פסק-דין בתיק א 106784/01

1. בפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה - 1975.

2. התובע, רופא אורתופד במקצועו, יליד שנת 1950, נפגע  בתאונת דרכים מיום 18.11.99 כפי המתואר בסעיף 3 לכתב תביעתו:

"ביום התאונה נהג התובע במכונית, בכביש בסמוך לצומת בני דרום. במהלך הנסיעה, פגע במכונית אמבולנס בעוצמה רבה והוא נחבל בגופו"...

3. ביום 9.6.04 הודו הנתבעות באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבותן על פי הדין. כל שנותר לבחון הוא את שיעור הנכות שנותרה בתובע עקב התאונה וכן את נזקיו.

הראיות:

4. התובע הגיש מטעמו מסמכים בהם: תלושי שכר, דוחות מס, תיעוד רפואי בהם אישורי אי כושר,החלטות ועדת לשכת הבריאות המחוזית בי-ם, אישור על היעדרות מעבודה, ואישורי העסקה נוספים. כמו כן הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, של הגב' בת שבע אורן- מנהלת משאבי אנוש בבית החולים אסף הרופא, ושל הגב' אסתר כהן- מנהלת מחלקת שכר במרכז הרפואי אסף הרופא.

5. הנתבעת הגישה גם את המסמכים הבאים: הודעה על פגיעה בעבודה מ- 30.11.98 (נ/2), תעודה רפואית לנפגע בעבודה מיום 1.12.98 (נ/3) תעודות חדר מיון (נ/4-נ/5, נ/13-נ/17),תצהירי התובע (נ/6-נ/11) אישורי היעדרות מהעבודה (נ/10-נ/11) דוחות שעות.

6. העידו בפני בית המשפט העדים הבאים:

הגברת הכן אסתר- מנהלת מחלקת שכר בבית החולים אסף הרופא, הגברת אורן בת שבע- מנהלת משאבי אנוש בבית החולים אסף הרופא, התובע, חוקרים מטעמן של הנתבעות: מר בועז אליאס ומר איתמר אשתר, מר זמיר גד- רכז מחלקת כוח אדם בקופ"ח , וכן מומחה מוסכם- פרופ' גנאל.  

הנכות הרפואית:

7. בהסכמת הצדדים מונה פרופ' גנאל כמומחה רפואי בתחום האורתופדי אשר בדק את התובע ביום 27.2.02 וקבע בחוות דעתו תחת הכותרת: " דיון ומסקנות " בעמ' 4 כי:

"מעברו הרפואי בתחום האורתופדי ידוע על חבלה קודמת במנגנון "צליפת שוט" שבעקבותיה נקבעה לו בידי פרופ' מנדס - אורתופד ב- 23.8.93 נכות צמיתה בשיעור 15% (נכות זו התבססה על השילוב של הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי ועמוד שדרה מותני בשיעור 10% ובהפעלת תקנה 15 הועלתה הנכות ל- 15%). יש לציין כי צילומי הרנטגן שתוארו בחוות הדעת של פרופ' מנדס הדגימו שינויים ניוונים וכך גם הודגם בבדיקות C.T על עמוד שדרה צווארי ועמוד שדרה מותני. יש לזכור כי תאונת הדרכים הקודמת ב- 8.12.92 אירעה כשבע שנים לפני התאונה הנידונה עתה. כבר ב- 1992 נמצאו שינויים ניווניים ואלו נוטים, מטבעם להחמיר עם הזמן. לכן סביר להניח כי במהלך שבע השנים שחלפו חלה החמרה מסויימת במצבו. יש רישומים על תאונת דרכים נוספת ב- 9.12.98, כשנה לפני התאונה הנידונה עתה, שבה נחבל חבלה קהה בצוואר וכן סבל מכאבים באזור מותני (לומבלי).

לאור עברו הרפואי יש לייחס את מצבו כיום בחלקו לעברו הרפואי ולהחמרה שחלה עם הזמן ובחלקו לתאונה הנידונה עתה... לבקשתי בוצעו בדיקות אלקטרופיסיולוגיות בידי ד"ר גילאי שהדגימו נזק לעצב האולינריס בשתי הידיים וכן הודגמו ממצאים חשודים לפגיעה שורשית בגובה L5-S1 . ממצאים אלו תומכים בתלונותיו על הפרעה בתפקוד הידיים ועל בעיה ברגלו השמאלית".

8. עוד ציין המומחה בתשובות לשאלות ההברה מיום 13.10.02 כי, נכותו הכוללת של התובע היא 41.6% כאשר מתוך נכות זו ייחס את נכותו הצמיתה של התובע עקב התאונה הנוכחית בשיעור של 21%. המומחה הוסיף כי נכות זו משפיעה גם על תפקודו.

9. המומחה נחקר בית המשפט בתאריכים 8.3.06 ו- 21.9.05, ולאחר שהתברר לו כי עובר למתן חוות הדעת לא נחשף למלוא התיעוד הרפואי בעניינו של התובע, ובעיקר לעברו הרפואי טרם התאונה, ולקלטות המעקב שהוגשו על ידי הנתבעות,  ביקש לתקן את חוות דעתו.

10. בחוות דעתו המשלימה מיום 21.5.06 כתב המומחה:

"...התרשמותי מצפייה בקלטות היא, שתנועותיו בחיי היומיום חופשיות יותר מאלו שנצפו במרפאתי ואין הן מתאימות להגדרה של הגבלה ניכרת בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי..."

11. עוד ציין המומחה תחת הפרק " סיכום " כי:

"הנתונים מעברו הרפואי, המשתקף במסמכים משנת 1992 (אשר בגינם נקבעה נכות בשיעור 10% ובתוספת 5% בגין הגבלה בתפקוד והרישומים על תאונה בשנת 1998, שגרמה להגבלה ניכרת בתנועות עמוד שדרה צווארי ומותני (לפחות חודש אחרי התאונה), מצביעים על נכות קודמת בעמוד שדרה צווארי ובעמוד שדרה מותני ששיעורה גדול מ- 10%. סביר להניח ששינויים ניווניים שנצפו בעבר החמירו עם הזמן ותרמו אף הם להגדלת נכותו. נימול בידיים נרשם מאז שנת 1992 ולכן אין כל וודאות שממצאי בדיקות ה- EMG שחשפו הפרעה בידיים קשורות בתאונה משנת 1999. מהקלטות ניתן ללמוד, מבחינת עמוד שדרה צווארי, שהתובע מוגבל פחות בחיי היומיום ממה שהודגם במרפאתי. לנוכח כל אלה נראה לי שיש לשנות את מסקנות חוות דעתי".