1.
המחלוקת בתמצית:
עניינה של תביעה זו בנזקים אשר נגרמו לתובע, צבעי במקצועו, יליד 27/5/1975, אשר נפל מפיגומים באתר בניה. התאונה אירעה ביום 9.7.97 בעת שהתובע ביצע עבודת צביעה במבנה תעשיה. במהלך עבודתו היה עליו לעבוד בגובה ובעת הצביעה עמד על פיגום אשר הותקן במקום, פיגום נייד, אשר משטח ההליכה שבו היה מורכב בלוחות עץ. בעת שהתובע הלך על הפיגום התמוטט חלק מן הפיגום, אחד הדיקטים אשר היוו את משטח ההליכה, והתובע נפל עמו מגובה של כחמישה וחצי מטרים ונחבל בקרקע.
התובע הועסק כפועל אצל קבלן משנה, צד ג' מס' 3, אחיו של התובע (להלן: "עמאר"), אשר ביצע עבודות צביעה במבנה תעשיה עבור הקבלן אלי ארבע, הנתבע (להלן: "אלי"). על פי הנטען בכתב התביעה, סיפק אלי את הפיגומים עליהם עבד ומהם נפל התובע. קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לאופן הצבת הפיגומים וזהות המציב. הנתבעת, חברת הביטוח דולב, הינה חברה לביטוח בע"מ אשר הייתה המבטחת של הנתבע ארבע אלי במועד הרלוונטי לתביעה (להלן: "דולב").
דולב שלחה הודעת צד ג' כנגד צד ג' 1 (להלן: "מריו לזניק"), אשר לטענת דולב הייתה יזמת הפרויקט במסגרתו עבד התובע, הקבלנית הראשית וכן מבצעת הבניה בפועל. כן נשלחה הודעת צד ג' כנגד המבטחת של דולב, ציון, וכנגד עמאר הווארי, אשר לטענת דולב היה מעבידו של התובע במסגרת עבודתו כקבלן משנה באתר העבודה בו אירעה התאונה. מריו לזניק וציון הן גם הנתבעות 3-4.
הנתבעות 5-6 הינם חברת טל את זמיר עבודות חשמל (להלן: "טל את זמיר") וחברת הביטוח המבטחת אותה (להלן: "מנורה"). טל את זמיר ביצעה באתר עבודות חשמל בתוך הבניין עצמו ואילו התובע היה צריך לבצע עבודות צבע מחוץ לבניין. התובע ומעבידו, עמאר, השתמשו בפיגום, אשר כפי הנראה שייך לטל את זמיר לשם ביצוע עבודות צביעה מחוץ לבנין. התובע נטל את הפיגום שהיה בתוך הבניין ופירק חלקים ממנו על מנת להוציאו אל מחוץ לבניין. השאלה העיקרית שהינה במחלוקת בין הצדדים הינה האם התובע נפל כתוצאה מהרכבה שגויה ובלתי אחראית של הפיגום או שמא הפיגום היה בלתי תקין ובלתי בטיחותי עוד בטרם פירק התובע חלקים ממנו.
2.
טענות הצדדים:
לטענת התובע, יש להטיל את מלוא האחריות לאירוע התאונה על הנתבעים, אלי ודולב, מריו לזניק וציון וכן טל את זמיר ומנורה ולחייבם לפצותו בגין כל נזקיו בעקבות התאונה. התובע טוען כי אלי הוא זה שאמר לצבעים היכן עליהם לעבוד והוא אשר סיפק את הפיגום. עוד טוען התובע כי חברת מריו לזניק הייתה יזמת הפרויקט במסגרתו עבד התובע ובמסגרתו אירעה התאונה וכן הייתה היא הקבלן הראשי ומבצעת הבניה בפועל. לטענת התובע, טל את זמיר הייתה הבעלים/המרכיבה של הפיגום אשר בו אירעה התאונה, ולחילופין היא זו שהעמידה את הפיגום לרשותו של אלי.
