א.
התביעה:
1. התובעת מספר 1 [להלן - "התובעת"], שהינה ביתם של התובעים מספר 2 ו- 3, יצאה לאוירו של עולם בליל 21.7.00 בבית היולדות של הנתבעת 2, אשר הנתבע מספר 1 שימש שם כרופא נשים בחדר היולדות.
כבר בעת לידתה של התובעת היה מצבה הגופני בכי רע, טונוס השרירים היה רפוי, וקצב הנשימה איטי. כתוצאה מכך הוזעק לטפל בה רופא ילדים, אשר נאלץ להנשימה משך 10 דקות.
עם העברתה של התובעת לפגיה, התייצב מצבה במקצת, אולם בהמשך היא החלה לפתח תסמינים חולניים שונים, כאשר תמונת הנזק כיום הינה מורכבת וקשה במיוחד, שביטוייה הם שיתוק מוחין אטוני, מלווה בטונוס שרירים נמוך, פיגור שכלי עמוק, מחלה אפילפטית וכן הפרעה אנדוקרינית מורכבת.
בעטיים של אלה נזקקה התובעת לאשפוזים חוזרים ונשנים. היא מוזנת באמצעות צינור שהוכנס ישירות לקיבה ["גסטרוסטום"], סובלת מנכות נשימתית קשה ונזקקת למתן חמצן. אף נימצאו ליקויים בשמיעתה והיא סובלת מעיוורון.
2. לטענת התובעים, האחריות למצבה של התובעת רובצת לפתחם של הנתבעים, אשר ילדו את אם התובעת [תובעת 3 - להלן "האם"], לאחר שעות שלא נעשו מעקב וניטור ראויים של דופק הלב של העובר, תוך שימוש במכשיר ניטור ["מוניטור"] בלתי תקין. כאשר מיד עם צאתה לאויר העולם, הסתבר כי אינה נושמת עצמונית ונזקקה להחייאה. כל הסימנים המורים, לטענת התובעים, כי לידתה של התובעת היתה לידה טראומטית, ומצביעים על קיום תשניק עוברי, לא זוהו ["פוספסו", כלשון התובעים], בזמן אמת, וגרמו לכך כי לא ינתן לה טיפול חירום, אשר יחלצה ממצב התשניק. כתוצאה מכך סובלת התובעת כיום מן הנכות הקשה, שהינה תוצאה ישירה של אי מתן סיוע חירום, אשר אמור היה לחלצה ממצב התשניק.
3. עוד טוענים התובעים למחדלים שונים, שנפלו אצל הנתבעים במהלך תהליך הלידה, כולל רישומים סותרים, אי ביצוע בדיקות נחוצות, רישומים בדיעבד, שנעשו לצורך ההליך המשפטי, והימנעות מהעדת עדים רלונטיים. כל אלה מספקים תשתית משפטית להפוך נטל הראיה ולהעבירו אל שכם הנתבעים, להוכיח כי לא התרשלו ביילוד התובעת. לשיטת התובעים, יש בראיות שהובאו, כדי ללמד על קשר סיבתי ישיר בין מצבה של התובעת והנזק המוחי שנגרם לה, לבין התשניק, ממנו סבלה בעודה ברחם אימה.
4. לחילופין, טוענים התובעים, כי אפילו בית המשפט לא ישתכנע, כי מלוא נזקה של התובעת נגרם כתוצאה מן האיחור בילודה ואי חילוצה מהתשניק ממנו סבלה, הרי מן הדין כי בית המשפט יפעל על פי הלכת ה"סיבתיות העמומה" והגברת הסיכונים. שכן, הוכח כי התובעת סבלה מתשניק, ונזקיה לא ניתנים לחלוקה בין הנזק שמקורו בתשניק לבין הנזק הנובע ממקור אחר.
5. הנתבעים טוענים כי אין להשית עליהם כל חבות בגין נזקיה של התובעת, באשר נזקים אלה נובעים ממקור גנטי, כפי שהוכיחו.
לטענת הנתבעים, ניהול תהליך לידתה של התובעת נעשה בהתאם למקובל. היולדת היתה מחוברת כל מהלך הלידה למוניטור, אשר ניטר את פעימות לב העובר באופן תקין. כאשר, בכל שלב, לא הופיעה עדות למצוקה עוברית כלשהיא.
עם צאתה לאויר העולם, גילתה התובעת סימני מצוקת נשימה, ובהתאם הונשמה ומצבה השתפר, עת היא הועברה למחלקת פגים, כחלוף 20 דקות. רק מאוחר יותר, התגלו אצלה תופעות נוירולוגיות והיא הועברה לבית החולים רמב"ם לשם בירור, במהלכו הסתבר כי מקור נזקיה הינו גנטי.
משהוכח כי מקור נזקיה של התובעת הינו גנטי, הרי שלטענת הנתבעים, נשמט הבסיס תחת התביעה.
6. ההליך המשפטי פוצל, כך שבשלב הראשון נדונה סוגיית החבות.
במסגרת זאת העידו האם, עובדי הנתבעת 1 והנתבע 2. כן העידו שני מומחים מטעם התובעים, שהינם מומחים ברפואת ילדים ונוירולוגיית ילדים. מטעם הנתבעים העידו מומחים רפואיים בתחום רפואת נשים, רפואת ילדים, גנטיקה ונוירולוגיית ילדים. כן מונו והעידו שני מומחים מטעם בית המשפט, פרופ' שרף בתחום רפואת נשים ומילדות ופרופ' בך בתחום הגנטיקה.
ב.
הפלוגתאות
7. רובן של העובדות אינן שנויות במחלוקת. אם אנבור בשלל טענותיהם של בעלי הדין ואגיע עד לגרעין המחלוקת, אמצא כי למעשה השאלות העובדתיות השנויות במחלוקת הן כדלקמן:
א. האם המוניטור אשר ניטר את פעימות לב העובר במהלך הלידה היה תקין?
ב. האם סבלה התובעת, בהיותה עובר, משך תהליך הלידה, ממצוקה עוברית, אשר ניתן היה לנטרה באמצעות מוניטור.
ג. ושאלת השאלות: מהי המחלה ממנה סובלת התובעת, האם מחלה נוירולוגית שמקורה בהיפוקסיה [חוסר חמצן] במהלך הלידה, או שמא מחלה גנטית?
8. אין חולק על כך, כי מכשיר הניטור לא הדפיס פלט נייר של תהליך הניטור משך כ- 3 שעות לקראת סוף תהליך הלידה. כך, שלא ניתן לשחזר כיום, כחכמה שלאחר מעשה, את מרשם הניטור. עם זאת, טוענים הנתבעים כי מכשיר המוניטור השמיע בחדר הלידה את קול פעימות לב העובר, כך שניתן היה לעקוב אחריהן. התובעים מנגד, אינם מקבלים גרסה זו, כאשר לטענתם, אי תקינות המוניטור הביאה ל"פספוס" האצות והאטות קצב פעימות לב העובר, ולאי זיהוי המצוקה העוברית, אשר עברה עליה.
ג.
העובדות