות ולפיכך גמלה בלבו החלטה להחתים את ציונה על כתב קיזוז מיוחד להלוואה השנייה וכערבה להלוואה הראשונה, אשר היתה הלוואה ללא בטחונות.
מהעדויות שבפני עולה כי היחסים בין שתי המשפחות - משפחת הכלה (משפחתה של ציונה) ומשפחת החתן (משפחתה של לילי) היו גרועים מראשית הקשר בין בני הזוג. לאור זאת לא ניתן לקבל את טענת הבנק כי ציונה ידעה שמצבה הכלכלי של משפחת לוין הינו קשה. גם אם העובדה שלילי לא כיסתה בעצמה את ההלוואה הראשונה היתה צריכה להדליק אור אדום אצל ציונה (וספק בעיני אם כך הדבר), אין בכך כדי לפטור את הבנק מחובת הגילוי המוטלת עליו. הבנק לא רשאי להניח שאינפורמציה רלבנטית, אשר הבנק חייב לגלות, נמצאת בידיעת הלקוח ממקור אחר. עליו למלא, בכל מקרה, אחר חובת הגילוי המוטלת עליו, מה גם שבמקרה דנן לא הוכח (ואף לא נטען) שהאינפורמציה הנ"ל היתה ידועה לציונה.
4. כאמור, לציונה טענות רבות כנגד הבנק גם בנוגע להחתמתה, ולהחתמת ערבים אחרים, על מסמכים הנוגעים להלוואה השנייה, טענות אשר אין זה המקום לדון בהן, שכן התביעה אינה מתייחסת להלוואה השנייה.
השאלה אשר עלי לדון בה היא מה המשמעות של אי גילוי הבנק לציונה את ההסטוריה של ההלוואה הראשונה.
כאמור - אין חולק כי לילי לא עמדה בתשלום התשלומים של ההלוואה הראשונה וכי נעשה עמה הסדר תשלומים וניתנו על ידה שיקים דחויים לפרעון ההלוואה, כל זאת - עובר להחתמת ציונה כערבה להלוואה זו.
כן אין חולק שהבנק לא גילה עובדה זו לציונה עובר להחתמתה כערבה להלוואה, אלא רק אמר לה כי קיימת הערה על חשבונה של לילי בסניף זייד לפיה החשבון "טעון בדיקה", ולכן לא ניתן להחתים את לילי כערבה להלוואה השנייה.
כן אין חולק כי בשל כך נעשה הסדר לפיו ציונה שילמה את ההלוואה הראשונה אשר נלקחה ע"י לילי בסניף בן-גוריון, במקביל העמיד הבנק ללילי הלוואה חדשה על אותו סכום בסניף זייד, כספי ההלוואה השניה הועברו לציונה על מנת להחזיר לה את הכסף אשר שילמה לכיסוי ההלוואה בסניף בן-גוריון, וציונה הוחתמה כערבה להלוואה חדשה, אשר ניתנה ללילי בסניף זייד במקום ההלוואה הראשונה.
5. לאור כך שההלוואה בסניף זייד הינה, למעשה, הלוואה במקום ההלוואה הראשונה אשר נלקחה בסניף קרית-טבעון (הלוואה אותה כיסתה ציונה), היה על הבנק לגלות לציונה כי לילי לא עמדה בפרעון תשלומי ההלוואה הראשונה, כי הוגשה כנגדה תביעה וכי נעשה עמה הסדר תשלומים.
גלעד מאשר שהוא לא אמר לציונה שנעשה הסדר תשלומים לגבי ההלוואה הראשונה וטוען כי הוא
לא ידע פרטים אלה, שכן הוא לא ביקש אינפורמציה אלא רק ביקש "לבדוק מה מקור ההערה".
גלעד הוסיף כי מאחר שציונה הציעה לפרוע את החוב בסניף קרית טבעון, לא היתה מניעה לעשות כן ולתת לאחר מכן הלוואה ללילי בחשבון בסניף זייד, שכן פרעון חוב ההלוואה בסניף קרית טבעון מחק את ההערה.
לא ניתן לקבל תשובה זו, או התנהלות כזו של מנהל בנק.
הרישומים הפנימיים של הבנק ומשמעותם הם עניינו של הבנק, אולם אין ספק כי גלעד ידע שהרישום "טעון בדיקה" מעיד על בעייה כלשהי בהלוואה הראשונה. כמנהל בנק היה עליו לברר ממה נובע רישום זה ולמסור את
מלוא האינפורמציה לציונה, ולא להציג זאת כבעייה טכנית בלבד.