1.
כתבי הטענות
1.1 התובעת 1 (עמית) והתובעת 2 (אגיש), תבעו לדין את הנתבעים, בגין עסקה של הובלת 18 קטרים מספרד לישראל.
1.2 על פי כתב התביעה, נכרת חוזה בין עמית לבין חברה בינלאומית הפועלת בספרד (אלסתום) שזכתה במכרז לאספקת קטרים לרכבת ישראל. על פי החוזה היתה עמית אמורה ליבא את הקטרים מספרד לישראל.
עמית התקשרה עם אגיש, שעיסוקה בשילוח מטענים. לאחר פניות לגופים שונים, נעשתה התקשרות לביצוע הובלה ימית עם הנתבעת (סקנדינבית) שמנהלה הוא הנתבע 2 (קסטל) ומי ששימש אז מנהל המכירות של סקנדינבית, הנתבע 3 (גולן).
1.3 על פי כתב התביעה, חלו איחורים משמעותיים בהובלת הקטרים לישראל, וזאת מחמת פעולותיהם של הנתבעים. עוד נטען שבמהלך מערך היחסים ביניהם, החליטו הנתבעים לשנות את תנאי החוזה עם התובעות וכתוצאה מכך נאלצו התובעות לשלם סכומים יתרים בגין ההובלות.
התובעות עותרות לפסיקת פיצוי בסך 290,000 דולר מתוכו הפסד בגין הוצאות לא מתוכננות שחרגו מן המוסכם בסך 150,000 דולר, פגיעה במוניטין ואובדן עסקאות עתידיות - 70,000 דולר ואובדן רווחים - 70,000 דולר.
1.4 הנתבעים הגישו כתב הגנה. תמצית טענותיהם היא שהשילוח לא נעשה על ידי התובעות או מי מהן אלא על ידי חברה ספרדית SLISA (סליסה), כי הנתבעת אינה עוסקת בהובלה ימית אלא משמשת כסוכן, דבר שהיה אמור להיות בידיעתה של אגיש, הפועלת בתחום השילוח, וכי כל ההתקשרויות בקשר להובלת הקטרים נעשו בין התובעות או מי מהן לבין החברות המובילות, כאשר סקנדינבית משמשת כסוכנת בלבד.
עוד נטען לחוסר עילה לתביעה אישית נגד קסטל ונגד גולן.
1.5 סקנדינבית הגישה תביעה שכנגד בגין סכום של 55,467 דולר אותו חוייבה לשלם לחברות זרות, Malmed (מלמד) ו-Nata (נאטא), בפסק דין שניתן בבית-משפט בישראל. לטענת סקנדינבית, מקור החיוב הוא בהתנהגותן של התובעות או מי מהן.
הסכום שנתבע בכתב התביעה שכנגד הועמד על 60,000 דולר.
2.
ההליך
2.1 שמעתי ראיות ובסיומן הוגשו סיכומים. במהלך הדיון הוגש מספר רב של מוצגים שעיקרם מסמכים שנשלחו על ידי הצדדים.
ב"כ התובעות קיבל, לבקשתו, ארכה להגשת תשובה לסיכומי הנתבעים. משלא עמד במועד שקצבתי, ניתן פסק הדין.
2.2 עיקרה של המחלוקת היא בשאלה האם פעלה סקנדינבית כפי שהיה עליה לפעול, או שהתרשלה וכתוצאה מכך נגרמו תקלות ביבוא הקטרים.
אין מחלוקת שהיו תקלות, אלא שבעוד שהתובעות מייחסות אותן להתנהגותם של הנתבעים, הרי סקנדינבית טוענת שמקור חלק מהתקלות באי הבאת הקטרים במועד לנמל ההעמסה נובע מתקלות שאינן בשליטתה ומכל מקום, גם אם היתה רשלנות של חברות הובלה שונות בטעינת הקטרים ובהובלתם, אין היא אחראית לכך, שכן היא פעלה כסוכנת ולא כמי שאחראית להובלה.
2.3 כדרכם של עסקים בתחום זה, תועדו מרבית המגעים בין הצדדים בכתב ולכן נותר "שביל נייר". לאחר סידור המסמכים בסדר כרונולוגי, תוך התעלמות משלבי הצגתם בבית-המשפט ומן המגיש את המסמך, ניתן לקבל תמונה של התפתחות המגעים בין הצדדים. מסמכים אלה מאפשרים גם לסמוך פחות על מהימנות העדים ויותר על דברים שנכתבו, אם כי גם למהימנות העדים יש משמעות.
3.
כרונולוגיה
3.1 המסרים ביחס לתנאי ההתקשרות, המחירים ולאחר מכן ההובלות, נעשו בעיקר בין עמית לאגיש, בין אגיש לסקנדינבית ובין סקנדינבית לעמית. עוד היו התקשרויות עם גופי חו"ל ובכללם חברות ספנות ועם חברת סליסה, שבשמה פעל מנהלה, ג'וזף מלווין (מלווין).
3.2 למרות המספר הרב של המסמכים, ברור שהוצגו חלקם בלבד. מירב המסמכים שלא הוצגו, שעל קיומם אפשר ללמוד ממסמכים שהוצגו, הם של סקנדינבית. זו בחרה, מטעמיה, ואעמוד על כך בהמשך, להמנע מהצגת מסמכים מסויימים שכנראה לא היו נוחים לה.