אברהם שכטר, עורך דין (להלן -
התובע), הגיש ביום 06.02.06 כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד ברוכין מרים (להלן -
הנתבעת) על סך 94,116.8 ש"ח
. כתב התביעה מתייחס ליתרת חוב של הנתבעת בגין ייעוץ וטיפול משפטי שסיפק לה התובע ולא שילמה תמורתם.
התובע טוען, כי את הייעוץ והטיפול המשפטי לנתבעת החל בשנת 1999 וסוכם, כי עבור כל שעת עבודה ישולם לו סכום של 80 דולר ארה"ב, בתוספת מע"מ כשווים בשקלים במועד התשלום. בחודש יוני 2004, בחלוף 5 שנות התקשרות עם הנתבעת, סוכם, כי שכרו של התובע לשעת עבודה יהיה 100 דולר ארה"ב, בתוספת מע"מ כשווים בשקלים בעת התשלום. בידי התובע מסמך מיום 30.05.06 (נספח א' לכתב התביעה), בכתב ידה של הנתבעת, בו היא כותבת, בין היתר:
"בהמשך לסיכומנו משבוע שעבר בקשר ליתרת החובות שלי לשכר הטרחה שלך שהצטברו בשלשת השנים האחרונות אני שולחת את זה גם בכתב. חוב הטרחה מתחלק לשני סכומים...". הנתבעת מפרטת שם, כי עליה לשלם לתובע שני סכומים, האחד בסך 92,620 ש"ח והשני בסך 79,300 ש"ח אשר חולקו ל-15 תשלומים. הנתבעת גם עיגנה באותו מכתב את דרישתה מהתובע להמציא לה רישום של כל שעות העבודה עבורה ולהעבירם אליה בתחילת כל חודש יחד עם החשבון לתשלום. כמו כן, באותו מסמך דורשת הנתבעת מהתובע להשמיד את דפי פירוט שעות העבודה שביצע התובע עבורה עד לסיכום במכתב זה.
התובע מוסיף וטוען, כי מתוך 171,920 ש"ח כפי שחולקו לעיל, שילמה הנתבעת רק את החלק הראשון והוא סך 92,620 ש"ח ב- 15 תשלומים. מתוך החלק השני של החוב, כפי שחולק, בסך 79,300 ש"ח, שילמה הנתבעת רק 10,000 ש"ח ונותר לה חוב בסך 69,300 ש"ח. כמו כן, הצטבר חוב נוסף בסך 7,481.60 ש"ח, בגין עבודת התובע עבור הנתבעת בחודש דצמבר 2004 אשר לבקשת הנתבעת נדחה פירעונו ב- 12 חודשים ואמור היה להיפרע בדצמבר 2005. על חוב זה צירף התובע לכתב תביעתו נספח פירוט שעות וחשבון עסקה. בנוסף טוען התובע, כי לנתבעת חוב על סך 17,335.2 ש"ח שנצבר בגין 32 שעות עבודתו מחודש אוגוסט 2005 ועד נובמבר 2005 כפי החישוב המוסכם. לטענת התובע, בשל הכפשת שמו, התפטר מייצוג הנתבעת במכתב מיום 14.11.05.
הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן (בש"א 156512/06) הנתמכת בתצהיר, בו היא טוענת, כי נפלה קורבן לניצולו של התובע את מצבה הנפשי והגופני לרעה. כי בין השנים 1999- 2005 קיבלה מעט מאוד שירותים משפטיים מהתובע, כאשר רובם היו יחסי חברות אישיים ומעט מאוד ייעוץ משפטי. כי מעולם לא הסכימה על סכום של 80 או 100 דולר ארה"ב לשעת עבודה של התובע בשבילה וכי אם חתמה על הסכמה שכזו, היה זה תוך הכתבה, כפיה והפעלת לחץ על ידי התובע בניגוד לרצונה החופשי. כי על כל שעות בילוי וארוחות משותפות שלה עם התובע חייב אותה התובע וברובן, אין המדובר בשעות עבודה משפטית וכיוון שלא היו לה עניינים משפטיים רבים לטפל בהם בין השנים האמורות, השעות הרבות עליהם דיווח התובע אינן מציאותיות. כי קיבלה מעט דוחות על שעות העבודה ואלו המעט שדווחו לה, היו שעות שבילתה עם התובע בעניינים אישיים ולא משפטיים ואין לחייבה בתשלום עבורם. עוד היא טוענת, כי התובע החתים אותה על מיני מסמכים שאינה יודעת את תוכנם תוך ניצול יחסיה הגרועים עם ילדיה, לאחר פטירת בעלה ותוך שהוא גוזל את כספה ואת חסכונותיה ומשאיר אותה להידרדר למצב כלכלי קשה ביותר.
