1. התביעה מתייחסת לליקויי בנייה ונזקים אחרים, שלטענת התובעים, נגרמו להם על ידי הנתבעת או מטעמה. התביעה מבוססת בין השאר על הסכמים בכתב, שנערכו בין הנתבעת לבין כל אחד מהתובעים, לפיהם היא התחייבה למכור ולמסור להם דירות ברחוב התמר בעיר נשר. התובעים מיוצגים על ידי עו"ד אלי הכהן ועו"ד הורוביץ', אשר פעלו בשיתוף פעולה במהלך המשפט. חלק מהתובעים הגישו תביעתם עוד בשנת 94' (עם פתיחת התיק). ביום 26/02/97 הצטרפו תובעים נוספים. פסק הדין ערוך לפי שמות התובעים מבלי שהתייחסתי ספציפית מי מעורכי הדין מייצג את מי מהתובעים, הדברים ידועים. בדירות נתגלו פגמים וליקויים. בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, זלינגר, שהגיש חוות דעת מטעמו ונחקר בביהמ"ש וחוות דעתו מהימנת עלי. היא איננה אינטרסנטית (להבדיל מחוות הדעת של הצדדים), היא שקולה, מאוזנת ועמדה יפה בחקירות נגדיות.
בשעתו, נתנו התובעים ארכה לנתבעת לתקן את הליקויים, אך לטענת התובעים, הנתבעת התכחשה לקיומם של הליקויים ובמידה והכירה בליקויי כלשהו, הרי בסופו של דבר היא לא ביצעה את התיקונים וגם שביצעה תיקונים מסויימים, לטענת התובעים, היו אלו תיקונים לא מקצועיים ולא מניחים את הדעת.
הנתבעים טוענים כי לא הודע להם על הליקויים במועד וכי התביעה הוגשה רק שלוש עד שבע שנים לאחר מועד מסירת החזקה בדירות והרבה זמן לאחר חלוף שנת האחריות. ליקויים שצויינו בפרוטוקולים של מסירת הדירה, תוקנו מייד על ידי הנתבעת, לטענתה. עוד טענו הנתבעים ובמיוחד הנתבעת, כי התובעים לא איפשרו לתקן את הליקויים וכי מדובר בליקויים זניחים, שחלקם נובע מבלאי טבעי.
אני מסתמך על דעתו של זלינגר גם באשר לחלוקת האחריות בין הנתבעת וצדדי ג', בעניינים שבהם אטיל אחריות על צדדי ג' או מי מהם.
2. הנתבעים מסתמכים על כתבי ויתור, שבהם כביכול, חתמו התובעים כי מלבד הליקויים שהם מצביעים עליהם בפרוטוקול, אין להם טענות. התובעים מבקשים להתעלם מכתבי ויתור אלה, שכן מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד (סעיף 3 לחוק החוזים האחידים התשמ"ג-1982). במיוחד אמורים הדברים, כאשר היה לחץ כבד על מירב התובעים, שכתנאי לקבלת הדירה הם חוייבו לטענתם לחתום על כתב הויתור והם חשו לחוצים לקבל סוף סוף את הדירות, שביקשו לעבור אליהן.
בנסיבות, נראה לי שאמנם יש לפסול את כתבי הויתור ויש להתייחס לליקויים לגופם. במילים אחרות, אראה את הנתבעים וגם את צדדי ג' (במידה מסויימת), אחראים לנזקים, למרות החתימה על כתבי הויתור. בהקשר זה אציין, כי התובעים טוענים כי הזכות לתיקון הליקויים אינה נתונה לנתבעים, אשר הכחישו את עצם הליקויים ובכך שללו מעצמם את הזכות לבצע את התיקונים. הנתבעים מצידם טוענים כי לא ניתנה להם הזדמנות לתקן את הליקויים ולכן יש לדחות את התביעה. לחילופין, יש לחייב אותם רק ב- 50% מעלות התיקונים שהוצעו על ידי המומחה זלינגר.
התרשמתי מתוך חילופי המכתבים, כי הנתבעת התחמקה מתיקון הליקויים בזמן סביר ובאופן יעיל ולכן היא לא יכולה ל"היוושע" מההצעה שלה לטפל בליקויים מן הפה ולחוץ, ללא שום הצעות קונקרטיות ונכונות אמיתית לתקן את הליקויים.
