1. תביעה זו תוקנה מספר פעמים, בתביעה המתוקנת האחרונה שהוגשה ביום 08/02/05, נדרש בית המשפט להצהיר כי התובעים 1, 4 ו- 5 הינם הבעלים בשלימות של החלקה 4, גוש 18771 אדמות כפר יאסיף (להלן: "החלקה").
2. טענות התובעים בתמצית הן, כי ביום 3.12.1967 נכרת הסכם מכר בין המנוח איברהים בולוס ז"ל (להלן: "נתבע 1"), לבין התובע 1 והמנוח מטאנס ג'רייס מטאנס ז"ל (להלן: "תובע 2"), לפיו מכר הנתבע 1 לתובעים 1 ו- 2 את כל זכויותיו בחלקה הנ"ל (3/4 מהזכויות בחלקה) בתמורה לסך של 11,250 ל"י, ההסכם נחתם ואושר בפני נוטריון ציבורי. ביום 5.8.1968 נכרת הסכם מכר נוסף בין המנוח חנא בולוס ז"ל (להלן: "המנוח חנא ז"ל") לבין התובעים 1 ו- 2, לפיו מכר להם המנוח חנא ז"ל את כל זכויותיו בחלקה (1/4 מהזכויות בחלקה), וזאת בתמורה לסך 3,750 ש"ח, ההסכם נחתם ואושר בפני נוטריון ציבורי.
החזקה בחלקה הועברה מיד עם תשלום מלוא סכום התמורה לידי התובעים 1 ו- 2, כאשר שתי עסקאות אלו דווחו באופן מיידי לשלטונות המס ונתקבלו אישורים לרישום בפנקסי המקרקעין. עוד טענו התובעים כי במהלך חייו של התובע 2, הוא נהג לטפל בחלקה, לרבות לנטוע אותה ולעבד אותה, לאחר פטירתו המשיך עזבונו לעשות כן. בתחילת שנת 2000, ביקשו יורשי התובע 2 לחלק את עזבונו, אולם כאשר הוציאו נסח רישום לחלקה מהטאבו, גילו לתדהמתם כי רובצת משכנתא על החלקה. לאחר בירור ועיון בתיק המשכנתא, התברר להם כי בתאריך 18.12.1966 נרשמה משכנתא מדרגה ראשונה כנגד הלוואה אותה נתנו הנתבעים 4 ו- 5 לנתבע 1 (להלן: "המשכנתא").
תובע 1 טען כי במהלך המו"מ לכריתת ההסכם עם נתבע 1 וכן בעת חתימת ההסכם, מעולם לא גילה לו נתבע מס' 1 כל פרט אודות קיומה של המשכנתא, ועד למועד בו ביקש לרשום את החלקה, לא ידע על קיומה של המשכנתא. התובעים טענו עוד, כי מאז קבלת החלקה לידיהם, הם השתמשו בה כבעלים, ומעולם לא הועלתה כל טענה כנגד החזקתם בחלקה ושימושם בה, לא מצד נתבע 1 ולא מצד מי מיורשיו, אשר רובם גרים בכפר יאסיף, מקום הימצאות החלקה, ומודעים לשימוש אותו עושים התובעים בה, ולא מצד בעלי המשכנתא או מי שמטעמם.
לעניין המשכנתא, טענו התובעים, כי על פי שטר המשכנתא, אמור היה נתבע 1 לדאוג לסלקה במלואה לא יאוחר מיום 18.2.1968 אחרת הייתה הרשות בידי הנתבעים 4 ו- 5 לנקוט בכל האמצעים הנחוצים על מנת להוציא לפועל את הערובה לרבות העברת המקרקעין על שמם, אולם מעולם לא ננקטה פעולת מימוש למשכנתא ו/או לא הועלתה טענה כנגד שימושם של התובעים בחלקה ו/או כנגד החזקתם בה כבעלים.
התובעים טענו, כי על שתי העסקאות חלים דיני היושר האנגליים המקימים יחס של נאמנות בין הקונים למוכרים, מאחר והם בוצעו טרם כניסתו של חוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") לתוקף.
עוד טענו התובעים, כי אי גילוי הפרטים אודות העסקה נשוא התביעה במעמד רישום המקרקעין, ושתיקתו דאז של נתבע 1, בו בזמן שהוא התייצב בפני הרשם ורשם את החלקה על שמו ואף דאג לרישום המשכנתא, למרות שעל פי שטר הסילוק, המשכנתא סולקה טרם הרישום, מהווה מרמה ומקנה לתובעים את האופציה לתיקון אותו רישום שהושג במרמה.
3.
להלן השתלשלות העניינים בתיק:
א. הנתבעים הגישו כתבי הגנה בהם הכחישו אל כל טענות התובעים, בנוסף הגיש כל אחד מהם בקשה לדחיית התביעה על הסף. בבקשה לסילוק על הסף (בש"א 3329/01) אותה הגישו נתבעים 4 ו-5, קבע בית משפט זה (כבוד השופטת הלמן), בהחלטה מיום 21.2.02 כי התובעים לא פירטו בתביעתם את התשתית העובדתית המלאה עליה הם ביקשו לבסס טענת התיישנות שלא מדעת, ולא הגישו כתב תשובה, אולם מאחר והדיון היה בשלבים מקדמיים, התיר בית המשפט לתובעים להגיש בקשה לתיקון כתבי טענות או כתב תשובה. כן קבע כי מאחר והצדדים טרם הביעו את עמדתם בנוגע לתקפותה של העסקה שנעשתה בניגוד לתנאי המשכון, נמנע הוא מלדון בשלב זה בשאלת היריבות בין הצדדים.
