נתוני רקע
1. התובעת, עקרת בית בעיסוקה, הייתה מבוטחת אצל הנתבעת בפוליסה לביטוח חיים שכיסתה כיסויים שונים ובהם כיסוי של אי כושר עבודה מוחלט ונכות צמיתה, כתוצאה מאירוע תאונתי. לטענת התובעת בין התאריכים 8.7.99-12.7.99 היא נחבלה בתחרות היתולית בטיול שלה במצרים. כתוצאה מכך, לטענתה, היא נפגעה פגיעה אורטופדית חמורה. זו מזכה אותה בתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה מוחלט, לאחר שלושה חודשי המתנה, ובגין סכום ביטוח חד-פעמי בגין נכות נטענת. התובענה הוגשה כתובענה לסעד הצהרתי הגם שנהיר, בסופה של דרך, כי נתבע בגינה כיום, סעד כספי. בשעה שאבוא לסכם את המסכת אתן דעתי אף לסוגיה זו.
2. הנתבעת, מבטחתה של התובעת, התגוננה בפני התביעה ונסמכה אף על טענות-סף שונות.
3. התובעת נסמכה בהמשך על חוות דעתו של ד"ר יעקב גורדון. בסיכום חוות דעתו הוא פסק לתובעת נכות צמיתה בשיעור 30% וקבע כי התובעת, כעקרת בית,
"מוגבלת בפעילות יומיומית ובניהול משק בית בצורה ניכרת" וכי
"הפגיעה הנדונה ותוצאותיה הותירו השפעה יותר מבינונית על כושר הפעולה הכללי".
הנתבעת נסמכה על חוות דעת נוגדת של ד"ר גד ולן. ד"ר ולן הטיל ספק בעצם האירוע הנטען. הוא קבע כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% וכי
"היה מקום לאשר אי כושר עבודה מלא כעקרת בית מיום 12.8.99 ועד 19.4.00 ומעבר למועד זה לא איבדה 75% ומעלה מכושר עבודתה כעקרת בית".
4. משאלו היו פני הדברים, ובהסכמה, מיניתי את פרופ' משה רופמן כמומחה מטעם בית המשפט. בהמשך, וטרם ניתנה חוות דעתו, הוריתי למומחה להתעלם משאלת הבהרה של ב"כ הנתבעת האם, לנוכח התיעוד שבפניו, התרחשה התאונה אם לאו. קבעתי בהחלטתי מיום 21.2.05 (בתיק בש"א 20509/04) כי
"ממכלול החומר שבפניי עולה כי סוגיית קרות התאונה לא עמדה בגדר הגנתה המהותית של המשיבה. במכתב הדחייה שנשלח למבקשת לא הועלתה טענה זו, ואף המומחה מטעמה, ד"ר ולן, לא נדרש לעניין זה בחוות-דעתו. אכן הטענה האמורה עולה בסעיף 7 לכתב הגנתה של המשיבה. דווקא לנוכח זאת בולטת העובדה כי ד"ר ולן, בחוות-דעתו המפורטת, לא נדרש כל עיקר לסוגיה זו. בנסיבות אלו נראה לי לא נאות שפרופ' רופמן יידרש לסוגיה שד"ר ולן לא ראה להידרש לה" (סעיף 3).
5. פרופ' רופמן בחוות דעתו פסק לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10%. הוא קבע כי
"בעמוד השדרה הצווארי נותרה הגבלת תנועות קלה וזאת לאחר הניתוח לכריתת הדיסק והקיבוע בין החוליות 7-6-5". חרף החלטתי האמורה ראה פרופ' רופמן לשלול קיומו של אירוע תאונתי, וזאת לנוכח התיעוד הרפואי שבפניו. בהמשך, ובגדר תשובות לשאלות הבהרה של ב"כ התובעת, הוא ציין כי
"אין ספק כי קיים קושי מסוים (לתובעת - ש.ל.)
בביצוע עבודות משק הבית".
6. בהמשך הדרך הונחו בפניי תחשיבי נזק והצעתי לפשרה לא התקבלה. או-אז הגישה ב"כ התובעת חוות דעתה של המרפאה בעיסוק, גב' נורית איבניצקי (להלן - "איבניצקי"). זו ערכה בדיקות ותצפיות באשר לעיסוקיה של התובעת כעקרת בית. היא סיכמה כי
"יכולת התפקוד של בהירה כעקרת בית מוגבלת ביותר... למעשה היום היא אינה ממלאת, ואינה מסוגלת למלא את תפקידה כאם וכעקרת בית".
לעניין זה נטושה מחלוקת בין ב"כ הצדדים באשר לקבילותה של חוות דעתה של איבניצקי. סוכם כי עניין זה יוכרע בפסק דיני ולנוכח העובדה שאין לדעת מה תהא הכרעתי היתרתי הגשת חוות דעת נוגדת. זו ניתנה על ידי ד"ר ולן אשר חזר על ממצאיו בחוות דעתו המקורית.
7. אחר הדברים הללו, ובהסכמה, סוכם כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי.
