בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן -
הבנק או
התובע) הגיש נגד סלפוי, מעוז ושות' - משרד עורכי דין (להלן -
משרד סלפוי מעוז או
הנתבעת) ונגד ימכ"א השקעות (7000) בע"מ - חברה קבלנית, כנתבעת פורמלית (להלן -
החברה הקבלנית) תביעה, לחייב את משרד סלפוי מעוז להשיב לידיו סכום כסף השייך לבנק ואשר המשרד מחזיק בו שלא כדין.
לטענת הבנק, בין הצדדים נכרת חוזה בעל פה לפיו, מלוא הכספים שיגבה משרד סלפוי מעוז מלקוחות הנתבעת הפורמלית, החברה הקבלנית, יועברו ישירות לחשבון החברה בבנק, ללא קיזוזים בגין שכ"ט עו"ד. משרד סלפוי מעוז קיבל לידיו סך של 40,931.54 ש"ח מלקוחה של החברה הקבלנית (הגב' פרחה שבתאי, להלן -
שבתאי) ומשסירב להעבירם לחשבון, הפר את החוזה.
באמצעות יחידי השותפות, עו"ד סלפוי שמואל ועו"ד אלון מעוז הוגש יחד עם כתב ההגנה כתב תביעה שכנגד. לטענת הנתבעת, החל משנת 1998 קיבלה את הטיפול והייצוג בתיקי החברה הקבלנית בכל הקשור לחובות רוכשי דירות וסוכם, כי שכר הטרחה יהיה 20% בתוספת מע"מ מכל גביה, כאשר בתיקים הדורשים ייצוג וטיפול מורכב יותר, יינתן שכ"ט נוסף, בסך כ- 10,000 ש"ח וכי למשרד הרשות לקזז כל סכום המגיע לו כשכ"ט מסכומים שיגבה. משפנה ב"כ הבנק למשרד סלפוי מעוז בחודש אוגוסט 2000 נודע להם, כי הפרויקט בו מטפל המשרד מבחינה משפטית, משועבד לטובת הבנק.
בשנת 2000 פתחה הנתבעת בהליכי גביה נגד שבתאי, ממנה נגבו בסופו של דבר 40,931.54 ש"ח לשם פירעון חובה כלפי החברה הקבלנית, כאשר 20% מסכום זה מגיע לנתבעת כשכר טרחתה אלא, שהנתבעת לא קיבלה שכ"ט על טיפול משפטי אינטנסיבי ארוך והליכי גביה שניהלה נגד לקוחות אחרים של החברה הקבלנית, מר יוסי ואסף סחראי (להלן -
סחראי), שחובם עמד על סך 362,065 ש"ח, הליכים שאת סופם סיכל התובע כשהגיע עימם להסדר פשרה לפיו שילמו סחראי לתובע ישירות סכום נמוך משמעותית מהחוב כולו. התובע לא העביר לנתבעת שכר טרחתה בסך 85,447 ש"ח שהם 20% מהחוב שעמד בפני הליכי הוצאה לפועל בסך של כ- 360,000 ש"ח. הנתבעת טוענת לקיזוז הסכום שנתקבל משבתאי על חשבון חוב התובע אליה כאמור ומכאן התביעה שכנגד לתשלום יתרת החוב בסך 53,928.44 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.
בכתב התשובה שכנגד חוזר הבנק על הטענות שבכתב התביעה לרבות הבהרה, כי לא הושג כל הסדר בין סחראי לבנק אלא ניתן פסק דין על ידי כב' השופט בועז אוקון, לחייב את סחראי בסך של 162,000 ש"ח. כמו כן, כי הבנק אינו לקוח של משרד סלפוי מעוז ולכן בכל מקרה, אינו חייב בשכר טרחתו וכן, שלא הוצג הסכם שכ"ט בין החברה הקבלנית למשרד סלפוי מעוז ו- 20% הוא שכ"ט מוגזם שאינו מקובל בין עורכי דין ולקוחותיהם ככל שמדובר בשירותי גביה בלבד.
מטעם התובע העיד עו"ד אמנון לורך. מטעם הנתבעת העידו עו"ד אלון מעוז ומר איתן כוכבי, מנכ"ל החברה הקבלנית. יצויין, שעו"ד לורך, ככלל, לא העיד מטעם הבנק (עמ' 5 לפרוטוקול) ולא העיד מידיעתו האישית (עמ' 9 לפרוטוקול).
ב"כ הצדדים הגישו סיכומים ארוכים ומפורטים בכתב.
דיון
אין חולק, כי הנתבעת ייצגה את החברה הקבלנית בהליכים משפטיים ופעלה בשמה לגביית חובות. משנקלעה החברה הקבלנית לקשיים כלכליים ונדרשה לפירעון התחייבויותיה, קיבל הבנק מבית המשפט המחוזי בירושלים (פש"ר 1784/00) צו, לפיו ימונה לה מנהל מיוחד - עו"ד אמנון לורך. צו זה הוקפא בהסכמת הצדדים.