בנסיבות, אני מעדיף לפסוק פיצויים לתובעים, במקום הצעת הנתבעים לבצע את התיקונים על ידם. לדעתי, הקדיחו בעניין זה הנתבעים את התבשיל ואין להם יותר פתחון פה לבקש ביצוע התיקונים בעצמם.
3. מלכתחילה, הוגשה התביעה גם נגד הבעלים או בעל השליטה בנתבעת, הלא הוא הנתבע מרדכי כבירי ובאופן מוסרי הוא בוודאי אחראי למחדליה של הנתבעת. ברם, החוזים לא נחתמו עימו אישית אלא עם הנתבעת ובעל הדברים של התובעים היא הנתבעת ולא כבירי, אישית. בכל זאת, אין הוא ראוי לפסיקת הוצאות, שכן כל התנהגותה של הנתבעת ומחדליה נגרמו ונעשו ביוזמתו, בידיעתו או ברשלנותו.
התובעים מייחסים אחריות לנזקים שכלפיהם, בגין ליקויי תכנון הבנייה, גם נגד הנתבעת 3 (להלן: לכטמן) אדריכלית הבניינים. מתברר, שלטענת לכטמן, אבדו התוכניות כאשר היו בידיה של הנתבעת 1 ולכן לא ניתן לקבוע עד כמה הנזקים נגרמו מחמת ליקויי תכנון או כטענת לכטמן, שאם נגרמו ליקויים כאלה הם באחריות הנתבעת.
אני שוכנעתי מחוות דעתו של זלינגר, כפי שהדברים עוד יפורטו להלן, כי יש אחריות מסויימת לליקויי הבנייה גם על לכטמן ואילו העובדה שהתוכניות נמסרו לנתבעת או לא נמסרו לה, אינם יכולים להיות הגנה מספקת לטענת התובעים נגד ליקויים בתכנון. כך גם חלה אחריות על דוקוב, בכל אותן הדירות והרכוש המשותף אשר הם תכננו.
4. בהנחה שיחוייבו הנתבעים או מי מהם או צדדי ג' בפיצויים, יש לחשב אותם מיום מתן חוות דעתו של זלינגר, שכן עד למועד חוות הדעת של זלינגר הוא עדכן את שערוך הפיצויים, כך שהשערוך צריך שיתבצע רק מיום חוות דעתו ועד ליום מתן פסק הדין. בהקשר זה אציין, כי לא הוכחה אחריותה של המדינה לליקויי הבנייה ולנזקים שנגרמו לתובעים. מירב הבעיות והליקויים נובעים מליקויים בביצוע העבודות על ידי הנתבעת. לכן, זכאית גם המדינה לפסיקת הוצאות, כפי שיפורט להלן.
כפי שקבעתי אני אבסס את פסיקתי על חוות דעתו האוביקטיבית של זלינגר ואטיל חיובים רק בגין אותם ליקויים שנקבעו ככאלה על ידי זלינגר. לגבי שאר הליקויים שנטענו ולא נמצאו כראויים לפיצוי לפי חוות דעתו של זלינגר, אני דוחה את התביעה בגינם. להלן הליקויים כפי שנקבעו על ידי זלינגר והמקובלים עלי (תחילה אתייחס לליקויים כלליים).
5.
גובה הדלתות
לפי התקן הישראלי ת''י 23 גובה דלת (מעץ) לא יפחת מ- 199 ס"מ. מחמת אי בהירות ביחס לשיטת מדידת גובה הדלתות, הרי שלגבי דלתות שגובהן 197 ס"מ ומעלה, אינני מחייב פיצוי, אך הפיצוי בגין דלתות נמוכות יותר הוא 800 ש"ח לדלת, שזהו עלות התיקון. האחריות לליקוי זה יהיה על הנתבעת.
לוח הגפה
יש להוסיף לוחות הגפה לדלתות ההזזה. עלות התיקון 100 ש"ח, האחריות היא על האדריכלים.
ריצוף
הליקויים שנמצאו בריצוף כדלקמן: