התובעת היא חברה העוסקת במתן שירותי נסיעות לחו"ל, כפי האמור בתצהירה של הגב' אורית שרגנהיים (להלן: "אורית") שהיא מנהלת סניף הרצליה של התובעת
[ סעיפים 1, 2 לתצהירה שאינם מוכחשים על ידי הנתבעים, כפי העולה מסעיף 3 לתצהירו של הנתבע מס' 2, שהוא מנהלה ובעל מניותיה הבלעדי של הנתבעת מס' 1; ראה גם עדותו של נתבע מס' 2 בעמ' 6 לפרוטוקול שורה 6 (להלן: "הנתבעת" ו "הנתבע" בהתאמה) ].
הנתבעת רכשה כרטיסי טיסה אצל התובעת ולא שלמה עבורם; עניין זה אינו שנוי עוד במחלוקת מכך שניתן פסק דין נגד הנתבעת לתשלום חובה על פי כתב התביעה, למעט סכום מסוים הקשור לנוסע בשם רחמוט, כפי שיובהר בהמשך הדברים.
אין בפי הנתבע הסבר ממשי לשאלה מדוע אין הנתבעת משלמת את חובה הפסוק למעט ה"טענה" שהתובעת אינה מגיעה עם הנתבע או עם הנתבעת להסדר תשלומים בתנאים שיתאימו לו (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 3 עד 5).
שני נושאים עומדים להכרעה במסגרת פסק דין זה; האחד, האם חייבת הנתבעת גם ב תשלום דמי הנסיעה של אותו רחמוט; השני, האם חייב הנתבע עצמו, באופן אישי, בתשלום החוב לתובעת, בין שהחוב כולל את נסיעתו של רחמוט ובין אם לאו.
אשר לרחמוט; לפי סעיפים 11 עד 14 לתצהירה של אורית, אין לה כל הכרות עימו והזמנת הכרטיס ו/או השירותים הנוספים עבורו, נעשתה על ידי הנתבעת במסגרת התיק ("דוקט") שלה המנוהל במשרד התובעת.
הנתבע אינו מכחיש את הכרותו עם רחמוט ואת יחסי העסקים עימו; על פי דבריו, הוא נסע עם רחמוט יחד מספר נסיעות עסקיות, לצורך עסקים משותפים, לרבות הנסיעה נשוא החיוב המדובר (סעיף 13 לתצהיר הנתבע וכן עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול שורה 24 ובעמ' 7 לפרוטוקול).
יחד עם זאת, טענת הנתבע היא שהוא או הנתבעת לא לקחו על עצמם את התשלום להזמנה של רחמוט, הגם שנסע עם הנתבע; רחמוט, שאינו מוכר לאורית, עבד מול פקיד בשם מוחי או מוחאי (להלן: "מוחאי") העובד אצל התובעת והמכיר את רחמוט עוד מתקופת עבודתו של אותו מוחאי בסוכנות נסיעות אחרת בשם עתיד טורס בע"מ (להלן: "עתיד") בטרם עבר לעבוד אצל הנתבעת, כפי שהנתבע עצמו היה לקוח של מוחאי ב"עתיד" ועבר, בעת הרלבנטית, לעבוד מול (ובנסיבות המקרה ובלשון העם, "לעבוד על") התובעת בכל הקשור לנסיעות לחו"ל [ עדות אורית בעמ' 2 לפרוטוקול שורות 1, 2; עדות הנתבע בעמ' 7 שורות 4, 5 ועדותו של מר שלמה חליבנר (להלן: "שלמה") מנהלה של "עתיד" בעמ' 5 לפרוטוקול שורות 11 עד סוף העמוד ].
מכל האמור לעיל עולה ששני עדי מפתח הנוגעים לעניין לא זומנו לבית המשפט; האחד, מוחאי, שגם הנתבע וגם רחמוט היו לקוחותיו במסגרת עבודתו, קודם בסוכנות "עתיד" ואח"כ, בתקופה הרלבנטית, אצל הנתבעת, והוא יכול היה לתת עדות מדוייקת באשר להזמנת הטיסה של רחמוט; אורית, לדבריה, לא טרחה לשאול אותו דבר בעניין זה, הגם שהוא עובד של הנתבעת (עמ' 3 לפרוטוקול שורה 10).
העד השני הוא רחמוט עצמו, שלפי דברי הנתבע מצוי עימו בקשרים עסקיים, ובוודאי ניתן היה לשמוע את גירסתו לעניין ביחוד לאור העובדה שאם החיוב אינו מוטל על הנתבעים, הרי שעליו לשאת בו.
שני העדים לא זומנו כאמור, לא על ידי התובעת ולא על ידי הנתבעים ומעובדה זו יש להסיק מסקנות, כפי שלהלן:
"..כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' ,פד"י מז2 עמ' 605 בעמ' 615).
"הימנעות מהבאת ראיה ... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע" [ קדמי, "על הראיות" תשנ"ט - 1999, חלק ג' בעמ' 1391 - 1398, דברים שצוטטו בהסכמה בע"א 1986/92 מדינת ישראל ואח' נ. פואד אסעד קנג' אבו סאלח פד"י נ1 עמ' 499 בעמ' 509 וראה גם ע"א 795/99 אנטוני (טוני) פרנסואה נ. אהוד (אודי) פוזיס, "תקדין" עליון 2000(2) 2147 ].
כל אחד מהצדדים מצא לנכון שלא לזמן את העד "שלו" וכל אחד מהם מסיבותיו.
הואיל ועל התובעת נטל השכנוע, הרי שהכלל המצוין לעיל פועל נגדה ולא נגד הנתבעים ועל כן אין לי אלא לדחות את התביעה בכל הנוגע לאותו חלק שלגביו לא ניתן פסק דין נגד הנתבעת והנוגע לחשבונו של רחמוט.
באשר לשאלה השניה מקובלת עלי עמדתה של התובעת לפיה יש לחייב את הנתבע באופן אישי בחובה של הנתבעת.
לעניין זה אינני צריך להחליט אם יש ממש בטענתה של אורית לפיה התחייב הנתבע בע"פ בעת חתימת ההסכם שבין הנתבעת לתובעת (נספח א' לתצהירה) שהוא יהיה אחראי אישית לחובה של הנתבעת (סעיף 6 לתצהירה של אורית) שהיא כמובן עדות בע"פ של עדה יחידה שהיא בגדר של "בעלת דין" או לפחות מי שמעונינת בתוצאות הדיון [ ראה סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשמ"א - 1971 ].
לטעמי, יש בנסיבות המקרה, יחד עם העובדות שהוכחו על "פעילות" הנתבע כדי להצדיק "הרמת מסך" ההתאגדות מעל הנתבעת כך שהנתבע יראה כמי שחב בתשלום.
הנתבע מודה שהוא מנהל מספר חברות הנושאות את השם "יורופאק" (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 7 עד 9); אחת מהן, יורופאק מערכות אריזה בע"מ (להלן: "אריזות") היא בבעלותו המלאה, כמו החברה הנתבעת.