התובע טוען כי התאונה ארעה עקב נכס אשר לנתבעים הייתה שליטה מלאה עליו ונסיבות העניין מתיישבות יותר עם המסקנה שלא ננקטה זהירות סבירה על ידי הנתבעים מאשר עם המסקנה שננקטה זהירות כאמור על ידם. על כן, יש להחיל על מקרה זה את הכלל "הדבר מדבר בעדו", הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ולהטיל על הנתבעים להוכיח כי לא הייתה התרשלות שיחובו בגינה. בנוסף, טוען התובע כי הנזק אשר נגרם לו נגרם כתוצאה מהפרת חובות חקוקות על ידי הנתבעים ו/או מי מטעמם (פקודת הבטיחות בעבודה, תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) ותקנות ארגון הפיקוח על העבודה). על כן, טוען התובע, על הנתבעים לפצותו בגין כל הנזקים אשר נגרמו לו עקב הפרת חובות אלו וזאת מבלי שיהא צורך, כלל, להיזקק לשאלת רשלנותם.
לחילופין טוען התובע כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותם המלאה והבלעדית של הנתבעים ו/או מי מטעמם, כאשר הורו לתובע לעבוד בגובה כ- 5.5 מטרים באופן בלתי בטיחותי ומסוכן, מבלי שיהא אמצעי בטיחות תקין ומספק על מנת להגן עליו ובאופן שחשף אותו לסכנות חמורות; בכך שלא דאגו לקיומו של פיגום תקין במקום העבודה ולמשטח עבודה תקין ובטיחותי; בכך שנקטו בשיטות עבודה לקויות, מסוכנות ושגויות; גרמו לנפילתו של התובע מגובה 5.5 מטרים ופגיעה קשה בכל גופו אשר הותירה אותו בעל נכות צמיתה; נהגו כפי שמעביד ו/או קבלן ראשי האחראי על אתר בניה ו/או מזמין עבודה ו/או מתקין פיגום סביר ונבון לא היה נוהג בנסיבות העניין; לא פיקחו כראוי על העבודה ולא דאגו לקיומם של נהלי עבודה תקינים ובטיחותיים וכדומה.
בעקבות התאונה התובע פונה לבית החולים זיו בצפת ואושפז במחלקה האורתופדית ונגרמו לו שבר באגן עם חדירה למפרק ירך שמאל; שבר ביד שמאל; חבלות בראש, צוואר, חזה, כתף, מרפק וברך; דם בשתן (המטוריה); וקליטה פתולוגית (במיפוי) בברך שמאל ובעצם השכם השמאלית. לאחר שחרורו מבית החולים היה התובע במעקב רפואי ובטיפולים בעקבות פציעתו.
התובע טוען כי בעקבות התאונה נפגע תפקודו ובשל היותו פועל כפיים טוען התובע כי נגרמו לו בשל התאונה בעבר, נגרמים לו כיום ויגרמו לו בעתיד הפסדי השתכרות ממשיים ופגיעה ניכרת בכושר השתכרותו. לטענתו, נכותו התפקודית הינה גבוהה מנכותו הרפואית וזאת בשל אופי עיסוקו ובשל המקצוע אשר בו עבד עובר לתאונה.
התובע מבקש לפסוק לו נזקים מיוחדים (הפסדי השתכרות בעבר, עזרה בבית בעבר, טיפולים רפואיים ונסיעות לשם קבלתם) ונזקים כלליים (כאב וסבל ואובדן הנאת חיים, הפסדי השתכרות ו/או פגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד, הוצאות עזרה בבית בעתיד, הפסדי ניידות בעתיד והוצאות שונות).
הנתבע אלי וחברת הביטוח דולב טוענים כי אלי לא היה מעבידו של התובע וגם לא שימש כקבלן ראשי באתר הבניה ולכן אין לו אחריות ישירה כלפי התובע, אין לו אחריות לבטיחות באתר העבודה ודין התביעה נגדו להדחות. כן טוענים הם כי אלי לא היה בעל הפיגום, לא סיפק את הפיגום ולא היה לו כל קשר לנטילת הפיגום, פירוקו, הזזתו, הרכבתו והעמדתו. אלי טוען כי כאשר עמאר ביקש ממנו לעזור לו למצוא פיגום, הציע לו אלי להיכנס לבניין ולבקש פיגום מהקבלנים האחרים שעבדו שם ובכך תמה מעורבותו.