לשאלת קיומו של אירוע תאונתי
8. הנתבעת כופרת בכך כי לתובעת אירע האירוע התאונתי הנטען במצרים. אם אלו הם פני הדברים, הרי התובעת אינה זכאית לכל תגמול ביטוח שהרי אין עוררין שעל התובעת להוכיח אירוע תאונתי או חבלתי. לשיטתה של התובעת הסוגיה האמורה אינה צריכה לפנים לנוכח החלטתי מיום 21.2.05 לעניין תחום פעולתו של פרופ' רופמן. הנתבעת משיבה על כך כי החלטתי הייתה בבחינת החלטת ביניים, שאינה חוסמת את הדרך להישמע בטענה בגדר פסק הדין, וכי החלטתי לגופה שגויה.
9. ככל שעסקינן בטענה האחרונה דומה שהדין עם הנתבעת. אכן, נהיר לי כי שגיתי בהחלטתי כשקבעתי כי ד"ר ולן לא נדרש כל עיקר לסוגיית עצם האירוע התאונתי. מנגד, כמדומה, לא שגיתי בכך שסוגיית קרות התאונה לא עמדה בגדר הגנתה המהותית של הנתבעת, ושמא בצורה מעורפלת. הדבר אף עולה למקרא מכתבי הדחייה של הנתבעת שבגדרם לא הוטל ספק בעצם האירוע התאונתי.
10. ואולם מכריעה את הכף לזכות התובעת טענתה, המשכנעת מאוד אותי, כי אילו סברה כי שאלת עצם קיומו של האירוע התאונתי שנויה במחלוקת, לא הייתה מסכימה לדרך הדיונית לסיום ההליך. אכן התובעת טוענת, לכל אורך הדרך, כי במידת הצורך היא הייתה משכילה, אם בעדותה ואם בעדות של עדים חיצוניים, להוכיח את האירוע הנטען שקרה במצרים. אכן, ככל שהיו נשמעות ראיות אין לדעת היאך הייתי פוסק. התיעוד הרפואי שבפניי בסמוך לתאונה, כך מנתח פרופ' רופמן הגם בניגוד להחלטתי, אינו מאמת קיומו של אירוע תאונתי כל עיקר. אין לדעת אם הייתי רוחש אמון, אם לאו, לעדויות האמורות. ואולם נהיר לי כי לא יעלה על הדעת להלקות את התובעת בנתון זה הואיל ואכן לשיטתה, הסבירה והלגיטימית, היא סבורה הייתה כי הנתון האמור אינו משמש פלוגתא עוד, שאחרת הייתה עומדת על שמיעת ראיות.
לנוכח כל אלו אניח כי האירוע התאונתי הנטען, אכן היה וקרה.
לקבילותה של חוות דעתה של איבניצקי
11. בדעתי לקבוע כי חוות דעתה של איבניצקי אינה קבילה כחומר ראיה. ואולם לא למותר לציין כי ככל שהייתי מכריע כי היא קבילה, חוות דעתו הנוגדת השנייה של ד"ר ולן, חרף יומרתה, כלל אינה "נוגדת". אכן, חוות דעתו של ד"ר ולן היא העתקה כמעט מושלמת של חוות דעתו הראשונה. הוא מציין כי בפניו מצויה חוות דעתה של איבניצקי. הוא אף מציין כי הוא חזר ובדק את התובעת פעם נוספת. לא זכיתי לקבל כל התייחסות על ממצאי בדיקתה זו של התובעת, ובמה ממצאי בדיקה אלו שונים ממה שנקבע על ידי איבניצקי. מכאן, כי ככל שחוות דעתה של איבניצקי הייתה פורצת את מחסום הקבילות, ברי שהייתי מאמץ את ממצאיה, ולו בהעדר כל מענה ענייני לה.
12. ואולם ברי לי שחוות דעתה של איבניצקי אינה קבילה. מלכתחילה נפרסה המחלוקת הרפואית ועוצבה על ידי התובעת, בכך שצירפה חוות דעתו של אורטופד, הוא ד"ר גורדון, ולא חוות דעתה הנוספת של מרפאה בעיסוק. בעקבות זאת הוגשה חוות דעת אורטופדית נוגדת של ד"ר ולן, וכך מונה פרופ' רופמן, כמומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט. ואם נותר ספק כלשהו לעניין תחום סמכותו של פרופ' רופמן, ולשיטתה של התובעת עצמה, באה שאלת ההבהרה שהוצגה לפרופ' רופמן בעקבותיה הוא השיב, כזכור, כי
"אין ספק כי קיים קושי מסוים בביצוע עבודות משק הבית". ברי כי חוות דעתו של פרופ' רופמן לא נושאת חן וחסד בעיני התובעת. ואולם הדבר אינו מתיר לה, אף ללא נטילת רשות, לנסות מזלה בחוות דעתה של מומחית בתחום שלא הועמד לפלוגתא דיונית, מלכתחילה. המלאכותיות בהליך המיומר שקופה עד מאוד.
סכום חד-פעמי - נכות כתוצאה מן התאונה