בחודש מרץ 1995, נכרת בין הצדדים הסכם, לפיו רכשו התובעים מהנתבעים דירה תמורה הסך השווה ל- 225,000 $ (
להלן - "ההסכם").
מטעמים כאלה ואחרים, לא עמדו התובעים במועדי התשלום על פי ההסכם כבר בסמוך לאחר חתימתו.
התובעים טענו כי האיחור בתשלומים, היה על דעת הנתבעים ואילו הנתבעים טענו כי איחור זה, היווה הפרת חוזה ובהתאם לכך בוטל ההסכם.
הנתבעים עתרו לביהמ"ש המחוזי, בבקשה למתן פסה"ד ההצהרתי כי ההסכם בטל וכי הם זכאים לפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם, בסך השווה ל-20,000 $.
ניתן פס"ד על ידי כב' השופט קלינג שקבע כי ההסכם אכן בטל וכי התובעים זכאים לסך של 20,000 $, אלא שפס"ד זה שניתן במעמד צד אחד, בוטל ובסופו של יום, הגיע התיק לכב' השופטת גרסטל, שנתנה תוקף של פס"ד ביום 28/05/03, להסכמה הצדדים,
לפיו ההסכם יבוטל וכל צד ישמור על טענה מטענותיו וכל זכות מזכויותיו ויהיה רשאי לתבוע כל סכום כספי שימצא לנכון (ה"פ 001573/95 - ביהמ"ש המחוזי בת"א).
כאמור, עד למועד בו ההסכם בוטל שילמו התובעים לנתבעים סך השווה ל-10,000 $ ובעקבות הביטול, הם תובעים השבתו של סכום זה בתובענה שבפני.
הנתבעים מנגד טענו, כי יש לדחות את התביעה על הסף, מאחר וקיים מעשה בית דין לפיו נפסק כי ההסכם בוטל כדין, ולפיכך הגישו הם מטעמם תובענה שכנגד, לקבלת סך נוסף השווה ל-10,000 $, המהווים השלמה של הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה בסך של 20,000 $.
עיינתי בתצהירי הצדדים ובטיעוניהם ומהם עולה כי אכן התובעים לא עמדו בתנאי ההסכם ולא שילמו את התשלומים החלים עליהם בהתאם לסעיף 5.1 להסכם במועדם ולפיכך בהתאם לסעיף 9.3 להסכם הם נחשבים לכאורה, כמי שהפרו את ההסכם הפרה יסודית.
קיים ספק אם התובעים קיבלו את מכתבי ההתראה שנשלחו אליהם על ידי הנתבעים - (מכתב מיום 27/03/05 ומכתב מיום 12/04/05) אך אין ספק, כי תשלום הסך של 5,000 $ ביום 2.4.95 נעשה באיחור ולא תאם את המועדים שנקבעו בסעיף 5.1 להסכם.
התובעים סבורים כי דווקא הנתבעים הם אלו שהפרו את ההסכם, שכן האיחור בביצוע התשלומים נעשה לטענתם בהסכמת הנתבעים, בין היתר, בגלל חוסר יכולתם לעמוד בהתחייבויותם לפנות את הדירה במועד.
הצדדים כאמור, הגיעו בינהם להסכמה בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת גרסטל, ושנתנה תוקף של פס"ד להסכמה זו, אך הם חלוקים בינהם, גם בשאלה מה המשמעות המשפטית הנובעת מהסכמה זו ובלאו הכי הם חלוקים בינהם בשאלה, האם הסכמה זו היתה הסכמה לביטול ההסכם כאשר כל צד שומר על זכויותיו להגשת כל תובענה כספית, או שמא ביטול ההסכם בהסכמה נעשה עקב הפרת ההסכם ומטבע הדברים הם חלוקים גם בשאלה מי מבינהם הפר את ההסכם.
הצדדים הסמיכו אותי לפסוק בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט בתובענה שגזלה מהם זמן ומאמצים רבים, שלא לומר גזלה מהם ממון רב הכרוך בניהול הליך משפטי ארוך ומייגע כזה שתחילתו בשנת 95' בביהמ"ש המחוזי והמשכו בתובענה שהוגשה על ידי התובעים בשנת 99' בבימ"ש זה ובכלל זה הליכי הביניים והליכי הערעור שהתקיימו בתובענות אלו.
קרוב ל-11 שנים חלפו מאז נכרת ההסכם וטוב עשו הצדדים כשהחליטו לסיימו היום בדרך של פשרה על ידי הסמכתי לפסוק בפשרה בהתאם לסעיף 79' א'.
פסק דין בפשרה מבוסס על כללי הצדק הטבעי (הנשקלים במאזני משפט). הפשרה מביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו עקרונות של חרות, צדק, יושר ושלום (
דנ"א 2401/93 נחמני נ' נחמני פד"י נ (4) 661 , פסקאות 28-32 לפסק דינה של השופטת שטרסברג כהן, ובפסקאות 4-5 של השופטת דורנר וכן ע"א 379/94 פלוני נ' פלונית ואח', פד"י נ(3) 133, 182), ויש פעמים שהפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג.
פסק דין בפשרה אינו מתייחס רק להיבט המהותי, כאשר הרעיון המרכזי העומד מאחורי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, הינו להחיש לסיים בהקדם האפשרי את הסכסוך מצד אחד ומצד שני להקל את העומס על בתי המשפט,
ובמקרה שבפני לסיים סוף כל סוף את מסע המחלוקות והייסורים של הצדדים בהתמודדות בינהם, בקשר להסכם שהיה ברור לשני הצדדים כי הוא בוטל כבר בשנת 95' ורק שאלת תוצאות הביטול נותרו סלע המחלוקת בינהם.
בית המשפט הדן שלא על דרך פשרה, פוסק על פי הדין המהותי המיושם על העניין שבפניו, אך בצד זאת, אין ביהמ"ש מנוע מלהביא בחשבון שיקוליו (במקרה שאין מניעה לכך לפי הדין), גם שיקולים אחרים שהינם שיקולים אנושיים ומוסריים המתאימים לנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים באותו תיק, כמו השיקול במקרה שבפני האם הפיצויים המוסכמים שנקבעו על ידי הצדדים נקבעו ביחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה כקבוע בסעיף
15 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970.
גם בפסק דין בדרך הפשרה, שוקל בית המשפט את שיקולי הדין והשיקולים האחרים, אך בעוד שבדיון רגיל, הבכורה בשיקול הדעת מבוסס על הדין, הרי שבדרך הפשרה, מוסמך ביהמ"ש לשנות את סדר העדיפויות ואם "ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול רק - או, בעיקר - שיקולים שבדין, ראה לטוב לפניו , ישקול רק - או, בעיקר - אותם שיקולים נוספים. בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה במידה היפה בעיניו" (הציטוט והעקרונות המפורטים לעיל, נקבעו בהלכה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון
בע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1) 337).
סוף דבר
לאחר ששקלתי השיקולים הנדרשים לצורך הכרעה בהתאם לסעיף 79 א', בנסיבות המיוחדות של תיק זה, אני מגיע למסקנה, כי לסילוק סופי מלא ומוחלט, של כל תביעות הצדדים האחד כלפי משנהו (ובכלל זה התביעה שכנגד), אני מחייב את הנתבעים- עופר ברעם ואהובה ברעם, ביחד ולחוד, להשיב ולשלם לתובעים- יצחק בללו ומזל בללו, ביחד ולחוד,
סכום כולל של 18,000 ש"ח.