א.
מבוא
1. בתביעה שבפני עותר התובע יליד 1989, לחייב הנתבעות לשלם לו פיצויים בגין נזקי גוף שארעו לו בתאונה מיום 6.2.03, עת היה תלמיד בחטיבת הביניים בג'סר אל זרקא. הנתבעת מס' 1 (להלן:"משרד החינוך"), נתבעת מכח היותה אחראית על בית הספר וצוות מוריו בשל טענת התובע כי התאונה ארעה במהלך שעות הלימודים. הנתבעת מס' 2 (להלן:"המועצה"), נתבעת מכח היותה אחראית על מתקני בית הספר לרבות הגדר ממנה נטען כי נפגע התובע במהלך קפיצתו מעליה ואשר היתה לטענת ב"כ התובע מסוכנת ובלתי תקינה.
2. בכתב התביעה אשר הוגש ביום 4.1.06, נטען כי מסביב לבית הספר בו למד התובע היתה גדר עליה נהגו התלמידים לטפס. נטען כי הגדר היתה עשויה מפסי ברזל שבסופם פס מסוכן. נטען עוד כי גדר זו הוחלפה לאחר התאונה ובעטיה וכי המנהג לטפס על הגדר היה בידיעת מורי בית הספר ומנהלו.
כן נטען כי ביום 6.2.03, טיפס התובע על גדר בית הספר וכף ידו נתפסה בברזל הגדר, נגרם לו נזק גוף בגינו אושפז חמישה ימים בבית חולים ולאחר מכן, נותרה לו צלקת גדולה בידו אשר הותירה לו על פי קביעת מומחה מטעמו ד"ר אולמן נכות צמיתה בשיעור 10%. יצויין, כי מומחה מטעם הנתבעות, ד"ר גולדן, העריך נכותו הצמיתה של התובע בגין התאונה והצלקת בשיעור 5%.
3. בשני תצהירי עדות ראשית (ת/1, נ/2), פרט התובע גרסתו באשר לאופן אירוע התאונה. בתצהיר המוקדם יותר נ/2 מיום 3.9.06, נטען כמו בכתב התביעה, באופן סתמי כי תלמידי בית הספר נהגו בידיעת צוות בית הספר לטפס על הגדר ובמהלך טיפוס כזה, שלא הוברר לשם מה נעשה, נתפסה ידו של התובע בגדר ונפגעה. צויין, כי בסוף הגדר פס מסוכן. מאידך בת/1 אשר הוגש ביום 12.4.07, לקראת ישיבת ההוכחות שנקבעה בתיק זה, פרט התובע גירסתו וטען כי מחוץ לבית ספרו היה מגרש כדורגל בו נהגו תלמידים לשחק. התובע טען כי הוא ומספר חברים יצאו לשחק וכשחזרו שער בית הספר היה סגור ולפיכך, נאלצו התובע וחבריו לטפס על הגדר, שתמונתה כך נטען צורפה לתצהיר, אם כי בפועל לא נעשה כך. עוד נטען בתצהיר ת/1 כי בקצה הגדר היו דוקרנים. לא נטען דבר, כפי שנטען בעבר, כי בסוף הגדר היה פס מסוכן. תמונות שונות של הגדר צורפו אח"כ כמוצג ת/2.
במהלך עדות התובע ועדיו הובהר כי עפ"י גירסתם הם יצאו במהלך ההפסקה לשחק מחוץ לחצר בית הספר וכשבקשו לחזור לאחר גמר ההפסקה היה השער נעול והשומר לא היה בנמצא.
4. הנתבעות דחו מכל וכל טענות התובע, טענו כי גרסתו לארוע התאונה אינה נכונה ואינה ברורה. רמזו כי התאונה ארעה שעה שניסה התובע לעזוב שלא כדין ללא רשות ובניגוד להנחיות את שטח בית הספר. טענו כי לא היה קיים מינהג ידוע של טיפוס על גדרות של תלמידי בית הספר. עוד נטען שגדר בית הספר היתה תקינה ושהחלפתה בוצעה במסגרת עבודות רגילות ללא קשר לתאונה. עוד נטען שבבית הספר שני שערים ושומר, ולא היתה כל בעיה להכנס לבית הספר דרך שער פתוח או לבקש את השומר לפתחו. כן נטען כי הגדר הקודמת והנוכחית היו תקינות.
5. עוד הוסיפו הנתבעות בינן לבין עצמן טענות באשר לאחריות כל אחת מהן, באם ימצא בית המשפט כי יש לקבל התביעה. המועצה טענה כי אם ארעה התאונה ברשלנות כלשהי זו רשלנות צוות ומורי בית הספר שלא נתנו הוראות מתאימות לצוות עובדי בית הספר ולא הפעילו עליהם פיקוח מספיק. מנגד טענה מדינת ישראל כי אם מוטלת אחריות על אירוע התאונה על מאן דהוא, הרי זו מוטלות על המועצה כאחראית על התקנת מתקנים כדוגמת הגדר ומתן הוראות לשומר בית הספר.
