1. התובענה נפתחה במקורה
ביום
10.9.98 בבית משפט השלום בחיפה אך
הועברה לבית משפט זה, לפי החלטת בית המשפטקמא
מיום
26.10.00. לפני ההעברה מינה בית משפט השלום שני מומחים מטעמו: האחד בתחום הנוירולוגי, פרופסור רפפורט, להלן: "
הנוירולוג", שהגיש את חוות דעתו
ביום
23.4.00, והשני בתחום הפסיכיאטרי, פרופסור טיאנו, להלן: "
הפסיכיאטר", שהגיש את חוות דעתו
ביום
2.7.00. ב"כ הצדדים הגישו תחשיבי נזק. עד לשמיעת הראיות הוקדשו מספר ישיבות לניסיון פישור בין הצדדים על יסוד תחשיבי הנזק שהוגשו בבית משפט השלום וההשלמות לתחשיבי הנזק שהוגשו בפני אך ניסיונות הפישור לא צלחו ושמיעת הראיות בתיק החלה
ביום
4.6.02. שמעתי את הראיות והוגשו סיכומים לאחר שניתנו, בהסכמה, מספר הארכות להגשתם כדי למצות את המשא ומתן.
אקדים ואעיר כי בנוסף לתיקי המוצגים שסומנו על ידי בית המשפט במהלך שמיעת הראיות, הוצג
תיק "כחול" במסגרת הודעה על הסדר דיוני,
ה/1, שקיבלה תוקף של החלטה ביום
15.10.02 הכולל מספר מסמכים, לרבות תעודות רפואיות. המסמכים בתוך התיק סומנו כ
מש/1 עד
מש/15. בתוך התיק הכחול נמצאים גם מסמכים שצולמו מתיק המל"ל. בנוסף הוצג תיק המל"ל המתייחס לנכות הכללית בתוך כריכה
"חומה".
אסקור להלן את הראיות וטענות ב"כ הצדדים.
ההדגשות בפסק הדין הן שלי אלא אם נאמר אחרת.
טענות התובע בכתב התביעה
2. על פי כתב התביעה המתוקן שהוגש
ביום
4.6.02, להלן: "
כתב התביעה", התובע,
יליד
1952, נשוי ואב לארבעה ילדים הוא מנהל עבודה ביצועי במקצועו.
הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ. אין מחלוקת כי הנתבעת הייתה, בזמן הרלוונטי לתביעה, המבטחת של רכב מספר רישוי
94-176-08, להלן: "
הרכב", וכי ביום
22.3.96 או בסמוך לכך, נהג התובע במכונית עם עוד ארבעה צעירים, התנגש בעץ וכתוצאה מכך נפגע בחלקי גוף שונים, אחד הנוסעים שישב לידו, קרוב משפחה ובן בית, נפטר והיתר נפצעו קשה, להלן: "
התאונה".
אין עוד מחלוקתכי התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעותה
בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, להלן: "
החוק", וכי הנתבעת חייבת לפצות את התובע בגין נזקיו והפסדיו שנגרמו עקב וכתוצאה מהתאונה.
עובר לתאונה, עבד התובע כ-
19
שנה כמנהל עבודה ראשי ומילא תפקיד ביצועי מרכזי בניהול עבודות בחברת שפיר הנדסה, להלן: "
החברה", אשר מבצעת עבודות מיוחדות בתחום האזרחי והימי, בין השאר, בבניית גשרים מורכבים וכן שברי גלים ומזחים.
כתוצאה מהתאונה, כך נטען בכתב התביעה, נחבל התובע בחלקי גוף שונים, בין השאר, ביד, בראשו, בחזהו ובגבו, הובהל לבית החולים כרמל מחוסר הכרה ואושפז שם למשך
3
ימים, במהלכם עבר בדיקות וצילומים ולאחריהם שוחרר לביתו להמשך מנוחה ומעקב רפואי, אך חזר לבית החולים לאחר שלושה ימים. עוד נטען בכתב התביעה כי עובר לתאונה, היה התובע אדם בריא בגופו ובנפשו, חרוץ, פעיל ונמרץ בכל עיסוקיו, תיפקד באופן מלא ללא מגבלה או הפרעה ואף השתכר מעל השכר הממוצע במשק ואילו בעקבות התאונה סבל ועודו סובל מכאבים ומגבלות בחלקי גוף שונים, בעיקר ביד שמאל וכן פגיעה נפשית.
עוד נטען כי התובע, שאינו מצליח להתאושש מאובדנו ומאירוע התאונה, סובל מדיכאונות, חוסר שינה, סיוטים וקשיי ריכוז.
טענות הנתבעת בכתב ההגנה
3. בכתב ההגנה נטען כי התובע לא איבד את הכרתו לאחר התאונה, שוחרר מבית החולים לביתו מבלי שהבדיקות הצביעו על ממצא רפואי ממשי והומלץ בפניו כי ינוח שבוע ימים. כן הוכחשה טענת התובע באשר למצבו הנפשי.
עוד נטען בכתב ההגנה כי "התובע שב מיד בסמוך לאחר התאונה, לעבודה, תפקד ומתפקד כפי שתפקד טרם אירוע התאונה ושכרו אף עלה באופן משמעותי, לפיכך, אישורי המחלה שקיבל הם פיקטיביים ובפועל, וחרף האישורים, עבד שעות רבות יותר מאשר קודם לה".
