מבוא
1. מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
התובעים, פנחס ידאדוב, יליד 1957 (להלן: "התובע"), ואימו, רחל ידאדוב, ילידת 1920 (להלן: "התובעת"), נפגעו בתאונת דרכים שארעה ביום 17.6.98 (להלן: "התאונה"). הנתבעות הודו בחבות והמחלוקת הינה, בשאלת גובה הנזק בלבד.
תביעת התובע
מהות הפגיעה והנכות
2. לאחר התאונה, נבדק התובע, בחדר המיון בבית החולים "הלל יפה". התובע התלונן על כאבי ראש, כאבים בבית החזה משמאל ובברך ימין. בדיקה נוירולוגית ואורטופדית, נמצאו תקינות והתובע שוחרר לביתו. לאחר יומיים, נבדק התובע בשנית בחדר המיון, בגין תלונות על כאבי ראש וסחרחורות.
3. פרופ' מנחם שדה, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום הנוירולוגי, ציין כי הבדיקות הנוירולוגיות שבוצעו לתובע, הן לאחר התאונה והן בעת בדיקתו על ידי המומחה, נמצאו תקינות. פרופ' שדה, הוסיף וציין כי בדיקת EMG, פורשה כמתאימה לנזק שורשי אך רמת הבדיקה והיקפה, אינם מספקים ולא ניתן להסיק ממנה מסקנות. אשר לתלונה בגין סחרחורות, ציין פרופ' שדה כי אין מדובר בסחרחורת סיבובית אמיתית, שכן הבירור האוטולגי, לא העלה דבר ומדובר בסחרחורת המתרחשת, לדברי התובע, מידי פעם ולזמן קצר ואינה מקנה נכות נוירולוגית. פרופ' שדה סיכם וקבע כי לא נותרה נכות בתחום הנוירולוגי אך היות והתובע התלונן על כאבים בצוואר ובגפה הימנית העליונה, המליץ כי ימונה מומחה בתחום האורטופדי.
4. בעקבות המלצתו של פרופ' שדה, מונה ד"ר משה לוינקופף, כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי. ד"ר לוינקופף ציין כי בבדיקת עמוד השדרה הצווארי, נמצא טווח תנועה מלא, בכל המישורים, ההחזרים שווים ותקינים בשני הצדדים וכי התובע מדווח על תחושה מופחתת בכל האמה ויד ימין בעוד שבדיקת E.M.G
"פוענחה כמדגימה נזק שרשי
C6-7-8
אך
משמאל" (ההדגשה במקור- ב.ט). ד"ר לוינקופף, הוסיף וציין כי בדיקת C.Tשל עמוד השדרה הצווארי, הדגימה בלטי דיסק לא משמעותיים מהבחינה הקלינית וכי לא נותרה כל נכות בעמוד שדרה צווארי.
5. פרופ' שדה, נדרש לחקירה על חוות דעתו. לאחר ששבתי ועיינתי בחוות דעתו ובעדותו של פרופ' שדה, לא מצאתי כי חוות דעתו נסתרה.
אשר לתלונה בגין סחרחורות, הסביר פרופ' שדה בעדותו כי בדיקת היציבה הממוחשבת- פוסטוגרפיה, סוכמה כ
"דגם תגובה נראה לעיתים בהפרעות מרכזיות. תתכן תגובה פונקציונלית. רצויה בדיקת
ENG
" וכי הבדיקה הוסטיבולרית - ENG, נמצאה תקינה (
ת/1) כך שאין מדובר בפגיעה וסטיבולרית. פרופ' שדה, שלל קיומה של הפרעה מרכזית וכדבריו:
"לעיתים קרובות אנחנו מקבלים תשובה של הפרעה מרכזית או תגובה פונקציונלית אבל אין לי ספק שאין כאן פגיעה בגזע המוח" (עמ' 7 לפרוטוקול). בניגוד לטענת ב"כ התובעים כי תשובותיו של פרופ' שדה, נועדו להגן על חוות דעתו הרי שפרופ' שדה, אישר כי מדובר בפגיעה מסוג "צליפת שוט" וכי בעקבות פגיעה זו, עלולות להתפתח סחרחורות וכי אין הוא שולל את תלונת התובע, בדבר סחרחורות אלא שמדובר בסחרחורת קלה, מידי פעם, שאינה עולה כדי נכות (עמ' 7 לפרוטוקול). בהקשר זה, יש לציין כי לתצהיר התובע, לא צורף תיעוד רפואי, המצביע על המשך תלונות או פניה לטיפול רפואי כלשהו, מעבר לשנת 1999 וחזקה כי אם התובע היה ממשיך לסבול מסחרחורות החורגות מסחרחורת קלה, מידי פעם - היה פונה לטיפול ומבקש מזור לסבלו.