ב.
הראיות
1. לאחר שכשלו הנסיונות לסיים תיק זה בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, שמעתי ראיות כל הצדדים ביום 7.10.07. מטעם התובע שמעתי עדותו ועדות חברו, מר עמאש עזלדין. כן הוגשו לי מוצגים שונים לרבות תמונות הגדר ותרשים שצייר התובע בנוגע למראה חצר בית הספר והמגרש בו שחקו התובע וחבריו.
2. מטעם הנתבעות שמעתי עדות מנהל בית הספר ועדות מהנדס המועצה. עדים אלו הגישו כמו כן, הוצגו לי מוצגים שונים.
ג.
המסקנה
1. לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על כל נספחיהם בתצהירים ובמוצגיהם וכן בסיכום טענות הצדדים ולאחר שהאזנתי לעדויות והתרשמתי מהם, נחה דעתי, כי בנסיבות המקרה דנן התביעה להדחות משום שהתובע לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו. לא הוכח היכן בדיוק ארעה התאונה, מה המקום המדויק בו טיפס התובע שעה נתפסה ידו בגדר. לא הוכח מה היה מצב הגדר במקום בו ארעה התאונה בשעת ארועה ובוודאי לא הוכח כי התאונה ארעה בשל העדר הנחיות ופיקוח שעה שגירסת התובע וחברו היתה שהתאונה ארעה עת שבו לבית הספר לאחר גמר ההפסקה (הם החליטו לשוב לאחר ששמעו צלצול), שעה שכל התלמידים היו מכונסים בכיתה ולא היה צורך בהותרת צוות מורים כדי להשגיח על החצר.
2. לא הוכח שהשומר נעדר מהמקום בו היה צריך להיות שעה שנטען כי היו לבית הספר שני שערים.
3. לא הוכח שהיה מינהג לטפס על הגדר בידיעת צוות בית הספר, שהרי התובע וחברו העידו במפורש שבשעות הבוקר תלמידים שאחרו לבית הספר ונתקלו בשער סגור שבו על עקביהם ולא טפסו על הגדר. לא הוסבר לי מדוע היה המצב שונה שעה שבקשו התובע וחבריו לשוב לבית הספר לאחר ההפסקה ומצאו שער נעול.
מה גם שגרסה זו של נוהג טיפוס על גדרות נסתר מניה וביה בעדות מנהל בית הספר.
4. גם מצבה הלקוי של הגדר לא הוכח. ראשית, נטענו בפני טענות סותרות באשר למצב הגדר. בתחילה, נטען כי היה בקצה הגדר פס מסוכן, טענה שאושרה חלקית בעדות המהנדס והמנהל אשר העידו כי בגדר הישנה היה פס בסופה, אם כי לא מסוכן. בהמשך נטען שהיו דוקרנים מסוכנים בקצה הגדר, דבר שלא הוכח ולא הובאה תמונה שתראה הגדר הרלוונטית ומצבה במועד ובמקום התאונה. מה גם שטענה זו של התובע לענין דוקרנים נסתרה ע"י עדי ההגנה. גם העדר יכולתו של התובע להבהיר היכן בדיוק טיפס ועדותו כי טיפס דווקא מעל השער אינה תורמת ליכולתי להכריע בעניין עפ"י גירסתו. גם לא יכולתי להעזר בתמונות אשר עפ"י הצהרת ב"כ התובע צולמו לאחר שהתובע ציין מקום אירוע התאונה. שהרי דווקא המקום עליו הצביע התובע באחת מגירסאותיו התובע כמקום התאונה, לא צולם באופן המאפשר לראות מה היה מצב הגדר [ת/2 (1)] ואילו המקום האחר עליו הצביע התובע בצילום [ת/2 (5)], אינו תומך בטענות קודמות של התובע באשר למצב הגדר או בגרסתו בכתב התביעה.
5. אכן שותפה אני לדעה כי כל פגיעה של קטין מביאה ע"פ נטיית הלב לראות אחרים כאשמים בפגיעתו ומלאת הערכה אני ללהט שאפיין את ניהול התביעה ע"י ב"כ התובע, להט אשר הפריע מיד פעם לניהול התקין של שמיעת הראיות. אולם, בנטיית הלב אין די ואין שופט יכול לפסוק בדין עפ"י ידיעתו הכללית את מצב המתקנים בבתי ספר השונים בארץ ובמועצה המקומית אליו שייך כפרו של התובע (ג'סר אל זרקא) בפרט, כפי שבקשה ממנו לעשות ב"כ התובע.
עלי לבחון הדברים בהתאם לחוק, לפסיקה ולמוכח בפני ובנסיבות הענין. שומא על התובע אפילו הוא קטין, להוכיח טענותיו להוכיח אופן אירוע התאונה ומדוע אחראיות מי מהנתבעות לארועה ולנזקיו. במקרה דנן נטל זה לא הורם.