אשר למצבו הבריאותי של התובע עובר לתאונה, נטען כי התובע היה מעורב "בתאונות רבות" בעבר וכן סבל ממיחושים שונים, בעיות קרדיולוגיות, יתר לחץ דם, שינויים ניוונים רבים, לרבות במרפק. במידה זו, מצבו הנוכחי של התובע מקורו באותן מגבלות ופגיעות. בהתאם, טענה הנתבעת כי הפסקת עבודתו של התובע, אינה נובעת מנכות עקב התאונה, אשר, כשלעצמה, איננה נכות תפקודית בשים לב למשלח ידו, אלא סיבת ההפסקה נעוצה בבעיות הלב, הבעיות בעמוד השידרה המותני ואלו שבמפרק האגן, מהן סבל התובע ללא קשר לתאונה. למעשה, כך נטען בכתב ההגנה, התובע "נמנע בכוונת מכוון ומתוך שיקולי רווח משני לעבוד ואינו עובד כלל אף שיכול לעבוד במשרה מלאה ולמצער בחצי משרה".
הנכות הרפואית
הנכות הנוירולוגית
4. בתיק מונו, כאמור, שני מומחים רפואיים. בחוות דעת הנוירולוג,
ת/12, שנערכה
ביום
17.4.00, מפרט הנוירולוג את ממצאי הבדיקה שערך
ביום
7.11.99, כ-
שלוש וחצי
שנים לאחר התאונה:
"הפרעה קלה
בהליכת
tandem,
דלדול משמעותי של השרירים הפנימיים של
כף יד שמאל, חולשה
4
מ-
5 של פלקסורים של האצבעות משמאל,
ירידה משמעותית בתחושה
באצבעות 3-
5 משמאל ובמרפק משמאל סימן
tinelחיובי. פרט לזה בדיקה נוירולוגית תקינה. בבדיקה קוגנטיבית:
אפקט דיכאוני, זרימה תקינה של השיחה, תשובות מהירות ומדויקות לשאלותי." בהמשך מציין הנוירולוג בחוות דעתו כי לתובע יש נכות בשל פגיעה בעצב האולנריס משמאל. ממשיך הנוירולוג וקובע כי תלונותיו על כאבי ראש ומצב דיכאוני מתאימים ל-
post-traumatic depression syndromeויכוסו בחוות דעת פסיכיאטרית ע"י פרופ' טיאנו." מסקנתו של הנוירולוג היתה כי לתובע "
10% נכות נוירולוגית לצמיתות בשל שיתוק חלקי בצורה בינונית של עצב
ulnaris
משמאללפי סעיף
31.5. א.
III
"של
תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשמ"ז -1956, להלן: "
התקנות". עוד הוסיף כי התובע היה מעורב במספר תאונות אחרות עם בעיות גב ורגליים וכי בעיות אלו
אינן קשורות לתאונה.
5. בחקירתובבית המשפט שאל ב"כ הנתבעת את הנוירולוג אודות הניתוח שעבר התובע במאי
2002 בכף ידו, כעולה מתעודת השחרור
- ת/13. הנוירולוג השיב
בע' 48,
ש'
29-32: "לכאורה לתובע היו כבר סימנים של נזק לעצב האולנרי מזה שנים. גם כאשר אני בדקתי אותו
בנובמבר
99 היה מקום לבצע ניתוח כדי לעזור לו מבחינת התיפקוד של היד... לדעתי הוא היה צריך לעבור ניתוח הרבה יותר מוקדם כדי לשפר את הסיכויים לתיפקוד היד". עם זאת, ציין הנוירולוג,
בע' 49, ש' 6-9, כי הוא
מסופק אם ניתוח היום
"יכול בהרבה לשפר את התיפקוד של היד ... לכאורה בשנת 1999 ניתן היה כבר לקבוע נכות צמיתה".
הנוירולג חזר ואמר כי "הוא מסופק שיהיה כאן שינוי מהותי כי הניתוח נעשה הרבה זמן אחרי הפגיעה יכול להיות שיפור מבחינת הכאב אבל בדרך כלל אחרי כל כך הרבה שנים לא הייתי מצפה לשינוי מהותי בנכות",
ע'
49,
ש'
21-23. יחד עם זאת, אישר הנוירולוג כי על פי תעודת השיחרור עבר הניתוח, שתכליתו היתה להקל על הכאבים ולשפר את תיפקוד היד, בהצלחה,
ע'
49,
ש'
26-30,
אך הוסיף כי ללא בדיקה נוספת אינו יכול לומר אם חל שיפור בתיפקוד היד - ע' 50, ש' 25-26.
עוד הסביר הנוירולוג כי
הפגיעה בעצב אירעה בתאונה עצמה והכאבים הופיעו בסמוך לה והוסיף כי בתחילה ישנם סימנים תחושתיים לפגיעה בעצב ובמשך הזמן,
מתפתחים הסימנים הברורים יותר של פגיעה בעצב המוצאים ביטוי בהאטה מוטורית. עד התגבשות הנזק העצבי חולפת
"לפחות שנה מהאירוע". בעניינו של התובע דו"ח
EMG, חמישה חודשים לאחר התאונה, כלומר
מאוגוסט
1996,
הצביע על האטה בהולכה מוטורית בצורה משמעותית. מסקנתו של הנוירולוג היא כי
הפגיעה ביד שמאל היא תוצאה מהתאונה.
הנכות הפסיכיאטרית