אשר לפגיעה השורשית, הסביר פרופ' שדה, הסבר היטב את הליקויים בבדיקת ה- EMG שהוצגה בפניו ואת העובדה שלאור בדיקה קלינית תקינה, לא ראה להפנות את התובע לבדיקת EMG נוספת שכן נכות אינה נקבעת על סמך ממצאי בדיקת EMG אלא על פי בדיקה נוירולוגית קלינית ובהעדר ממצאים בבדיקה הקלינית, אין טעם בהפניה לבדיקה נוספת (עמ' 8 לפרוטוקול). יוזכר כי לאור תלונות התובע בדבר כאבים בצוואר וביד, המליץ פרופ' שדה, על מינוי מומחה בתחום האורטופדי, וגם ד"ר לוינקופף, לא מצא כי נותרה לתובע נכות, בגין הפגיעה הצווארית ואף הדגיש כי בעוד שהתובע התלונן על ירידה בתחושה ביד ימין בדיקת ה- EMG , פוענחה כמדגימה נזק שורשי משמאל.
6. משחוות דעתו של פרופ' שדה, לא נסתרה ומשד"ר לוינקופף אף לא זומן לחקירה, ראיתי לאמץ את חוות דעת המומחים ולקבוע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה.
עבודת התובע והשתכרותו
7. עובר לתאונה, עבד התובע, כשכיר, בעבודות בניה והרכבת אלומיניום.
כפי שעולה מתלושי השכר שצורפו לתצהיר, שכרו הממוצע של התובע, הסתכם בסך של 3,409 ש"ח ברוטו בחודש ולאחר ניכוי מס כפי שנוכה בפועל, סך מעוגל של 3,270 ש"ח לחודש.
לאחר התאונה, לא שב התובע לעבודתו ובתחילת שנת 1999, פתח עסק לממכר פלאפל ושווארמה.
הפסדי השתכרות בתקופת אי כושר לעבודה
8. התובע צרף לתצהירו, תעודות אי כושר לעבודה מיום התאונה ועד ליום 15.12.98, ועל סמך תעודות אלה, עותר הוא לפסיקת פיצוי בגין הפסדי השתכרות, למשך תקופת אי כושר של שישה חודשים.
לאור התנגדות ב"כ הנתבעות ועל פי החלטתי מיום 2.6.05 (עמ' 12 לפרוטוקול), תעודות המחלה האמורות, התקבלו כראיה לכך שניתנו בידי התובע וצודק ב"כ הנתבעות בטענתו כי משהמומחים הרפואיים, לא התבקשו להתייחס לתקופת אי הכושר שלאחר התאונה, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו, להוכיח טענתו בעניין זה.
הדרך להוכחת טענות שברפואה ובכללן, תקופת אי כושר לעבודה שהינה למעשה, תקופת נכות זמנית, בתביעה על פי חוק הפיצויים, הינה על פי חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, ראה לעניין זה: ע"א (מחוזי י-ם) 4348/03
מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ארז ואח', דינים מחוזי לד (2) 356. נכון הדבר כי התייחסותו של המומחה תהא, על פי רוב, לתקופת אי הכושר הסבירה בנסיבות העניין ולאור מהות הפגיעה, אלא שבענייננו, המומחים הרפואיים, כלל לא התבקשו להתייחס לתקופת אי הכושר ולתעודות אי הכושר, במסגרת תשובות לשאלות הבהרה או בחקירה נגדית.
לגופו של עניין, סבורה אני כי תקופת אי הכושר הנטענת, ארוכה מהסביר בנסיבות הפגיעה ויצויין כי לתצהיר התובע לא צורפו מסמכים רפואיים המצביעים על בדיקות או טיפולים רפואיים כלשהם, החל מספטמבר 1998.
עוד יש לציין כי התובע, הודה בחקירתו הנגדית כי ב- 1.12.98, שכר חנות והחל לשפץ אותה בעזרת חברים ובני משפחה, לקראת פתיחת חנות לממכר פלאפל ושווארמה ומכאן שבשלהי תקופת אי הכושר הנטענת, התובע החל בביצוע פעולות לצורך פתיחת עסק ולא היה, בלתי כשיר לעבודה באופן מוחלט.
בשוקלי את מהות הפגיעה, התיעוד הרפואי שצורף ובהתחשב בכלל נסיבות העניין, ראיתי להכיר בתקופת אי כושר לעבודה, למשך ארבעה חודשים לאחר התאונה.