1. התובע והמלח עובד אצל הנתבעת נפגע בשתי תאונות עבודה. האחת, ביום 15/04/93 באנייה
"צים אלכסנדריה" (להלן: אלכסנדריה) והשניה ביום 29/01/96 באנייה
"צים אשדוד" (להלן: אשדוד). התביעה מתייחסת לשתי התאונות. בהסכמת הצדדים, הוחלט שישמעו תחילה ראויות וטענות בשאלת החבות ורק אם תמצא הנתבעת חבה או אחראית לתאונה או לתאונות הנ"ל, כי אז יעבור בית המשפט לדון בשאלת הפיצוי המגיע לתובע.
אדון תחילה בתאונה באלכסנדריה ואעבור לאחר מכן לדון בתאונה באשדוד.
2. התובע ימאי שנולד ב- 13/05/53, עבד כמלח באלכסנדריה ביום 15/04/93, כשהנתבעת היא מעבידתו. לפי גרסת התובע, הוא קיבל הוראה להסיר חלודה מדופן האנייה באמצעות רובה לחץ מים (להלן: הרובה), ללא הדרכה וללא נסיון קודם בעבודה זו. אמנם, העד דניאל בר העיד כי הראה לתובע את פעולת הרובה לכיוון הים, אך לא מעבר לכך. הן התובע והן דניאל בר (ימאי ורב המשמנים באנייה) העידו כי את החלודה עד למועד התאונה נהגו ימאים להסיר באמצעות פטישים ומכונות גירוד. עובר לשימוש ברובה צוייד התובע במשקפי מגן שבדרך כלל שימשו אותו בעבודה שגרתית של הורדת חלודה (באמצעות פטישים ומכונות הגירוד). תוך כדי הסרת החלודה באמצעות הרובה, חדר גוף זר לעין ימנית של התובע ופצע אותו. מתברר, שכתוצאה מהתאונה נשרטה קרנית עינו הימנית של התובע, הוא סבל משטף דם (ראה ת/3, מסמכים רפואיים שצורפו לתצהיר התובע).
את דבר פציעתו של התובע כתוצאה מהשביב שפגע בעינו, מאשר העד דניאל בר, שעמד אותה שעה סמוך לתובע ולמעשה זה לא שנוי במחלוקת.
התובע טוען כי אירוע התאונה מטיל חבות, לכאורה, על הנתבעת להוכיח שלא התרשלה. זאת, בהסתמך על סעיף 41 לפקודת הנזיקין: "הדבר מעיד על עצמו". שכן, העובדות הן:
א. התובע לא ידע בעת קרות התאונה ולא יכול היה לדעת מהן הנסיבות אשר גרמו לתאונה.
ב. הנזק נגרם לתובע על ידי חפץ שלנתבעת היתה שליטה מלאה עליו.
ג. אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעת לא נקטה זהירות סבירה למניעת התאונה ולכן עליה נטל הראיה שלא התרשלה.
נכון אמנם, שבעת אירוע התאונה החזיק התובע את הצינור בידו ולכאורה, היה בשליטתו. דא עקא, שמאחר ומדובר בכבודה שהתובע מעולם לא התנסה בה והמדובר בכלי שלהפעלתו צריך לכאורה ידע ונסיון ובהתחשב בכך, שכנראה לא היתה הגנה מספקת על פניו של התובע, סבורני כי אכן יש ממש בטענת התובע כי חובת הראיה להוכיח שלא היתה רשלנות מטעם הנתבעת עוברת עליה.
ייאמר מייד, כי הנתבעת לא השכילה להרים את עול ההוכחה, להראות כי היא לא התרשלה וכי היא נקטה בכל אמצעי הזהירות המלאים והראויים למניעת התאונה.
3. זאת אני אומר, גם בהנחה שהתאונה נגרמה לא מתוך הוראה לתובע לגרד חלודה באמצעות הרובה אלא גם אם ניתנה לו ההוראה לשטוף את הסיפון, כפי שהדבר עולה מדו"ח התאונה, שעליה חתום התובע. יתרה מכך, אני לא רואה סתירה מהותית בין הגרסה שהרובה צריך היה לנקות את הסיפון לבין תפקיד נוסף שלו, לנקות את החלודה. בסופו של דבר, בשני המקרים, ברור שלא היתה לתובע הגנה מספקת מפני הנזק שנגרם לו.
4. גם בהנחה שחובת ההוכחה על התובע להראות, שהתאונה נגרמה ברשלנות הנתבעת, נראה כי יש לקבל את גרסת התובע, כי התאונה נגרמה כתוצאה מהתזת המים על חלודה בין שהגוף הזר חדר לעין כתוצאה משבירת עדשת המשקפיים או כתוצאה מרווח בין הלחי לבין המשקפיים. בכל מקרה, גם אם נגרמה התאונה כתוצאה מהתזת המים על הסיפון, עדיין נראה לי, שלא היתה לתובע הגנה מספקת מפני חדירת גופים זרים לעין. המעביד צריך לדאוג לתנאי עבודה, שימנעו פגיעות בעובדים. אני מאמין לעדותו של דניאל בר, כי התאונה נגרמה כתוצאה מהתזת מים להורדת החלודה. אינני מתרשם מחתימתו של התובע על דו"ח התאונה. מדובר בתובע שנפגע והוחתם על דו"ח, זמן קצר אחרי התאונה.