השאלה העיקרית השנויה במחלוקת היא, האם זכאי משרד סלפוי מעוז לשכר טרחה שהוסכם בין החברה הקבלנית לבינו מתוך הכספים שנגבו מרוכשי הדירות ובעיקר, לשכ"ט בגין הטיפול בגביית החוב משבתאי ומסחראי.
אין גם מחלוקת על העובדה, שמשרד סלפוי מעוז טרח לקבלת פסקי דין, פעל לפתיחה וחידוש של הליכי הוצל"פ, דחיית התנגדויות, ביטול עיקול, צו מניעה וטיפול בתביעה שכנגד והכל במסגרת חובם של סחראי לחברה הקבלנית, חוב שעמד על סך של כ- 360,000 ש"ח. הבנק טוען, שבכל תקופת פעילות המשרד לגביית חוב סחראי, לא הצליח המשרד לגבות ולו שקל אחד ולכן קמה זכותו לפעול לגביית החוב ומכל מקום, הבנק אינו לקוחה של הנתבעת ואינו חייב בשכר טרחתה. בסופו של יום, ניתן פסק דין נגד סחראי לפיו, שילמו סחראי לחברה הקבלנית באמצעות הבנק סך של 162,000 ש"ח ובכך סולק חובם לחברה הקבלנית. לטענת הנתבעת, הבנק הגיע להסדר עם סחראי ובהסדר זה סיכל את אפשרות גבית החוב המקורי שהיה גבוה בהרבה ופגע בשכר טרחתם.
המחלוקת בענייננו נסובה על שני סכומים שנגבו, האחד - בסך 40,931.54 ש"ח, ששולם על ידי שבתאי ישירות למשרד סלפוי מעוז והשני - בסך 162,000 ש"ח, ששולם על ידי סחראי ישירות לחשבון הבנק של החברה הקבלנית.
טענת הנתבעת, כי בהסדר הפשרה עם סחראי סיכל הבנק את האפשרות לגביית חוב בסכום כפול מזה שגבה הבנק בהסדר הפשרה ולכן יש לגזור את שכר הטרחה מהסכום הגבוה, דינה להידחות.
מבחינה עובדתית, בת"א 004220/02 ניתן פסק דין על ידי כב' השופט בועז אוקון, על דרך הפשרה, מכוח סעיף 79א' לחוק בתי משפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. בפסק הדין נקבע, כי סחראי ישלמו לחברה הקבלנית 162,000 ש"ח והרי, אין מדובר בהסדר פשרה אלא בפסק דין. עוד יצוין, שפסק הדין מתייחס גם לליקויי בניה שנטענו על ידי סחראי.
רישום לכתחילה של שעבוד ומשכנתה מלאים על נכסי חברה קבלנית לטובת הבנק מקובלים בעסקאות ליווי שבין בנקים וקבלנים ומעלים בידי הבנק את הזכות לפעול בכל המישורים האפשריים למימוש התחייבויות לקוחותיה של החברה הקבלנית, כדי לקבל את הכספים ולפרוע את חובות החברה הקבלנית, כך שבידי הבנק עלתה מלוא הזכות לפעול לגביית חובותיה של החברה הקבלנית.
מאידך, על הלקוח החובה לשלם לעורך דינו שכר על עמלו. כך נקבע בע"א 136/92
ביניש - עדיאל עורכי דין נ'
דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, עמ' 124:
"בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של
עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין,
ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו". (הדגשה הוספה).
טענת הבנק, כי משלא צלחו נסיונות המשרד לגבות מסחראי ולו שקל אחד, אין הם זכאים לשכר טרחה, דינה להידחות. החל מהיום בו ניתן צו למינוי עו"ד אמנון לורך כמנהל מיוחד, ידע האחרון על פעילות המשרד והשקעת משאביו בעניין גביית חוב סחראי, אך לא הורה למשרד לחדול מפעילותו זו ולהעביר את התיק לטיפולו הבלעדי, הרי שיש בכך הסכמה משתמעת וברורה, שהמשרד ימשיך בפעולות לגביית החוב ואין ספק, שלא לחינם יפעל המשרד אלא כששכרו מובטח.
בעניין זה אף נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם התחייב עו"ד פייל בדיון שנערך בפני כב' השופט בועז אוקון, לשלם את שכ"ט המשרד ונראה, כי לא ניתן לקבוע מסמרות בעניין זה על אף עדותו היחידה של מר כוכבי ואי העדתו של עו"ד פייל, שעה שהדבר לא נרשם בפורוטוקול בית המשפט באותו דיון. משאין חולק, כי משרד סלפוי מעוז השקיע משאביו לטיפול בעניין סחראי ולגביית החוב, אף על פי שלא גבה אותו בפועל ולאור כל האמור לעיל, יחויב הבנק להעביר את שכ"ט המשרד מתוך הכספים שהתקבלו לידיו לזכות החברה הקבלנית בחשבונה.