פסק-דין בתיק א 11412/05

התובעים והנתבעים מתגוררים בבית משותף ברח' הגפן 15 בקרית ביאליק (להלן: "הבית"). התובעים מתגוררים בבית בדירה בקומה הראשונה זה שנים רבות, החל משנות הששים, ואילו הנתבעים רכשו דירה בבית בשנת 2000 בקומת הקרקע.

דירתם של התובעים נמצאת אם כך מעל דירתם של הנתבעים.

עם רכישת הדירה ביקשו הנתבעים להגדילה כמעט פי שניים משטחה המקורי, זאת ניתן היה לעשות, היות ולדירה אותה רכשו היה צמוד שטח מתאים. הנתבעים ביקשו וקיבלו היתר בנייה מאת הוועדה המקומית קריית ביאליק. בין שאר פעולותיהם לקבלת ההיתר ביקשו את הסכמתם של שכניהם העתידיים ובכלל זה התובעים. יש לציין כי בבית 2 דירות נוספות.

הסכמה אמנם ניתנה, ובין כל השכנים נחתם חוזה המסדיר את הזכויות לאור השינוי הצפוי עקב הרחבת דירתם של הנתבעים. כאן המקום לצייין שהרחבת דירת הנתבעים (להלן: "התוספת") יצרה גג סמוך לאחד מחדרי דירתם של התובעים.

כל הדיירים חתמו על טופס הסכמה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריות. בטופס זה קיימת הצהרה " הננו מצהירים כי קיבלנו את תכניות הבנייה ואין לנו התנגדות לכך".

בין הצדדים והדיירים האחרים הוסכם כדלקמן:

1.         תנתן הסכמה לביצוע העבודות, ואף יחתמו על-ידי הדיירים המסמכים הנחוצים.

2.         הנתבעים הסכימו כי על גג התוספת יוכלו התובעים או חליפים לבנות כנגד תשלום מחצית עלות הבנייה של הנתבעים, כמקובל וכפי שייקבע על-ידי קבלן בניין מקובל.

הדיירים האחרים התנו את מתן הסכמתם בכך שהעבודות תתבצענה בהתאם למותר על-פי התב"ע.

התובעים, הנתבעים ומשפחות איזנברג וצור התחייבו, כי אם תמכרנה הדירות התחייבות זו תכלל בהסכם המכר לצד ג'.

אין מחלוקת בין הצדדים כי ההסכם קודם לקבלת היתר הבנייה ולבנייה עצמה, למרות שעל עותקי ההסכם אשר הוגשו על-ידי הצדדים אין תאריך. כך גם אין מידע אובייקטיבי מתי הסתיימה הבנייה. בחודש נובמבר 2004 פנו התובעים אל הנתבעים בכתב בתלונות רבות על פגעי הבנייה כאשר העיקרית בהן היא כי הבנייה נעשתה על חלק מהשטח אשר שייך להם כשטח צמוד כפי שרשום בלשכת רישום מקרקעין.

אין מחלוקת כי אמנם הבנייה נעשתה על חלק - הנתבעים טוענים כ-5-6 מ"ר, התובעים לא ציינו מידה - מהשטח אשר שייך לתובעים. על-פי תצהיר הנתבעים וכך גם העידו בבית-המשפט, התובעים היו מודעים לתכניות וכי היה מדובר ב"יישור קו" בתכנית ובשטח קטן וזניח אשר לתובעים לא היה בו כל שימוש. יתר על כן, בנייה זו רק היטיבה עם התובעים ,שכן שטח הגג עליו יוכלו להרחיב את דירתם רק גדל וערכו עלה. לא זו בלבד שלא נגרם להם כל נזק, אלא "יישור הקו" רק היטיב עמם. העידו הנתבעים כי התובע אשר עקב בדקדקנות אחרי כל שלבי הבנייה היה מוגע דם ל"יישור קו" זה, ולא הביע כל התנגדות. התובע בחר לא להעיד. יתר על כן, למרות שהוגש תצהיר מטעמו הוא נמשך מתיק בית-המשפט ונמצא כי גירסה זו לא נסתרה.

באותה פנייה הודיעו התובעים לנתבעים כי הם מתכוונים לממש את זכותם ולבנות על גג התוספת כמוסכם. הנזקים הנוספים הנטענים עסקו במכסה ביוב גבוה, ארון חשמל שהושחת, בלוני גז על שטח התובעים, סדקים, מרצפות שהושחתו וכו'.

ב-14.7.05 הגישו התובעים בקשה לצו מניעה כנגד הנתבעים. התברר כי הנתבעים פרשו יריעת ברזנט על הגג על מנת לקררו מעט מפני החום. הנתבעת עברה ניתוח להוצאת כליה אשר הושתלה בגופו של בנה. מלכתחילה נועדה הרחבת הדירה עבורו שכן הוא חולה כליות מאז היותו תינוק. אמנם כיום הוא יננו מתגורר בדירה עקב נישואיו. יריעה זו נשקפת מחלון אחד מחדרי דירתם של התובעים. התובעת במיוחד חשה רע מאוד בראותה את היריעה אשר הזכירה לה את הימים הנוראים בזמן תקופת השואה, בהם נאלצה להסתתר על מנת להינצל.

בקשות להסיר כליל את היריעה נתקלו בסירוב על-ידי הנתבעים ועל כן הוגשה כאמור בקשה לצו מניעה אשר גם נתקבלה תחילה, וכן הוגשה תביעה זו שבפניי. הנתבעת התריסה בפני התובעת כי הגג הוא שלה והיא רשאית לעשות בו כרצונה.

האם היתה מוגשת התביעה לולא פרשת היריעה? האם כל הסכסוך היה נמנע לו היה עולה בדעתו של הנתבע להתקין מזגן נוסף לחדר אותו רצו לקרר (כפי שאמר בסוף ישיבת הראיות - הדבר לא עלה על דעתו), ואלמלא אמרה הנתבעת לתובעת כי הגג הוא שלה והיא תעשה בו כרצונה?

לא כך קרה, והצדדים מצאו עצמם בהליכים משפטיים, לטעמי, מיותרים. למרבה הצער והפליאה, הליך גישור, שם נראה לכאורה מקומו הטבעי של סכסוך זה, לא עלה יפה.

בבית-המשפט העידו התובעת בלבד והנתבעים. כמו כן הוצגו מסמכים שונים. לא הופיעה המתכננת אשר "יישרה קו" על חשבון השטח של התובעים. לא הומצאו מסמכים או ראיות אובייקטיביות לעניין הנזקים האחרים להם טוענים התובעים.

באי-כוחם המלומדים של הצדדים הגישו סיכומים ובהם דנו בשאלות נכבדות של זכות קניין, רכוש משותף, מידתיות, סבירות, תום לב, עוולות לפי פקודת הנזיקין ועוד, כך גם בשאלות של דרכי הוכחה, נטל ההוכחה, האם מתקיימת כאן "הודאה והדחה" ומה השלכותיה, אם כן, העדר הבאת ראיות ועוד.