א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
123995-01
09/04/2006
|
בפני השופט:
אחימן יעל
|
- נגד - |
התובע:
מור מרגלית עו"ד ע. מור
|
הנתבע:
1. רוזנהיים אלחנן 2. במברגר-רוזנהיים בע"מ 3. פרופימקס (ישראל) בע"מ
עו"ד א. ברכה
|
פסק-דין |
מבוא:
הונחה בפני תביעה כספית- חוזית על סך של 608,136 ש"ח ולצידה תביעה למתן חשבונות.
לטענת התובעת הפרו הנתבעים הסכם לייזום ותיווך עיסקאות נדל"ן בקנדה ובארה"ב שנחתם בין הצדדים בחודש יוני 1999 (להלן:
"ההסכם").
לדברי התובעת בתביעה, קיימת לה מכוח ההסכם זכאות לעמלה בשיעורים משתנים מכל הכנסה שתהיה לנתבעים בגין חתימת חוזה בעיסקאות ייזום ותיווך נדל"ן שהינו פרי עבודתה ומאמציה. לטענתה, יזמה זו התקשרויות המזכות אותה בעמלות ואילו הנתבעים נמנעו מלהעבירן לידיה.
עוד טוענת התובעת להעלמת מידע שיטתית מצד הנתבעים במטרה לסכל את זכאותה לעמלות ועל כן עותרת היא, בנוסף, למתן צו המחייב את הנתבעים ליתן דין וחשבון בתצהיר ביחס לעיסקאות אלו שקיומן הוסתר הימנה.
הנתבעים מכחישים את חבותם בטענה ולפיה, אין התובעת זכאית מכוח ההסכם לעמלות כלשהן מעבר לאלה ששולמו לה. עוד טוענים הנתבעים כי עבודתה של התובעת הסבה להם נזקים, לאחר שהעיסקאות אותן יזמה נתגלו כבלתי כלכליות.
דיון בטענה המקדמית:
בשלב ראשון, נכון להתייחס לטענה ולפיה, נעדרת התביעה כל עילה כלפי הנתבע 1.
בעניין זה טוען הנתבע 1, כי בכתב התביעה לא הועלתה כל עילה כנגדו באופן אישי, למעט הוספתו כנתבע 1 במבוא לכתב התביעה ובכך התעלמה התובעת כליל ממושג האישיות המשפטית הנפרדת לתאגיד.
עוד מבקש הנתבע 1 להתעלם בהקשר זה מחלק הסיכומים בו העלתה התובעת לראשונה טענות עובדתיות כבסיס לחיובו באופן אישי.
בסיכומיה, טוענת התובעת, כי הואיל והוכח בחקירתו של הנתבע 1 ובחומר הראיות שהוגש, כי הנתבע 1 לא שמר על הפרדה בין שתי הנתבעות, בינן לבין עצמן, לבין נכסיו האישיים, כי אז מנוע זה מלטעון להגנתו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
בעניין זה, מסתמכת התובעת על תוצאות חקירתו הנגדית של הנתבע 1 ועל העיקרון המשפטי שנקבע בע"א 298/56 רבלין ואחוזת ראובן בע"מ נ' פרי פד"י יב'(1) עמ' 85.
היעדרן של חתימות הנתבעות על גבי ההסכם, אינו רלבנטי להכרעה בחלק זה של הדיון, לאחר שחבותן על פי ההסכם לא הוכחשה מעולם ע"י התובעת והראייה, כי אלה נתבעו לצידו של הנתבע 1.
אשר לדרך התנהלותו של הנתבע 1 כשוללת את הגנתו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, בעניין זה קובעת הפסיקה כי עירוב וחוסר הפרדה נקבע על בסיס של הקמת תאגידים ליצירת יתרונות פיסקליים באופן מלאכותי ולפיכך, אין די באירוע ספוראדי כזה או אחר של תשלום אישי מצד פלוני, כנימוק לשלילת העיקרון הבסיסי והמשמעותי הנ"ל.
על פניו, לא נוצרת כלפי הנתבע 1 זיקה לחבות אישית מכוח ראיות התובעת.
הואיל וכך, סבורני, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה לחבותו האישית של הנתבע 1 כלפיה.
התביעה כלפי הנתבע 1 - נדחית.
מכאן ולהבא, נעשה בירור התביעה כלפי יתרת הנתבעים הן נתבעות 2 ו- 3, ואלה יכונה להלן במשותף "הנתבעות".
דיון לגופם של דברים: