מבוא
1. התובעת, מיורצ'יק שרה (להלן: "התובעת"), ילידת 1946, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 25/11/99 (להלן: "התאונה").
התאונה, הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה.
הנתבעות, אינן כופרות בחבותן לפצות את התובעת, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק") והמחלוקת הינה, בשאלת גובה הנזק בלבד.
הפגיעה והנכות הרפואית
- לאחר התאונה, נבדקה התובעת בחדר מיון בבי"ח איכילוב.התובעת התלוננה על כאבי ראש,בחילות, סחרחורות וכאבים בצוואר, בגב, בכתף ימין ובמפרק ירך ימין. בבדיקה, נמצאה רגישות באזורי שלד שונים, ללא הגבלת תנועות וללא חסרים עצביים והתובעת, שוחררה עם המלצה לטיפול בצווארון ובתרופות נוגדות כאבים. התובעת המשיכה להתלונן על כאבי גב, כאבי צוואר וכתפיים וקיבלה טיפולי פזיותרפיה וכירופרקטיקה.
- ד"ר אהרון צ'צ'יק, שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי, ציין בחוות דעתו, מיום 28/8/02, כי בבדיקת התובעת, נמצאה הגבלה בתנועות הצוואר,ללא חסר עצבי בידיים והגבלה בתנועות הגב התחתון, ללא חסר עצבי ברגליים.
ד"ר צ'צ'יק, העריך את נכותה של התובעת, בשיעור של 3% נכות בגין בעיית הצוואר, ובשיעור של 3% נכות נוספים, בגין בעיית הגב התחתון.
4. בחקירתו הנגדית, הבהיר ד"ר צ'צ'יק כי הממצא של בליטות דיסק המתואר בחוות דעתו, אינו ממצא חבלתי אלא מדובר בתהליך ניווני של מערכת השלד,(עמוד 2 לפרוטוקול).
אשר לתלונות התובעת, ציין ד"ר צ'צ'יק: "
יש תלונות רבות על כך שהיא לא מסוגלת לעשות דברים אך זה לא עומד בהתאמה לממצאי הבדיקה הקלינית ולכן הנכות שנתתי לא מתייחסת לתלונות והפחתתי מחשיבותן" (עמ' 3 לפרוטוקול).
5. אין בידי לקבל את טענת הנתבעות כי הנכות נקבעה, על בסיס תלונות סובייקטיביות בלבד וכי ד"ר צ'צ'יק אישר כי בהעדר תיעוד בדבר תלונות מאז שנת 2000 ואילך, משמע שמצבה של התובעת, השתפר וכיום אין היא סובלת מנכות. ראשית יאמר כי הטענה על פיה ועדה רפואית של המל"ל, קבעה, לאחר מתן חוות דעתו של ד"ר צ'צ'יק כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה, בגין התאונה, לאו טענה היא שכן חוות דעתו של ד"ר צ'צ'יק, היא המחייבת, מכח הוראות סעיף 6א' לחוק, במסגרת ההליכים בתביעה דנן. זאת ועוד, ד"ר צ'צ'יק, הסביר כי העדר תעוד בדבר תלונות על כאבים, נובע, לעיתים, מהשלמה עם ההגבלות, מה גם שפעמים רבות, רופאים אומרים ש"
אין מה לעשות" ולצורך טיפול במשככי כאבים, אין צורך בפניה לטיפול רפואי (עמ'3 ו-6 לפרוטוקול).
כן הסביר ד"ר צ'צ'יק, הסבר היטב, כי נכותה של התובעת, לא נקבעה רק על סמך תלונותיה הסובייקטיביות, אלא גם ובעיקר, על סמך ממצאי הבדיקה הקלינית שהצביעו על הגבלה מעטה בתנועות עמוד השדרה וכדבריו: "
הנכות היא שילוב של כל הדברים, גם של ממצאי הבדיקה שהראו שיש לתובעת מעט הגבלה בתנועות וגם לפי התלונות בפורפורציה וגם לפי תיעוד הטיפול בתובעת לאחר התאונה שמצביע על בעיה בגינה קיבלה טיפולים." (עמ' 4 לפרוטוקול).
לפיכך, ראיתי לאמץ את חוות דעתו של ד"ר צ'צ'יק ולקבוע כי נכותה הרפואית של התובעת, הינה בשיעור משוקלל של 5.9% .
עבודתה של התובעת והנכות התפקודית
6. עובר לתאונה, עבדה התובעת כמזכירה בכירה בחברת "סובארו".
בתצהיר עדותה הראשית, הצהירה התובעת: "
בתקופת אי כושרי לעבוד פוטרתי מעבודתי", (סעיף 19 לתצהיר). הצהרה זו, מגלה טפח ומכסה טפחיים שכן מחקירתה הנגדית של התובעת, התברר כי כבר לפני התאונה, סוכם על הפסקת עבודתה ב"סובארו". יצויין כי למרות שלתיק המוצגים מטעם התובעת, צורף, נספח 9 שהוכתר כ"מכתב פיטורין", מדובר ב"אישור מעביד על שכר" ומכתב הפיטורין שניתן בידי התובעת, לא הוגש כראיה. קשה היה שלא להתרשם מתשובותיה המתחמקות של התובעת, בחקירה נגדית, בכל הנוגע לנסיבות הפסקת עבודתה, אך סופו של יום, הובהר כי התובעת שעבדה כמזכירת הנהלת החברה במשרדיה שבתל- אביב, הועברה, בניגוד לרצונה, לתפקיד של מזכירת אגף חלקים ארצי, בהרצליה, מה שהיווה פגיעה במעמדה ולפיכך,סוכם, עוד עובר לתאונה כי התובעת, תפסיק את עבודתה בחברה, בסוף חודש נובמבר, דהיינו ימים ספורים, לאחר ארוע התאונה (עמ' 7-9 לפרוטוקול).
בחודש פברואר 2002, החלה התובעת לעבוד כמזכירה במשרד רואה חשבון,בהיקף של חצי משרה, לאחר מכן, בספטמבר 2004, עברה לעבוד כמזכירה, בעמותת "טבקה", גם כן, בהיקף של חצי משרה. התובעת, הודתה, בחקירתה הנגדית כי אין בידה, אישור רפואי המגביל אותה לעבודה בהיקף של חצי משרה אך לדבריה: "
אין לי מסמך כזה אבל אני לא יכולה לעבוד יותר. אני לא ביקשתי מאף רופא כי מצאתי עבודה לפי היכולות שלי והלכו לקראתי איפה שעבדתי", (עמ' 10 לפרוטוקול).
7. בהתחשב במהות הנכות ובשיעורה, לא ניתן לקבל את טענת התובעת כי עבודתה בחצי משרה,נובעת וקשורה לפגיעתה. ד"ר צ'צ'יק,עמד בחקירתו, על האדרת התלונות והיותן חורגות ממצאי הבדיקה והממצאים האוביקטיביים כך ש"
צריך לקחת את התלונות בעירבון מוגבל וזה נלקח בחשבון בקביעת הנכות" וציין כי ההגבלה בתנועות, הינה חסרת משמעות, לצורך התפקוד בחיי היום-יום (עמ' 5 לפרוטוקול). בשים לב לעבודתה של התובעת כמזכירה, איני סבורה כי לנכות הקלה שנקבעה, יש השפעה של ממש, על כושר עבודתה של התובעת.
הפסדי השתכרות בתקופת אי כשר לעבודה
8. לאחר התאונה, נבדקה התובעת וטופלה, על ידי רופאי קופת חולים לרבות על ידי מומחים בתחומי האורתופדיה והניורולוגיה. הרופאים המטפלים, נתנו בידי התובעת אישורי אי כושר לעבודה, למשך שישה חודשים. המל"ל, הכיר גם הוא, בתקופת אי כושר לעבודה בת שישה חודשים.
אמנם ד"ר צ'צ'יק ציין בעדותו כי "
בדרך כלל אנשים עם פגיעות מסוג זה, יכולים לחזור לפעילות רגילה אחרי חודש חודש וחצי" אלא, שמאידך הסכים ד"ר צ'צ'יק, כי תתכן תקופת החלמה, ארוכה יותר. בהתחשב בכך שהתובעת, נבדקה וטופלה בתקופה זו, בפזיותרפיה וכירופרקטיקה ופעלה על פי אישורי אי כושר לעבודה שניתנו על ידי הרופאים המטפלים ואף הוכרו על ידי המל"ל ומשאין מדובר בתקופת אי כושר, החורגת ממתחם הסבירות, ראיתי להכיר בתקופת אי הכושר האמורה.
אשר לפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בתקופה זו, יצויין כי המל"ל, אשר הכיר בתקופת אי כושר לעבודה, בת חצי שנה, שילם לתובעת, דמי פגיעה, המסתכמים כמקובל, בשיעור של כ- 75% מהשכר.