אלי וחברת הביטוח דולב טוענים כי התובע התרשל וגרם לתאונה באשמו הבלעדי ולחילופין התורם, כאשר הרכיב בעצמו, יחד עם עמאר ובפיקוחו את משטח העבודה של הפיגום בצורה רשלנית, החסיר חלק מהדיקטים המרכיבים את משטח העבודה והציב את הפיגום באלכסון, כאשר שניים מגלגליו על המדרכה והשניים האחרים על הכביש. לטענתם, ליאוניד, אחד העובדים, שהיה במקום בעת האירוע, העיר לתובע כי הוא מרכיב את המשטח בצורה לא נכונה, אך התובע התעלם ממנו.
לטענת אלי וחברת הביטוח דולב התביעה הינה מוגזמת ואינה עומדת בשום יחס לנזקים אשר נגרמו בפועל.
הנתבעת דולב שלחה הודעת צד ג', כמפורט לעיל, ובהודעתה המתוקנת טענה כי צד שלישי מס' 2, חברת ציון, ביטחה בזמנים הרלוונטיים לתביעה את אלי ולא היא, זאת לאור סעיף הרחבה לכיסוי אחריותם של קבלני משנה בפוליסה של ציון למריו לזניק, הקבלן הראשי לפי טענת אלי ודולב.
מריו לזניק וחברת הביטוח ציון מכחישים אחריותם לנזקי התובע וטוענים כי לא היו מעבידיו של התובע, לא קבעו את תנאי העבודה, לא פיקחו על העבודה ולא סיפקו את הכלים לעבודה. לטענתם, לא היתה חברת מריו לזניק הקבלן הראשי, אלא היה זה אלי הקבלן הראשי באתר והוא זה שהתיר את השימוש בפיגום. לחילופין טוענים הם לאשם תורם ניכר מצדו של התובע, אשר גרם ו/או תרם לאירוע התאונה, כאשר פירק והרכיב את הפיגום והתעלם מאזהרות שהושמעו. עוד טוענים הם כי התובע עצמו כלל לא הוכיח כי בפיגום היה פגם להבדיל מאופן הרכבתו על ידי התובע עצמו, שהיה שגוי וגרם לנפילה. לעניין טענתה של הנתבעת דולב לחבותה של ציון כופרים הם בכל חבות מצד ציון לשפות את הנתבעת דולב, המודיעה, בגין קיום "ביטוח כפל".
חברת טל את זמיר טוענת כי נציגה הפנה את תשומת לבו של התובע כי התובע לא התקין את הפיגום על פי הנדרש ועל פי כללי הבטיחות וביקש מהתובע להתקינו כראוי, אך התובע התעלם מעצתו של נציגה והתקינו באופן לא ראוי ולפיכך נפל. לטענת חברת טל את זמיר, הפיגום עצמו היה תקין לחלוטין אך אופן הרכבתו על ידי התובע היה שגוי. התובע לא התקין רצפה לפיגום והתיר בו חללים בהם לא העמיד קורת עץ וכן לא התקין מעקה לפיגום.
עוד טוענות טל את זמיר וחברת הביטוח מנורה כי התובע התקין את הפיגום כאשר שתי רגליו על המדרכה ושתי רגליים מונמכות יותר על גבי הכביש וכך הרחיק את הפיגום מן הקיר על מנת לאפשר עבודה קלה יותר ובכך גרם לחוסר יציבות שלו. כמו כן, טוענת טל את זמיר כי התובע נפל גם בשל כך שלא שם לב לתנאי עבודתו ובמהלך העבודה התבדח וצחק עם חבריו ומבלי לשים לב נפל ל"חלל" שנגרם כתוצאה מאי הצבת הפיגום בצורה תקינה על ידו.