ב. בהתאם לחלטה זו, הגישו התובעים ביום 9.4.2002 תביעה מתוקנת, בה חזרו על עיקרי העובדות שטענו אותן בתביעתם הראשונה, והוסיפו למעשה רק עובדה אחת, כי גילו את רישום המשכנתא על החלקה, עת שהוציאו נסח רישום של החלקה ביום 15.5.2000.
ג. בית המשפט דן בבקשת הסילוק על הסף (בש"א 2016/02) אותה הגישו גם נתבעים 1-3. כבוד השופטת הלמן נתנה ביום 25.6.2002 פסק דין חלקי, לפיו דחתה את התביעה נגד נתבעים 1-3 מחמת התיישנותה, ומאחר והסדר הזכויות במקרקעין ביטל כל זכות סותרת שקדמה לו. על פסק דין חלקי זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 8213/02) במסגרתו הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין לפיו, פסק הדין החלקי שניתן על ידי כבוד השופטת הלמן יבוטל, הנתבעים 1-3 יוחזרו כנתבעים בתביעה העיקרית, תוך וויתור הנתבעים 1-3 על כל טענה כנגד התביעה בכל הקשור לזכויות התובעים בחלקה נשוא התביעה, והתחייבותם לשתף פעולה ולעשות את כל אשר נדרש לצורך ביטול השעבוד ו/או המשכנתא הרשומה לטובת נתבעים 4 ו-5 והרובצת על החלקה.
ד. בית משפט זה נעתר ביום 2.2.2005 לבקשת התובעים לתיקון כתב התביעה ולצירופם מחדש של נתבעים 1-3 לכתב התביעה.
ה. הנתבעים 1-3 הודו בכתב הגנתם המתוקן בכל האמור בכתב התביעה בנוגע לביצוע עסקאות המכר עם התובעים, וטענו כי אמנם נתבע 1 קיבל הלוואה מנתבע 4 המנוח, אולם הוא סילק את ההלוואה במלואה ובמועד, קיבל אישור על כך בכתב מנתבע 4, ונתבע 4 התחייב לבטל את המשכנתא על החלקה. הנתבע 1 הודיע לתובעים 1 ו- 2 על קיומה של המשכנתא ועל סילוקה על ידו, ועל כן לא הייתה התרשלות מצידו כלפי התובעים, החובה לדווח על סילוק המשכנתא הייתה מוטלת על נתבע 4, ואי הדיווח על ידו ורישום המשכנתא בטאבו למרות סילוקה מהווה מעשה מרמה והתנהגות חסרת תום לב מצד נתבע 4, בכוונה להתעשר שלא כדין על חשבון התובעים. התנהגותו של נתבע 4 מוכיחה כי המשכנתא סולקה, שאם לא כן, היה נתבע 4 דואג לתבוע את זכויותיו על פי שטר המשכון. הנתבעים 1-3 הודו באמור בכתב התביעה לפיו היו מודעים לשימוש התובעים בקרקע כמנהג בעלים, ומעולם לא העלו טענות נגד שימוש זה, והודיעו לבית המשפט כי הם מסכימים למתן הסעד המבוקש לתובעים, וביקשו לפטור אותם מהוצאות.
ו. בישיבה ביום 16/03/05, הסכימו ב"כ הצדדים להצעת בית המשפט, לפיה יישמעו בשלב הראשון ראיות ביחסים שבין הנתבעים 1, 2, 3 לבין הנתבעים 4-10, וכן הסכימו על מינוי מומחה לכתב יד, אשר יבדוק את חתימת הנתבע 4 - המנוח אליהו שריטי ז"ל - , וכן חתימת הנתבעים 5-6, על מסמך "ההודאה" מיום 8.10.1967.
ז. המומחית של בית המשפט הודיעה לבית המשפט, כי אין ביכולתה לערוך חוות דעת, מאחר ובעניינם של הנתבעים 4 ו- 6, לא קיבלה לידיה דוגמאות חתימה להשוואה, ואף בגנזך המדינה בירושלים לא הצליחה למצוא מסמכים הנושאים את חתימתם. באשר לחתימת הנתבע 5, הודיעה המומחית, כי גם בשאלת אמיתות החתימה שלו לא תוכל לחוות את דעתה, מאחר וקיבלה לידיה דוגמאות חתימה מוכתבות משנת 2005, בעוד שהחתימה השנויה במחלוקת הינה משנת 1967, על כן בהעדר חתימות אקראיות מאותה תקופה, לא תוכל לחוות את דעתה אודות אמינותה של החתימה המופיעה על גבי מסמך ההודאה.
ח. בישיבה ביום 16/03/05, ולאור בקשת ב"כ התובעים, ניתן פסק דין חלקי, על פיו נמחקה התביעה נגד הנתבעים 11 - 29, וזאת בכל הנוגע לחלקו של המנוח חנא ז"ל בחלקה (1/4 חלקים), ונותרה המחלוקת באשר לחלקיו של הנתבע 1 (3/4 חלקים), עליהם חלה המשכנתא הנדונה.
ט. בישיבה מיום 30.1.2006 הורה בית המשפט לב"כ הצדדים על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם.
נתבעים 8, 9 ו- 10 בניו של נתבע 4, הודיעו לבית המשפט בישיבה מיום 3.4.06 באמצעות בנה של נתבעת 9, כי הם מסכימים לתביעה בכפוף לכך שלא יחוייבו בהוצאות.
י. בישיבה מיום 23.5.2006 העיד מטעם הנתבעים 1-3 מר ח'ליל אברהים בולוס (להלן: "ח'ליל") ומר ג'רייס אבו עקל (להלן: "ג'רייס"); מטעם נתבע מס' 5 העיד הנתבע 5 בעצמו.