כאן ייאמר, כי גם אם היתה רשלנות כלשהי מצד התובע באופן הרכבת המשקפיים, זה זניח ביחס לאחריות המעביד לדאוג להגנה מלאה, שלא יחדור גוף זר לעינו של התובע בעת עבודתו. על המעביד להשגיח שהעובד ירכיב את המשקפיים בצורה ראוייה וכן לספק לו הגנה נוספת לפניו וגופו ולפחות לקבוע נהלים ברורים כיצד להשתמש ברובה בבטיחות.
לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעת חבה בתאונה שאירע לאלכסנדריה ביום 15/04/93.
5. התאונה השנייה אירעה באשדוד. היה זה לפנות בוקר של יום 26/01/96. לאחר שבמהלך שעות היום שלפניו הועמסו מכולות על האשדוד. לאחר ההעמסה ולאחר שהאנייה יצאה מהנמל, ירד הנתב מהאנייה. לאחר מכן, הורה רב המלחים, ישראל קופל, לתובע לרדת לסיפון התחתון ולהרים את סולם הנתב (שבאמצעותו ירד הנתב מהאנייה). כדי להגיע לסולם, צריך היה התובע לרדת באמצעות מדרגות ברזל, דמויות סולם, מהסיפון העליון לסיפון התחתון (ראה בתמונות ת/4). תוך כדי ירידתו במדרגות החליק התובע נפל ונחבט בראשו. כך הדברים מתוארים בדו"ח התאונה, שצורף לתצהיר התובע ועליו חתום גם רב החובל צבי. כך מתוארת גם התאונה בתצהירו של ישראל קופל ת/2, שאמנם לא ראה את עצם אירוע התאונה אבל זמן קצר לאחר התאונה ראה את התובע שרוע על הרצפה למרגלות המדרגות התלולות שמחברות בין הסיפון העליון ובין הסיפון התחתון וכשהוא מטושטש לחלוטין ועם קיא על החולצה. גם בתאונה זו ומבלי להכנס לטענות התובע, כי הוא החליק בגלל שמן מכונות (גריז) שהיה על המדרגות, הרי שמצורת המדרגות כפי שנראה בתמונות ברור שהנתבעת לא נקטה אמצעי זהירות מספיקים כדי למנוע את התאונה. גם בתאונה זו חל הכלל ש"הדבר מעיד על עצמו". שכן, המדרגות היו בשליטת הנתבעת, התובע לא יכול היה לדעת את נסיבות התאונה ועצם אירוע התאונה מתיישב יותר עם ההנחה שהנתבעת התרשלה.
אם כך, נראה לי שהנתבעת לא הצליחה להרים את עול ההוכחה, שהיא נקטה בכל אמצעי הזהירות למנוע את התאונה.
מכל מקום, נראה לי שגם אם חובת ההוכחה היא על התובע, הוא הצליח להרים את עול ההוכחה ולהראות שהנתבעת התרשלה בנקיטת אמצעי זהירות וגרמה לתאונה שנגרמה לתובע.
6. בדו"ח רב החובל שצורף לתצהיר התובע ת/3, אישר רב החובל כי התובע איבד את הכרתו והקיא לאחר שנפל במדרגות הסיפון, בדרכו להרים את סולם הנתב. גם במכתב השחרור מבית החולים צויין כי התובע נפל מסולם. כבר הזכרנו שהמדרגות נראות מסוכנות. זאת לדעת כי התאונה אירעה בעת חשיכה. למחרת היום, שעות ספורות לאחר אירוע התאונה, גילה קופל כתמי שמן וגריז על המדרגות.עד זה הסביר כי השמן נטף על המדרגות מחמת בקבוקי מתיחה, מלאי שמן וגריז שבאמצעותם נקשרות המכולות ומהם נזל השמן והגריז על המדרגות. נכון אמנם, שלא הודגשה בכתב התביעה הטענה שהתובע מעד בגלל הגריז (ובכך רואה הנתבעת שינוי חזית). ברם, בכך היא לא דייקה פורתא מכיוון שנאמר במפורש בסעיף 13.14 של כתב התביעה, שרשלנותה של הנתבעת התמצתה בין השאר בכך שלא דאגה לנקות המדרגות מחומרים או
משמנים או ממים, שהיו גם בין הגורמים להחלקת התובע ולפציעתו.
עדותו של קופל מהימנת עלי ולאור העובדה שאין חולקין על כך שהתובע נשלח לטפל בסולם הנתב ואין חולקין על כך שהוא נמצא שרוע ופגוע למרגלות המדרגות, סביר מאוד שהתאונה נגרמה כפי שהניח קופל וכפי שהתובע טוען בעקבות אימוץ הנחה זאת (הוא איבד את ההכרה כתוצאה מהתאונה והוא לא יכול היה לדעת מה בדיוק קרה עמו, עובר לתאונה).