פסק-דין בתיק א 13937/04

מבוא

בפני מונחת תביעה כספית שעניינה בשני הסכמים שנחתמו ביום 12/1/03 בין הנתבעת לתובעות. הבעלים והמנהל של שתי התובעות הוא מר גיל דוד. התובעת 1 עוסקת במתן שרותי מוקד וסיורים והתובעת 2 בהתקנת ומכירת מערכות אזעקה. הנתבעת רכשה שרותי מוקד מהתובעת 1 ומערכות אזעקה מהתובעת 2.

טענות התובעות

בהסכם עם התובעת 1 מיום 12 בינואר 2003 (נספח א' לכתב התביעה), הזמינה הנתבעת מהתובעת 1 שירותי מוקד לתקופה של 36 חודשים. על פי ההסכם, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת 1 סכום של 14,278 ש"ח תמורת דמי מנוי למוקד ובגין כל חודש סך של 336 ש"ח. הנתבעת התחייבה לשלם סכום זה לתובעת 1 ב -  14  תשלומים שווים ורצופים החל מחודש ינואר 2003. במסגרת אותו הסכם השאילה התובעת 1 לנתבעת  משדר דו- כיווני שלטענת הראשונה שוויו 700$ בתוספת מע"מ. באותו תאריך, 12 בינואר 2003, חתמה הנתבעת עם התובעת 2 הסכם שבו הזמינה ממנה מערכת אבטחה ממוחשבת ששוויה על פי ההסכם 14,278 ש"ח ואשר ניתנה לנתבעת ללא חיוב בתנאי שהנתבעת תהיה מנויה על שירותי מוקד של התובעת 1 לתקופה של 36 חודשים. לפי הנטען בכתב התביעה, הותקנו המערכות  בתאריכים 18 בינואר 2003 ו-10 למרץ 2003.

לטענת התובעת, הנתבעת עשתה שימוש בשירותי המוקד שלה, וחרף התחייבותה לתקופת שימוש מינימאלית של 36 חודשים, לא שילמה את דמי המנוי תוך שהיא מפירה את ההסכם.

התובעות תבעו סכום של 14,278 ש"ח בגין דמי מנוי למוקד ולחלופין בגין תמורת מערכת ההתראה הממוחשבת שהותקנה אצל הנתבעת ולא הוחזרה לתובעות. בנוסף תבעו סכומים נוספים של 3,150 ש"ח בצירוף מע"מ בגין משדר שהושאל לנתבעת, סכום של 2,360 ש"ח בגין חיווט וצנרת, סכום של 236 ש"ח בגין סירנות חיצוניות שהותקנו וסכום של 1,348 ש"ח בגין הוצאות גביה.

טענות הנתבעת

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה וטוענת כי בתאריך 22 לאפריל 2003, כשלה התובעת מלספק לה את שירותי המוקד כאשר באותו תאריך ארעה במחסני הנתבעת פריצה. לטענתה, מערכת ההתראה של התובעת כלל לא עבדה, ומוקד התובעת 1 לא שלח כל ניידת לזירת האירוע. הנתבעת מוסיפה וטוענת שגם לאחר שמנהלה התקשר בעצמו והודיע על הפריצה, לא נשלחה כל ניידת סיור למקום הארוע. בהמשך התברר לנתבעת, כי מערכת התובעות בכללותה לא עובדת ולא יכולה לזהות כל פריצה. אשר על כן, הנתבעת איבדה כל בטחון ואימון בשרותיהן של התובעות, והתקשרה יומיים לאחר הארוע, בתאריך 24 לאפריל 2003  עם חברה אחרת בשם מוקד ש. שחר (נספח ג' לכתב ההגנה). לטענת הנתבעת, התובעות התעלמו מפניותיה ולמעשה הפרו הפרה יסודית ומהותית את ההסכם שנחתם בינן לבין הנתבעת ולכן ביטול ההסכם היה כדין וציוד התובעת 2 מצוי במשרדי הנתבעת ללא שימוש והתובעות מוזמנות לבוא לאסוף אותו.

גדר המחלוקת :

א.    מהו המועד שבו החלה התובעת 1 לתת שירות לנתבעת?

ב.     האם התרחשה פריצה במחסני הנתבעת בערב של 22 לאפריל 2003?

ג.       האם הגיעה ניידת סיור של התובעת 1 למחסני הנתבעת באותו ערב?

ד.     האם מוקד אמון, המוקד השני שמחובר למחסני הנתבעת, פעל בערב האירוע ובכלל על בסיס מערכת ההתראה מסוג פימה שהותקנה על ידי התובעת 2 במחסני הנתבעת?

ה.    האם הנתבעת פירקה את מלוא הציוד של התובעת 2 ממחסניה כדי שיהיה מוכן למשלוח חזרה לתובעת, כטענת הנתבעת? או שהיא עושה שימוש בכולו ו/או בחלקו, כטענת התובעת?

דיון:

התובעת 1 הבהירה בתחילת דיון ההוכחות, כי אינה חולקת על העובדה שהחל מיום 22 לאפריל 2003 היא הפסיקה לתת שירותי מוקד לנתבעת, וזאת למרות האמור בסעיף 10 לכתב התביעה שנוסח בלשון הווה, כאילו הנתבעת עשתה שימוש בשירותי המוקד של התובעת 1 עד יום הגשת התביעה (15 בינואר 2004).

מטעם התובעות העידו מנהל התובעות, מר גיל דוד, המומחה מטעם התובעות, מר עזר סבי שבתאי (להלן - המומחה), מנהל המוקד של התובעת 1 מר צוברי ארז ומר יוסי דנה, סוכן מכירות מטעם התובעות שניהל את המשא ומתן מול מנהל הנתבעת.

מטעם הנתבעת העידו מנהל הנתבעת, מר יוסי זילברברג, ומר ירון גביש, שהוא קבלן שעובד עם מוקד אימון.

יצוין, כי לעדות המומחה מטעם התובעות ינתן משקל נמוך, לאור כך שעל פי חוות הדעת, המומחה לא ביקר באתר הנתבעת ולא בדק את הציוד בעצמו. התובעות ביקשו בדיון ביום 14 ליולי 2004, לאפשר להן לצלם את העסק של הנתבעת מבפנים. עם זאת, במידה והדבר לא אופשר להן עקב היחסים בין הצדדים, היה זה מחובתן לפנות לבית המשפט ולבקש צו בעניין, והן לא עשו כן.

אדון להלן בסוגיות במחלוקת.