1. תביעה לפסק דין הצהרתי שעניינה נסב על נכס בחיפה - בית הנמצא ברח' עספור 23 במושבה הגרמנית בחיפה והידוע כחלקה מספר 7 בגוש 10833 (להלן: "
הנכס"). התובעים טוענים לבעלות בנכס ואילו הנתבע (להלן: "
האפוטרופוס") גורס כי מדובר בנכס נפקד, השייך לנפקד.
למרות הסוגיות המשפטיות שעוררו הצדדים בסיכומיהם, הרי שהמחלוקת היא בעיקרה עובדתית-ראייתית והיא, האם עלה בידי התובעים להוכיח כי רכשו את הבעלות בנכס עוד לפני שנת 1947.
2. ואלו העובדות הצריכות לעניין:
א. הנכס רשום בלשכת רישום המקרקעין על שם ארבעה מבני משפחת ג'דון (יתכן והיה צ"ל "ג'דעון" - י.ע.) ואלו נרשמו כבעלים בשנים 1910- 1924 (נסח הרישום נספח א' לתצהירו של מר שמש). האפוטרופוס הוציא ביום 15/5/2002 - כשנתיים לאחר הגשת התביעה דכאן - תעודה לפי סעיף 30(א) ו-(ב) לחוק נכסי נפקדים, המכריזה על בני משפחת ג'דון כנפקדים וכי נכסיהם, כולל הנכס נשוא התביעה, מוקנים לאפוטרופוס.
ב. התובע מס' 1 (להלן "
המנוח") הוא אביהם של התובעים 2 ו-3 (להלן ובהתאמה: "
סאמי" ו"
סמיר").
לטענת התובעים, המנוח היה קבלן בנין והוא רכש את החלקה מדודו כבר בשנות העשרים, ודודו רכש את החלקה ממשפחת ג'דון. המנוח בנה את הבית על החלקה ומאז התגוררה בו המשפחה המורחבת (כולל אחיו של המנוח), וחלק מהדירות בבית הושכרו לצדדים שלישיים.
סאמי וסמיר נולדו אף הם בחיפה ולטענתם, התגוררו בבית מאז שנולדו ועד שעזבו את הארץ. בשנת 1967 עזבו השניים את ישראל, סאמי נסע לטורונטו בקנדה שם הוא מתגורר עד היום וסמיר נסע לארה"ב שם הוא מתגורר עד היום.
למעשה, אין חולק כי הבית הוחזק ומוחזק עד היום על ידי התובעים, אשר משכירים את הדירות בבנין לצדדים שלישיים, כאשר אחותם בשם סאמיה מטפלת בעניני הבית על פי ייפוי כוח שניתן לה על ידי שני האחים.
ג. בשנת 1947, עם כיבוש העיר חיפה על ידי ההגנה, עברה המשפחה להתגורר במנזר מר-אליאס בכרמל, למשך כשלושה חדשים. לאחר מכן עברו להתגורר עד שנת 1956 בואדי ניסנאס בחיפה. בשנת 1956 חזרו לבנין והאפוטרופוס שחרר לידיהם את הנכס על פי אישור עליו נעמוד בהמשך.
ד. אמם של סאמי וסמיר נפטרה בשנת 1982 והמנוח נפטר 3 שנים אחריה, בשנת 1985, כאשר משך כל אותן שנים התגוררו השניים בבית. המנוח הותיר צוואה בה ציווה את כל רכושו לבניו סאמי וסמיר.
ה. המנוח ביקש לרשום את הנכס על שמו מיד לאחר קום המדינה וגם בשנים שלאחר מכן, אך הדבר לא עלה בידו ועל כך נעמוד בהמשך. כמו כן פנו התובעים בשנת 1995 בתביעה לביהמ"ש המחוזי בת.א. 65/95 אלא שהתביעה נמחקה מטעמים טכניים של אי התייצבות (נ/1/ג).
3. כאמור, השאלה העיקרית העומדת למחלוקת היא, האם עלה בידי התובעים להוכיח כי עוד לפני 1947 היו הבעלים של הבנין והנכס.
נוכח טענה זו, אנו נדרשים לעבור על כל אחת ואחת מהראיות שהוצגו על ידי התובעים להוכחת בעלותם בנכס. אציין כי הצעתי לצדדים לסכם על סמך החומר, אך האפוטרופוס עמד על חקירתו של סאמי, שנתן תצהיר מטעם התובעים. חקירתו של סאמי התקיימה ב"ועידת וידיאו" מאחר ומצבו הבריאותי לא איפשר הגעתו לארץ (פרוטוקול החקירה צורף לבש"א 16706/04).
בעדותו ובתצהירו, סיפר סאמי כי אביו המנוח היה הבכור מבין אחיו, ולאורך כל השנים שמע מאביו כי הוא שבנה את הבית. הוא עצמו נולד בשנת 1933 ומאז ועד עזיבתו את הארץ התגורר בבית אשר נבנה בהדרגה קומה אחר קומה. בבית השכן התגורר דודו חנא חביב ומשפחתו (עמ' 7 לפרוטוקול ההקלטה).
במאמר מוסגר אציין כי בטכנולוגיה של ימינו, דומה היה כאילו והעד נוכח באולם, ולא נפגמה יכולתו של בית המשפט להתרשם מ"אותות האמת" בעדותו של סאמי. מכל מקום, מטבע הדברים, ייחסתי עיקר המשקל לראיות חיצוניות ואובייקטיביות עליהן נעמוד להלן.
4. תצהיר עדותו של סאמי, נתמך בשלל ראיות להוכחת טענת התובעים כפי שיפורט להלן.
א. הצהרה ואישור של שוכר אחת הדירות, אחד בשם מ. יעקובסון, ולפיה התגורר בשכירות עם משפחתו בדירה בקומה א' בבית ג'ורג' חביב נעמה בשנים
1925-1929 וכי משך כל השנים שילמו למנוח את שכר הדירה והכירו אותו כבעלים של הנכס. ההצהרה ניתנה ביום 17.7.1952 (נספח ז' לתצהירו של סאמי).
ב. הצהרה ואישור של שוכר אחת הדירות, אחד בשם חג'אר יוסף, ולפיה התגורר בשכירות עם משפחתו בדירה בקומה ב' בבית ג'ורג' חביב נעמה בשנים
1930-1933 וכי משך כל השנים שילמו למנוח את שכר הדירה והכירו אותו כבעלים של הנכס. ההצהרה ניתנה ביום 15.8.1952 (נספח ח' לתצהירו של סאמי).
ג. העתקים מקבלות על שמו של המנוח בגין תשלום מס רכוש עבור החלקה (בשפה הערבית) בשנים 1933, 1934, 1935, 1945, 1946 (נספחים י' - י"ד לתצהירו של סאמי). אציין כי על מרבית הקבלות לא נרשם מספר הגוש והחלקה אך נרשם "מחוז חיפה" למעט הקבלה עבור השנים 34-35 שם נכתב בערבית "חלקה 7 בגוש 23" (נספח י"ג).