הנתבעת טוענת, כי בין השנים 2003 - 2001 שילמה לתובע כל שביקש ללא כל דחיה והחל משנת 2004 שילמה לו תשלומים קבועים של 11,000 ש"ח לחודש שאינה יודעת מה תמורתם. לטענתה, התובע הפעיל עליה לחץ עד שחתמה על מסמך שהכתיב לה על אף שלא ידעה את תוכנו והשלכותיו, פרט לכך שתצטרך לשלם לו שכ"ט נוסף בסך של 79,000 ש"ח, שנפרס ל-17 תשלומים, שכל אחד מהם בסך 6,133 ש"ח וכן 5,050 ש"ח במקביל ואין זה נכון, כי היה עליה לשלם לו סכום נוסף בחודש נובמבר 2005. כל חשבון עסקה או דרישה לתשלום מעבר לאמור הם מפוברקים, אין כל פירוט במה עסק התובע בשעות העבודה עליהם הוא דורש תמורה ואפילו אם עבד עבור הנתבעת, לא ייתכן ששכרו יוערך במאות אלפי שקלים. בשל תחושת העושק, הגזל והמרמה, טוענת הנתבעת, כי הודיעה לתובע במכתב מיום 20.11.04 על ניתוק קשריה עימו. הנתבעת מכחישה את כל טענות התובע בקשר להכפשת שמו ומתכחשת לכל חוב לתובע וטוענת כי שילמה לו כל דרישותיו ושכר טרחתו ואף יותר מהמגיע לו ללא כל סיבה והצדקה, על סכומים עודפים אלו והגישה תביעה נגד התובע, על סך 600,000 ש"ח לבית המשפט השלום בת"א (ת.א. 10507/06).
דיון
בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר נכון. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05
אליהו אוזן נ'
בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם):
"...במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 676-675, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו... עם זאת נדרש ממבקש הרשות להתגונן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו ..." (פיסקה 6).
ואולם, אם במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, מופרכת הגנתו לכאורה על ידי סתירות פנימיות בגרסתו או אם מתברר מפיו הוא, שהאמור בתצהיר אינו נכון, אזי תתבקש המסקנה, כי ההגנה היא "הגנת בדים" ובית המשפט לא ייעתר לבקשה.
המוטיב המרכזי בתצהירה של הנתבעת הוא, שהתובע נתן לה שירותים משפטיים מועטים, כך בסעיף 3:
"התובע הינו עו"ד ... ניהל איתי יחסים של חברות וניצול, ונתן לי מעט מאוד שרותים משפטיים".
בסעיף 4 לתצהירה:
"התובע לא נתן לי שרותים משפטיים במגוון רחב של נושאים אלא במספר קטן ומועט של נושאים...ומעט מאוד כעו"ד".
ובסעיף 8:
"אני אשה זקנה וחולה ואין לי עניינים משפטיים מרובים לטפל בהם".
טענה זו מופרכת מיניה וביה.
בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 1/5/06, בתמיהה לפנייתה לגב' שושנה ברוכין על מנת שהאחרונה תשתתף עימה בשכר טרחתו של התובע מודה הנתבעת, כי:
"היו כמה עניינים משפטיים לאורך השנים משנת 99' עד 2005".
בחקירתה הנגדית בעמ' 5 לפרוטוקול השיבה הנתבעת, כי בשנת 2000 טיפל התובע במכירת מגרש ברעננה ובתשלומים שהייתה צריכה לקבל ממבטחים, מביטוח חיים ומביטוח לאומי. כי התובע הלך עימה לחנות על מנת למכור מטבעות זהב שירשה. כי בשנת 2004 טיפל התובע בהעברת נכסים לבקשת הנתבעת ממנה לילדיה ובאותה שנה, טיפל התובע בהבאת קבלן ובעלי מקצוע לתיקון גגון כפי שדרשה העיריה מהנתבעת (עמ' 2-4 לפרוטוקול).
כך גם פירטה והוסיפה לבקשת בית המשפט, כי התובע טיפל עבורה בתלונה למוסד שבעלה המנוח היה בו בשלושת חודשי חייו האחרונים ומשם קיבלה פיצוי בסך 1,000 ש"ח. כי התובע טיפל עבורה ברישום מניית הקואופ ופדיונה והיא קיבלה על כך 40,000 ש"ח וטיפל בחלק מנכסי ירושלים, כשהמדובר בחמישה נכסים (עמ' 5 לפרוטוקול).
כאמור, הנתבעת מנתה במהלך הדיון מספר לא מבוטל של עניינים משפטיים בהם טיפל התובע ואף הביעה בקיאות בשלבי טיפולו של התובע בכל אחד מהנושאים ובמועדי הטיפול. כל זאת, להבדיל מהתנערותה בסעיפי התצהיר, שצוטטו לעיל.
גם טענת הנתבעת, כי המסמכים הכתובים וחתומים על ידה, המפרטים את שכר הטרחה ופריסת החוב לתשלומים, הוכתבו לה על ידי התובע בכפיה ולחץ, היא טענה בעלמא שאינה מפורטת כלל ודינה להידחות. באם היה בדעתה להעלות טענות אלו כדי הגנה לכאורה, היה עליה להסביר את אופנם ולפרטם כנדרש.